התחברות  \/ 
x
הרשמה
x

אלול

יש חיים ויש חיים

יש חיים. מה שהאנשים קוראים שהוא חי, שהגוף שלו חי אבל המקובלים לא קוראים לזה חיים. מי שלומד קצת קבלה, נכנס לפנימיות, רואה דווקא שהנשמה כלואה בתוך גוף זה יותר קרוב למצב של מוות. חיים זה שהנשמה משוחררת בלי גבולות, שהיא קשורה לאור עליון פשוט בלי גבול, זה נקרא שהוא חי, מת זה שהוא מוגבל בתוך בית סוהר.

שהנשמה האלוקית צריכה להכנס בתוך גוף בשר ודם, חומר, ולהצטמצם בצורה נוראית לתאוות העולם הזה, לדמיונות, לתשוקות כוזבות, זה נקרא מוות. הגוף של האדם יכול להיות גוף של אתלט, לחץ דם מאה עשרים על שמונים, הכל מתפקד טוב אבל הוא נקרא מת. אין לו שום קשר לחי החיים. החיים זה קשר עם חי החיים, זה נקרא חי. כמה קשר יש עם חי החיים. אין תענוג יותר גדול מזה בעולם, כל הדברים הטובים האחרים, מה שהאנשים קוראים טוב, זה עובר, אין בזה שום תועלת, שום יתרון, הם חולפים ולא נשארים. אדם נשאר אחרי זה ריק, לא נשאר בזה שום דבר.

הדבר היחיד שהוא בעל יתרון ומועיל זה דבקות באור העליון. יש בחירה לכל אחד, מרכז הבחירה לנושא של החיים זה ראש השנה. זה המרכז. איך שהאדם בא לראש השנה יקבע איך הוא יחיה שנה שלמה. במשמעות של החיים שאמרתי, המשמעות האמיתית. כי ראש השנה זה שורש, בשורש נקבע כמה חיים יהיה לנו. איזה סיוע יהיה לנו להתקרב לחיים האמיתיים במשך השנה ואיזה מניעות.

וזה בידינו להחליט כמה חיים אנחנו רוצים, כי ההנחה הבסיסית בחכמת הקבלה, זה שמבחינת הבורא אין שום גבול, אין גבול באור העליון. האור של הבורא זה בלי סוף, שפע אין סופי שמאיר על כולם כל הזמן. כל העניינים של גבול וסוף נעשים רק מצד הנבראים, לא מצד הבורא בכלל. אדם שסובל ייסורים שידע שהוא סתם איזה צינור, נסתם לו איזה כלי, או שהוא שבר איזה כלי, זה לא מצד הבורא בכלל, חס ושלום. מצד הבורא, שזה אור אין סוף, המטרה היחידה של בריאת העולמות, זה להטיב לנבראיו כי הוא טוב מוחלט. ההטבה פירושה למלא אותנו באור. אור זה תענוג, שפע. ומצידו אין שום גבול בכלל ורק הנבראים עושים גבול על השפע, כפי מידת רצונם לקבל. כמה שהאדם רוצה לקבל, ככה הקב"ה משפיע לו שפע בתוך הכלים.

לתפוס ראשון

בשבת מישהו שאל את הרב מה הכי חשוב לעשות בימים האלה של אלול, לפני ראש השנה. אז שימו לב מה הוא ענה לו. הוא ענה לו שיתפוס את העתיד לפני שיצר הרע תופס אותו. זה תפיסה של מקובל את המציאות, הרב שלנו זה מקובל אמיתי. מה הוא אומר? העתיד שלך בטוח מצד 'אור אין סוף' - קח הכל, יכול להיות לך מחר מעולה, מחר שלא דמיינת בכלל, יכול להיות לך אבל אם תתפוס אותו מהר, לפני שיצר הרע יתפוס אותו, כי עד שאדם מתעורר ועושה פעולה לממש את העתיד הטוב הזה, אז כבר מתחילים כל הדמיונות וכל השקרים וכל העצבות וכל הדברים האלה בראש והוא לא מתעורר בכלל בסוף.

