התחברות  \/ 
x
הרשמה
x

לראות שהוא קיים

לראות שהוא קיים

'היה לי הכל ולא היה לי כלום', כך חתם את מכתבו האמרגן של הביטלס לפני שהתאבד.

בגיל שלשים וחמש, מליונר ומצליח, שם קץ לחייו מחוסר משמעות לחיים.

כך הרגשתי גם אני. עד גיל עשרים ושש הספקתי לסיים צבא, ללמוד ראיית חשבון, לשכור דירה במרכז עם בן זוג ולמצוא עבודה באגף הקולנוע. להיות מסודרת, מה שנקרא, לקבל הכל מהחיים אבל להרגיש שהכל ריק מתוכן. הרגשתי כמו בסרט, מניעים אותי, מחליטים בשבילי, כאילו יש לי במאי, מפיק ואמרגן על החיים. כל תכתיבי החברה גורמים לי לעבוד בעבודה שאני לא רוצה, לחיות בסגנון חיים שאני לא רוצה, להיות מה שאני לא רוצה! למה בכלל לעבוד בשביל מה כל המאמץ הזה כל הזמן הרגע שעבר נגמר, הוא לא יחזור, ההנאה שהייתה לי מהמסעדה או מאיזה סרט או כל דבר שלא יהיה עברה, היא לא תחייה את הרגע הבא שלי, שוב אני נשארת ריקה ומשמימה, מתאמצת בשביל מה לא ברור בשביל מה...

הרגשתי שאם אני לא מקבלת תשובות אין לי בשביל מה להמשיך במירוץ המטורף הזה. ההתחככות עם עולם הקולנוע הבהירה לי את השקר שבעולם הזה. לא אצל האנשים שאליהם נשואות עיני העולם אמצא את התשובה, לא אלו שהם מושא קנאה לכל כך הרבה אנשים. אינני מעוניינת במשהו צבוע, מאופר, מלובש ללא שום תוכן פנימי, נוצץ אבל לא זהב. לא, אני רוצה משהו אמיתי, שיתן את הטעם לריצה חסרת הטעם הזאת סביב השעון.

כמו רבים אחרים קויתי למצוא את התשובות במזרח. חתכתי מהכל, מהבית, מהעבודה, מהחבר, והחלטתי ליסוע לבד לחיפוש המשמעות הנכספת.

הודו, תאילנד, לאוס... והכסף נגמר. בלית ברירה החלטתי לחזור הביתה.

פרץ של כעס הציף אותי. כי לא מצאתי משמעות, לא קבלתי תשובות, הרגשתי שכל העולם הוא בלי משמעות ובלי טעם.

מתוך אקט של יאוש התיישבתי לכתוב מכתב לקב"ה. לא שהייתי מאיזשהו רקע שבכלל ניתן להעלות על הדעת להפנות שאלות כלפי מעלה, אבל במצוקה שהרגשתי שלטו הדחפים, לא ההרגלים והשכל – אם אתה נמצא, תראה לי שאתה נמצא! ככה דרשתי.

והוא הראה לי.

המזוודות כבר בבטן המטוס, הכרטיס ביד ואני על כבש המטוס שמוביל אותי חזרה הביתה דרך הודו, ופתאום פרץ של בכי בלתי נשלט כובש אותי כליל ואני מרגישה שאני פשוט לא מסוגלת לעלות על המטוס. 'תחזירו לי את המזוודות אני לא נוסעת להודו'. הנוסעים כבר במטוס, המזוודות ארוזות בתא המטען של המטוס, לכאורה, אין סיכוי שמישהו יקשיב לי, אבל כשמשמיים רוצים להביא אותך לאן שהוא – הכל מסתדר. הבכי ללא מעצורים שלי המס את לבם של אנשי הצוות והם טרחו להחזיר לי את המזוודות ואף את הכרטיס הסכימו להחזיר לי! אקט יוצא דופן ביותר. החלטתי שאני ממשיכה ליפן. איך? לאן? מה עושים שםω את כל זה לא ידעתי, אבל לכל זה ההשגחה כבר דאגה כי היה תהליך שהייתי צריכה לעבור שם, הרי דרשתי מהקב"ה שיראה לי שהוא נמצא. אבל אז לא ידעתי שזה השגחה, לדידי מישהו בדיוק הגיע מישראל ובדיוק היה צריך גם הוא לנסוע ליפן. הוא שמע כל מה שעברתי ובאופן לא ברור החליט לדאוג לי לכל הסידורים וכל העניינים שצריך לסדר בשביל להתיישב ביפן, החל מכרטיס עד למקום לגור בו. מעולם לא ראיתי את הבן אדם הזה לפני כן ובכל זאת קבלתי, משום מה, את כל מה שקרה בטבעיות רבה. לאחר שסיים לדאוג לענייני ביפן השאיר בידי חבילת קלטות ואמר 'את הולכת להיות לבד אבל המון דברים נפלאים הולכים לקרות לך'.