הרב נתן כלל, אדם שיכול לדחות משהו יום אחד, יכול לדחות אותו שבעים שנה. יש יצר הרע שנקרא 'מחר', מחר זה אותיות רחמים. אדם אומר 'מחר אני אתחיל'. הוא יודע שיש עבודה, שיש הלכה, יש ספרים, יש דרך, הוא יודע, אבל טוב לי עכשיו ככה, מחר אני אתחיל. מחר אותיות רחמים, זה אחד שמרחם על עצמו. רק צריך להגיד לו שיש עוד צירוף למחר, זה חמור, זה התפיסה של החמור, חומר. זה מצד החומר. מצד היצר הרע לדחות הכל למחר, ולמחרת מה היצר אומר? מחר. יש שלט קבוע על החנות 'מחר אני בא'. אדם שצריך לעשות איזה שינוי, איזה תיקון בחיים שלו, אפילו לא בדברים של תורה ומצוות, שינוי שהוא צריך לעשות, אז אם הוא מהסס, כן לעשות, לא לעשות, אם הוא דוחה את זה יום, שבוע, הוא יכול לדחות את זה גם שבעים שנה.

ברגע שעושים רווח בין הרצון לבין העשיה, הרווח הזה זה מקום כניסה לכל הדברים בעולם. סמיכות של הרצון למעשה, זה סימן לבריאות. להיות במדרגה של בחירה, לבחור בטוב, לממש אותו, זה בחירה.

אז הזמן הזה עכשיו ה'ימי רצון', אסור לפספס רגע אחד, זה ימים של התכוננות לראש השנה, מדובר על קבלת חיים חדשים לשנה שלמה. כל אחד מקבל הזדמנות חדשה, יכול לפתוח דף חדש לגמרי לפי הבחירה שלו. זה ראש השנה. והקב"ה משפיע, זה התכונה שלו, רק לתת, ומה אנחנו צריכים? רק לרצות. מה הפירוש על פי הפנימיות? הרצון של האדם חייב להיות מתוקן, על מנת שמלמעלה יוכלו להשפיע שפע, צריך שהתחתון ידע איך לקבל. אם לא ידע איך לקבל, כמה שהעליון ירצה לתת, לא יוכל לתת אם האדם סתום, מבחינה רוחנית.

הנוסחה היא מאוד פשוטה איך להגדיל את נפח החיים שלנו, את איכות החיים. קודם צריך להבין את העיקרון של איך הדברים עובדים ואז ליישם את זה. וזה לא תלוי בזמן דרך אגב, זה תלוי באדם, שהוא מכניס את זה עמוק בלב. הרי אם אדם מיישם הוראות של רופא זה תלוי כמה הוא מאמין בזה. זה לא תלוי בזמן. הרוחניות לא תלויה בזמן בכלל אלא ברגע שהבנת באמת, עשית. הכל מתהפך, הכל משתנה, שינויים גדולים בחיים יכולים לבוא בהברקה של רגע. ההבנה עצמה היא בלי זמן. זה 'ספירת חכמה', 'ספירת חכמה' זה מעל לזמן, זה בלי זמן. הדברים האמיתיים קורים בלי זמן. במקום שיש הרבה זמן זה עוד פעם סטרא אחרא, שמה העיכובים מצד הקליפה אבל האמת היא בלי זמן.

אז הימים האלה של אלול הם ימי הכנה, מתכוננים לראש השנה, וזה אדם צריך לדעת, שצריך לסדר את הכלים, להכין כלים, איך שהוא יכין את הכלים שלו ביום הזה של ראש השנה, ככה יקבל בזה חיים. הטיב של האור תלוי בטיב הכלי. יהיה כלי גדול יקבל שפע גדול, יהיה כלי קטן יקבל מעט שפע.

רבי עקיבא

האדם צריך לצאת מהצמצום, זה הבעיה הראשונה שלנו, חיים בצמצום. לא מדובר כלכלית, אלא אדם שמתייחס לדברים בצורה מצומצמת אז באים אליו הדברים בצמצום. מה פירוש של צמצום בנפש? שאדם בתוך תוכו חושב: זה מי שאני, אני לא יכול להשתנות, הלוואי שימשיך ככה, שלא יהיה יותר גרוע - זו ההרגשה של האדם הקטן. הוא אומר, אני לא בנוי לדברים גדולים. למה אני כבר יכול להגיע? הוא לא יכול לצאת מזה, זה אדם קטן. האמת שהאדם בלי כח מלמעלה, בלי סייעתא דשמיא, קשה לו לצאת מזה, אבל צריך לדעת שזה הסיבה שהחיים שלנו נראים אותו דבר כל הזמן, כי אנחנו לא רוצים שהם ישתנו, פלא פלאים.

אדם חושב שיש לו גורל קבוע שזה מה שגורם לו שככה ימשיך, באה התורה ואומרת לו - לא, כמו שאתה רוצה ככה זה יהיה. אתה רוצה להיות עם הארץ? תשאר עם הארץ. אתה רוצה להיות רבי עקיבא, תהיה רבי עקיבא, ביום אחד זה יכול להשתנות, עד גיל ארבעים היה משהו אחד, מגיל ארבעים נהפך לאחד הגדולים שבעם ישראל בכל הדורות שכמשה רבינו ראה אותו ברוח הקודש שאל למה לא ניתנה תורה על ידו.

ואיך הוא התחיל? ארבעים שנה היה פשוט שבפשוטים, ועוד יותר גרוע מזה, אמר 'מי יתן לי תלמיד חכם ואשכנו כחמור'. שאלו אותו למה דווקא כחמור, למה לא ככלב? ענה שהכלב נושך קורע את הבשר, חמור נושך ומשבר את העצם. עד כדי כך הוא שנא תלמידי חכמים.

יום אחד הוא הבין שחבל על הזמן. וזה היה בזכות אשתו. היא עשתה אותו מה שהוא לזכותה יאמר. רחל אשתו של רבי עקיבא ידעה איך לעשות שרבי עקיבא יהיה הגדול שבגדולים. מה היא ראתה אצלו? מידות היא ראתה אצלו. מידות טובות. היא ראתה איך הוא רועה את הצאן, איך הוא דואג לכבשים, היא אמרה שמאחד כזה יכול לצאת הענק שבענקים, היה לו אכפתיות, היה לו אהבה, דוד המלך אותו דבר עם כבשים, יעקב אבינו, אברהם אבינו, כולם היו עם כבשים, היו דואגים לצאן.

נתנה לו חמור שעליו ארגז עם אדמה ובתוכו גודלים ירקות. אמרה לו לך איתם לשוק תמכור אותם ככה. ביום הראשון היתה מהומה גדולה, כולם התאספו לראות את הדבר המוזר הזה, כולם צחקו, ביום השני כבר פחות התעניינו אבל עדיין היתה אטרקציה, ביום השלישי כבר התרגלו. אמרה לו, אל תפחד לעשות שינוי. ביום הראשון צוחקים, ביום השני פחות אחר-כך כבר מתרגלים.

וגם הוא ראה סלע שיש בו חור, נשא עיניו וראה שעל החור הזה מטפטפים מים. אמר 'מים שחקו סלע'. אם המים הרכים הצליחו לשחוק את הסלע הקשה הזה, רק על ידי ההתמדה, עוד טיפה, עוד טיפה, יום אחרי יום, גם התורה, שהיא משולה למים, יכולה לבקוע את לב האבן שלי. וההמשך ידוע, רבי עקיבא הלך ללמוד תורה והפך להיות מגדולי התנאים בכל הדורות, משונא תלמידי חכמים לרב לעשרים וארבע אלף תלמידי חכמים.

שלשה ספרים נפתחים בראש השנה

כתוב שלשה ספרים נפתחים בראש השנה: ספרם של צדיקים, ספרם של רשעים, ספרם של בינוניים? מה הסיפור הזה על ספרים? צריך להבין שזה הכל עניינים רוחניים. יש יומיים בשנה שהיא עוברת ומקבלת חיות, קבלת החיות נקרא 'כתיבה'. מה זה כתיבה? מלשון לחקוק משהו, מלשון שזה קבוע. ו'חתימה' שזה זהו, אחרי החתימה אין לשנות.

הכתיבה של החיים זה אומר השפעת האורות בתוך הכלים. כמה אור מושפע בתוך הכלים של האדם. ולכל אחד יש יכולת קיבול ענקית, כל אחד מאיתנו יכול להיות יותר מהמלאכים. כמה הוא יכתב ויחתם, כלומר, כמה אורות יושפעו בתוך הכלים, כלומר, כמה חיים יהיה לו. כמה שפע יהיה לו, כמה שמחת חיים, כמה אור, כמה עושר יהיה לו בשנה הבאה, כל זה נקבע בראש השנה. לפי מה? לפי צורת הכלים. אם בראש השנה באת ואתה בצורה של מקבל לעצמך, חס ושלום, אגואיסט, זה נקרא, ספרם של רשעים, נכתב ונחתם לאלתר למיתה, הוא נקרא מת עוד שנה. מת הכוונה לא שיירו בו והוא ימות, פיסית. מת הכוונה שהוא לא מחובר לחי החיים.