הדברים התגלו כמדוייקים.

הדירה שלי היתה ממוקמת באי שיקוקו, בתוך הטבע, בינות לנהר ולהרים. התפרנסתי ממכירת תכשיטים בבסטות. לבד, בלי אף מכרים, אף אחד, לא מכירה את האזור, הדבר היחיד שהיה לי שם זה הקלטות. קלטות של מישהו שאף פעם לא שמעתי עליו - הר' יובל הכהן אשרוב. מה לי ולרבנים? מה לי ולנושאים כמו: בטחון ב-ה'', כח הדיבור, שבת, סולם יעקב... נושאים שלפני זה בכלל לא היו מדברים אלי אבל אז, עם כל הכמיהה למשמעות בחיים, בלי כל המוסכמות הסוגרות של החברה מסביב, בלי אף אחד שיראה ויגיד ויבקר, וגם בלי שום דבר אחר לשמוע, יצא שהתחלתי לשמוע את הקלטות. בהתחלה זה לא דבר אלי, אפילו נרתעתי, אבל משמיים שמו אותי במקום של טבע כל כך עצמתי, שפותח ממש את הלב. פתאום יש מקום בלב לשמוע את הדברים האלה בלי פחד, איכשהו, קליפות החומר והעולם הזה יורדות קמעא קמעא, והאמת העטופה בטבע מוצאת מקום גם בלבך. הבדידות הכריעה, ובאין דרך אחרת להעביר את הזמן הפנוי, המשכתי לשמוע את הקלטות, לאט לאט קנו הדברים שביתה בליבי – כח הדיבור, כח המחשבה... החלטתי לבחון את הדברים. מה קורה כשאני מטהרת את המחשבה, כשאני מקדשת את הדיבור, התחלתי לקרוא תהילים מדי יום.

על שפת הנהר למילים יש עצמה אחרת...

תהילים הפכו הכח שלי להניע דברים. אם רציתי לפתוח בסטה באיזשהו מקום אבל כמה מכוניות הפריעו לי, תהילים כבר פתרו את הבעיה – בעלי הרכב באו והוציאו אותו. הייתי צריכה אוכל, כסף, כל דבר, הייתי מקבלת את זה בצורה כלשהי, זימנתי אנשים דרך המחשבה - והם באו. התחלתי להרגיש את הסייעתא דשמייא בכל דבר. לדוגמא, בהירושימה הייתי צריכה פעם 100$ לנסיעות, פתחתי בסטה מתוך כוונה להרויח את ה – 100$ האלו, אבל אף אחד לא קנה, פשוט יבש, החלטתי לסגור והתחלתי לקפל את הבסטה, תוך כדי הקיפול הגיע איזה יפני מחויט הסתכל עלי, הסתכל על הבסטה, הושיט לי 100$ והלך בלי לקנות כלום.

מקרים כאלו היו עניין של יום ביומו. ממקום של חוסר אמונה מוחלט התחלתי להרגיש את ה' קרוב אלי, הייתי מדברת אליו כל הזמן וכך למרות שחייתי לבד לא הרגשתי לבד.

הקלטות הפכו לסם, כשגמרתי סדרת קלטות הייתי מתקשרת לארץ, ל'אור הגנוז', ומזמינה עוד סדרה. את מה שכבר שמעתי היית מחלקת, אנשים היו מספרים לי איך התחזקו.

כשהגעתי לשמוע קלטת על השבת, החלטתי לבחון גם את השבת. השבת הראשונה היתה קשה בשבילי אבל לאט לאט התחלתי להגיע למצב שאני מחכה לשבת. הייתי נוסעת לבית חב"ד בקובו מרחק שש שעות נסיעה ברכבת! שתיים עשרה שעות נסיעה שעלו לי 200$ כל פעם, אבל לא הייתי מוותרת. הייתי מתפללת שם את כל התפילות ואוכלת את כל הסעודות, בלי להרגיש שאני מבזבזת יום עבודה אלא אני נותנת מזון וחיזוק לנפש שלי. גם הכסף שהוצאתי על השבת היה כאילו שמור לי, הרווחתי אותו במהלך השבוע ולא הרגשתי שחסר, שהפסדתי משהו. כשפעם אחת היתה לי התלבטות כספית הראו לי משמיים שעל הוצאות שבת וחג לא עושים חשבונות. מה שכל בית ישראל לומדים בחידר ובביה"ס מגדולי ישראל ומהמקורות אני למדתי מהחיים, ההשגחה פשוט הראתה לי.