על ידי השתדלות מיוחדת הוא יוכל לשנות גם את זה, זה נקרא תשובה, ותשובה תמיד מקובלת, אבל ככה, בלי השתדלות מיוחדת, אם הוא ברצון לקבל לעצמו, הוא מת. אם הוא בא ברצון להשפיע, אז הוא משווה צורה רוחנית לאור, והשיווי צורה הזה גורם לו להדבק מיד באור, זה נקרא חי.

מה זה צדיק גמור? אחד שאין לו לעצמו כלום, רק להשפיע, רק לתת, לאלתר לחיים. הבינוניים זה שהוא פעם ככה ופעם ככה. ולהם עשרה ימים שהם ימים מאוד חזקים, ימים נוראים, עשרה ימים שהם פותחים את הלב והנשמה, למי שרוצה לעלות עוד יותר ולשנות את המצב שלו. בינוניים עומדים ותלויים בין ראש השנה לכיפור. כל הענין הוא איך אנחנו מגיעים ליום הזה מבחינה פנימית נפשית. יש פה מבחן רוחני של האדם, איזה שנה אתה רוצה? על זה אומר 'בעל הסולם' אדם צריך להגיד בפה אני רוצה להיות ב'ספרם של צדיקים' אבל מי לא יגיד את זה? כל אדם דתי יגיד את זה. השאלה היא אם הוא באמת רוצה, מה זה רוצה? הם אני מוכן לוותר על הרצון לקבל לעצמו, על כל האגואיזם שיוצר את כל המחיצות המפרידות האלה? להיות רק להיות משפיע? הקב"ה הוא רואה את הלב של הבן אדם, לא את השפתיים שמדברות, ולא את כל התנועות החיצוניות. מה אתה באמת רוצה, מה השאיפות הפנימיות האמיתיות שלך, ובדרך שאדם רוצה מוליכין אותו.

על זה אמר רבי שמעון שאנשים באים בראש השנה לבית כנסת ולא נענים, למה? צועקים הב, הב. מה זה הב? תן, תן לי עולם הזה, תן לי עולם הבא, רוצים הכל לעצמם. אז יש כאלה שעיקר החיים שלהם זה להתרכז ברצונות של עולם הזה, רוצים חיים טובים פה, תן לי משפחה, תן לי בית, תן לי כסף, שיהיה לי חיים טובים, יודעים שגם את זה הקב"ה משפיע בראש השנה, זה נכון. כתוב כל מזונותיו של האדם קצובים לו מראש השנה עד ראש השנה. מה הוא יאכל בארוחת בוקר, צהריים וערב, כמה אפשרות תהיה לו להנות מהכסף, זה נקבע לו בראש השנה. אז יש כאלה שמתרכזים בגשמיות, יש כאלה שמתרכזים ברצונות רוחניים, הוא רוצה להיות רוחני, הוא רוצה להיות בדרגה רוחנית גבוהה, זה גם מקבל לעצמו. היחיד שזוכה להדבק בחיים, במדרגה יותר גדולה, זה מי ששואף לרצונות להשפיע. יכול להיות שהוא עוד לא הגיע כבר לדרגה כזאת, הוא הגיע להכרה שבאמת הרצון לקבל זה דבר שפל ובזוי, זה מרחיק, זה מצמצם, והוא שואף להיות משפיע.

בזה יש את המלכודת הגדולה, שאנשים לא יודעים שבזה טמון כל הטוב. אדם חושב שכשהוא נותן מעצמו אז זה מחסיר ממנו. הוא נותן, יהיה חסר לו. אומרים לו, לא נכון, בזה אתה יוצא מהצמצום. אדם שהוא מרוכז בעצמו, הוא בתוך בית סוהר, יש כאלה שלא מסוגלים לצאת מהמחשבה שלהם מהכלא הפנימי שלהם, שהשם שלו זה 'מקבל לעצמו', מה שהוא לא יעשה, כל מה שהוא לא יתכנן, עסק, טיול, עזרה למישהו, הכל יהיה סובב סביב עצמו בלבד. איך הוא יגדל את עצמו, איך הוא ייהנה יותר.

אם תצליח לוותר על הרצון לקבל לעצמו ולעשות את רצונו שזה להשפיע, תצא מהצמצום, תדבק באור. במקום לאכול רק לתאוות שלך, תאכל כתיקון רוחני, במקום להתחתן רק לתאוות שלך תתחתן לתיקון רוחני. זה רצון השם שאתה תשפיע עכשיו בזה, כל דבר שאתה עושה, אל תעשה על מנת לקבל לעצמך אלא על מנת להשפיע. זה לא שתפסיק לעשות חס ושלום, היהדות היא נגד התנזרות מדברים, ההיפך. כן לקבל את כל הדברים אבל בצורה של משפיע, מועיל.

זה רצונו של הבורא שכן ייהנו, שכן יקבלו וזה על ידי צמצום. אז בטל רצונך מפני רצונו, בטל את הרצון לקבל שלך מפני רצונו שזה הרצון להשפיע, זה התחלת השינוי. תדעו, לצאת למרחב הרוחני, לטעום באמת מהאור העליון זה לא בידינו, זה רק על ידי זה שתופסים את החבל הצלה שהבורא זורק לכל אחד ואחד, הוא זורק לכל אחד ואחד חבל, צריך לתפוס אותו, לתפוס אותו טוב, כי זה רצון הבורא שנתפוס אותו טוב.

עכשיו אל תצפה שהישועה תבוא בדיוק במקום שאתה עובד, כל מה שאתה צריך להגיע לטהרת הרצון לקבל שיהיה רק על מנת להשפיע, אפילו אם התפקיד שלך עכשיו בחיים זה לטפל באיזה זקן, באבא שלך וזה תופס לך את רוב היום ואתה לא עוסק כל כך בתורה ומצוות עושה דברים גדולים, זה מה שאתה עושה עכשיו בשמחה, בנתינה ובהשפעה, הגעת למצב פנימי נפשי של משפיע, תזכה לחיים גדולים. היה תנא אחד גדול, רבי יהושוע בן אלם, הוא שאל בשמיים ליד מי הוא יושב בשמיים. אמרו לו שהוא יושב ליד איזה קצב. או משהו אז הוא חזר בחזרה ושאל את התלמידים מי זה הקצב הזה, אמרו לו אדם פשוט מאוד, עם הארץ. הלך לראות אותו, וראה באמת בן אדם פשוט, לא יודע כלום, שום תורה, שום דבר. נחלשה דעתו, התחיל לחקור אותו מה מעשיו, התברר שבכל יום ויום הוא סועד את ההורים שלו, רוחץ אותם מלביש אותם. דואג להם, משעבד את עצמו להם. נחה דעתו של רבי יהושע בן אלם. מה זה מלמד אותנו? חשוב כמה מילים הוא למד? חשוב כמה הלכות הוא ידע? חשוב כמה הוא הגיע לטהר את הרצון שלו. האדם הנורמלי בלי תורה ומצוות לא יכול להגיע, אי אפשר בלי האור של התורה. המאור שבתורה הוא מחזיר את האדם למוטב.

הצינורות נפתחים

חודש אלול חודש רחמים, וסליחות, הצינורות נפתחים, אפשר לחדש גשרים. אדם על ידי דיבור פשוט יכול לחדש קשר ששנים היה מנותק. הבעל והאשה יכולים לחיות שנים באותו בית, בצרות צרורות, על גבול השנאה, כי לא יודעים להגיד מילה טובה, לא ידעו לפתוח את הלב. יש אנשים ששנים חיים כמו זרים בתוך בית, לא יודעים איך לדבר אחד עם השני, וברגע שמכניסים כמה דיבורים פשוטים כל הצינורות נפתחים, בבת אחת, זה חודש אלול.