זה היה יום כיפור, אחרי ראש השנה ושבת בהם נסעתי לבית חב"ד התלבטתי אם לנסוע עוד פעם בשביל יום הכיפורים - שש שעות ברכבת הלוך,שש חזור, עוד 200$ לנסיעות חוץ מהשהות שם... האופציה השניה היתה להשיג סידורים ולחגוג את החג עם עוד מישהי ישראלית שהיתה בעיר. וכך עשיתי בסוף, ויתרתי על המניין, על הספר תורה, על השליח ציבור, על התפילה עם כלל ישראל וישבנו לבד להתפלל מהסידור. למחרת כשנסעתי לעבודה היתה לי תאונה עם הרכב, ההוצאות של התאונה עלו על כל ההוצאות שהייתי צריכה להוציא אם הייתי נוסעת לקובו לעשות שם את יום הכיפורים. לא הייתי צריכה יותר מזה, המסר היה ברור.

אבל לא רק המסר הקטן הזה אלא גם המסר הכללי – הוא הראה לי שהוא קיים.

אחרי תשעה חדשים ביפן הבנתי שיש משמעות לחיים, של כל אחד בפרט ושל כל שלשלת האנושות ככלל. הבנתי שהאנושות צועדת לקראת תכלית מסוימת וכל אחד מאיתנו מתקדם לקראת התכלית שלו, ולכן גם לכל פרט ופרט בחיים יש משמעות. יש משמעות וכח עצום לדיבור שלנו, למחשבה שלנו, נוכחתי בדברים האלו בעליל, ראיתי את ההשגחה הסובבת אותנו בכל רגע ורגע ואת הכח העצום של המחשבות והדיבורים שלנו וכמובן, כמובן, גם של המעשים. אמנם הייתי צריכה לעבור גלגולים כדי לרצות לראות את הדברים האלו וכדי להיות מוכנה לראות אותם, כי בארץ זה לא היה אפשרי, המניעות של החברה, של המוסכמות, של ההרגלים, של הסובבים היו מחסום גדול מדי. אבל בשביל זה סיבבה יד ההשגחה שאגיע ליפן. שם, לבד, בטבע, בלי יותר מדי מחסומים, יכולתי להיות פתוחה לשמוע את מה שנאמר לי בקלטות. לראות שהוא קיים.

  • שתף:

תגובות (6)

  • אנונימי

    28 ינואר 2014 בשעה 17:54 |
    "קרוב השם לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת"

    תודה רבה על השיתוף. מדהים.

    השב

  • מירי

    03 פברואר 2014 בשעה 14:35 |
    אצלינו,בזכות הדיסקים, הבן יצא מהתמכרות לסמים. הוא פשוט שמע אותו עוד ועוד, עשרות פעמים, דיסק בשם סמים או התמכרויות, עד שהוא יצא מזה לגמרי. תודה רבה לה' ולרב

    השב

  • רחל

    04 פברואר 2014 בשעה 19:52 |
    למילה יש כוח, לאותיות יש כוח.תודה על כל המילים .תודה לאל שנתן לי נחת לקרוא את כל הכתוב

    השב

  • rutim

    06 יוני 2017 בשעה 21:49 |
    ישתבח שמו לעד !!! מלך מלכי המלכים !!!

    השב

  • אפרת בן חיים

    13 יוני 2017 בשעה 22:19 |
    סיפור מדהים אשרייך שזכית להתעוררות כזו גדולה כזו שתשמור לך על אש התמיד שתוקד עד 120,זכות אבות.

    השב

  • מאיר

    20 יוני 2017 בשעה 09:19 |
    הללו יה.בת של מלך מלכי המלכים.
    ענג של אור אינסוף!מלא אהבת חינם.

    השב

נשמח לראות את תגובתכם
שאלות,בקשות או בעיות יש לשלוח דרך טופס צור קשר באתר

התחבר לאתר על מנת להשאיר תגובות

subiconsml

×

subscribePup