אדם שסתום לגמרי, מגיע להרגשת הבושה, שנים הוא כבר הולך עם המטרד הזה בראש, יכול בכמה דיבורים פשוטים לשנות הכל. זה נקרא ווידוי וחרטה וקבלה לעתיד. זה עיקר התשובה ווידוי וחרטה, אז 'ימינו פשוטה לקבל שבים', 'אני לדודי ודודי לי'. זה הסוד של חודש אלול. אפשרות לדף לבן לגמרי, שידעו גם אלה שהולכים בדרך השם, ואלו שעוד לא התחילו לעשות את הפסיעה הראשונה, זה לא משנה, כל אדם שהולך בדרך השם, כבר השתנה לו הבית סוהר הפנימי, אז הוא יכול לחשוב על עצמו בצורה אחרת, וכמו שהוא רואה את עצמו בדימוי האישי שלו בהתחלת השנה החדשה, ככה ישאר הדימוי לשנה הבאה, הוא יכול לקפוץ מדרגה.

אבל יש כאלה שהם לגמרי דף חלק, עוד לא רואים את עצמם בפנים בכלל והם אישיות גדולה. יש הרבה אנשים שהם היום בחוץ לגמרי הם י' גדולה, חזקה, שהם יכולים לעשות שינוי מהיר, לראות את עצמם בצורה אחרת, בראש השנה נקבע לו. אם באמת יגיע למסקנה הפנימית הנכונה נקבע לו חיים חדשים לשנה שלמה, זה 'אני לדודי ודודי לי', מי שלא מספיק גדול בשביל לעשות את השינוי הפנימי הזה של להפך את הרצון לקבל שיהיה על מנת להשפיע לפחות יקח על עצמו משהו, ישתנה במשהו, יתחיל.

נקודת השחרות

האות המשפיעה לחודש אלול זה אות י'. י' זה הנקודה הכי קטנה, י' זה האות הכי קטנה, בא לרמז על הבחירה שלנו. כשאדם שם את הקולמוס על הנייר נהיה נקודה. זה י', משם הוא מתחיל. אומרים לו הנה אתה נקודה עכשיו, הגעת לבחינת נקודה, תתחיל עכשיו לצייר ציור, איזה שאתה רוצה, יש אפשרות בחירה.

הרב אשלג הולך יותר לעומק עם זה, אומר מה זה י'? י' הוא קורה לה נקודה שחורה, שיש מצבים שאדם מגיע לנקודה שחורה. הי' נקראת בחז"ל 'נקודת שחרות'. אם אדם יודע איך להתנהג עם הנקודה השחורה הזאת יכול לדעת איך לצמוח. מה זה נקודת שחרות, שאדם כבר מתחיל ללכת בדרך, לקיים את התורה, לעשות את המצוות אז הוא מצפה תמיד ללובן, מה פירוש לובן? מצפה להארה. אדם עושה משהו, רוצה לקבל את השפע, את האור, אם הוא לא מקבל נקרא שהוא מגיע לנקודת שחר. הנקודה של השחר זה הנקודה הכי חשוכה ביום, נקודת שחרות, נקודה שחורה, צמצום בנפש. נקודה שחורה ז"א שאין בה אור. אדם רגיל שהוא עושה משהו בשביל להשיג משהו, הוא עושה איזה פעולה הכי פשוטה בשביל להשיג לעצמו תענוג, להנות יותר.

יש מצב בעבודת השם שזה מבחן לאדם, שרק מהנקודה הזאת הוא יכול להתחיל לצמוח, אם לא, הוא לא צומח, שהוא מגיע לתחילת נקודה. שהוא עושה עבודת השם ולא רואה אור, הוא לא רואה את ההילה הגדולה, הוא לא רואה את האור אינסוף שאנחנו מדברים עליו. והוא עובד ועובד, הוא נשאר בנקודה השחורה. אדם שיכול לעבוד בבחינה כזאת של שחרות ולהגיד בסדר אני שמח על שחרות כמו על הלובן, שהוא שמח בעבודה, לא רק בקבלת השכר, זה נקרא אדם משפיע. אצל האדם הזה הנקודה הזאת מתחילה להתפתח.

הנקודה האחרונה של הקדושה נקראת 'מלכות', היא נקודה שחורה, לית לה מגרמיה כלום, אין לה מעצמה כלום. היא משתנה ונהפכת לכתר של התחתון. היא הכתר של ה'אור חוזר'. 'אור חוזר' זה השפעה. הזרע שנמצא בתוך הפרי זה המלכות של העץ על כל ענפיו ופירותיו. הזרע הזה שזורעים אותו באדמה נרקב ונהפך להתחלת הצמיחה החדשה. אדם שרוצה שיתחיל אצלו צמיחה חדשה צריך קודם כל להגיע לבחינת נקודה של זרע. נקודה של זרע זה אומר שהוא עושה את המעשים שלו כי נכון לעשות אותם, וזה אמת. עובד את השם בשמחה אפילו שלא רואה שום דבר של תוצאות, כלום, בנקודה של השחרות. אם הוא מגיע לבחינה כזאת בנפש שהוא עובד עבודת השם בלי לצפות לשום שכר, ותדעו לכם זה לא רק בעבודת השם ככה, כל דבר שאדם עושה לשם שמיים יש לו תיאורטית למה לצפות אבל הוא לא מצפה לכלום, הוא רק עושה כי זה נכון לעשות, אצלו ה'מלכות' תהפוך ל'כתר'.

הנקודת שחרות הזאת זה הנקודה שממנה בן אדם חדש מתחיל לצמוח. לא מנקודות אחרות. מנקודה שאדם מחפש את האור הוא לא יכול להתחיל לצמוח. כי כל הזמן הוא מחפש משהו מוגדר, זה מה שינתנו לו. אדם שהוא מכין כלי מסוים לקבל את הלובן לא יכול לקבל משהו אמיתי אלא רק מי שמגיע לנקודת שחרות, י' .

זה קשה מאוד לאנשים היום כי החינוך הוא כולו הפוך מזה, החינוך הוא כולו שאם אתה עושה תנועה קטנה אתה חייב לקבל תמורה מיד, אם לא מיד, תדע שבסוף החודש יתנו לך לפחות. לעשות משהו לשם שמיים, בלי תמורה בכלל, אפילו לא מילה טובה, זה רק אנשים גדולים עושים את זה, וזה אנשים שיכולים לצמוח באמת. זה עבודת השם, בלי שום חשבונות, לעשות מה שצריך אפילו שלא מבינים שום דבר, להגיע לנקודה השחורה הזאת ולשמוח שם, זה התנאי, רק אדם משפיע יכול, מזה יכול להתחיל צמיחה חדשה, אמיתית.

ש'אני לדודי ודודי לי', אתם יודעים מה זה אני לדודי? אני נותן את עצמי לדודי, ואז 'דודי לי', הקב"ה בכבודו ובעצמו מדבר מתוך האדם, משפיע לו, זה יהדות אמיתית, זה להיות יהודי, זה המשמעות. שמרדכי הצדיק הוא עמד בשער המלך והיו שמה כולם אז הוא לא השתחווה ובגללו עמד להיות גזירה מאוד קשה על ישראל, אז הוא אמר שהיה כתוב שהמן כעס ואשר הגידו אשר מרדכי הוא יהודי, אשר הוא יהודי, יש שם קושיה, הרב אשלג מביא מה זה אשר הוא יהודי, כולם יהודים אלה שהשתחוו והוא שלא השתחווה, אומר לא. אתם לא מתנהגים כמו יהודים, מי זה המן? הסמל של הרצון לקבל לעצמו כמו הנחש, כמו עשיו, זה הכל סמלים של הרצון לקבל לעצמו. יש מצבים שבהם כל היהודים משתחווים לרצון לקבל לעצמו, אמר להם מרדכי זה לא יהדות, אני אלך בדרך יהדות וכתוב והעיר שושן נבוכה, על מה הם נבוכו, מזה. אמר תראו תעשו תורה ומצוות כמה שאתם רוצים, אמרו גדולי המוסר אדם יכול להכניס את כל הש"ס בתוך הראש שלו אבל לעקר מידה אחת רעה מתוך הלב יותר קשה. ללמוד את כל התלמוד, לעקר מידה אחת רעה, כלומר המידה של לקבל לעצמו, אגואיסט, זה לא יהדות. אני מתנהג בדרך יהדות, מרדכי לא השתחווה ולא כרע, למה? לרצון לקבל לעצמו, הוא לא משתחווה ולא כורע. בזכות זה נהיה משנה למלך, איזה מלך? המלך זה מלך מלכי המלכים, נהיה הצדיק של הדור, בזכות מה? שלא מקבל לעצמו, רק משפיע. זה סוד 'אור חוזר' ו'אור ישר' וזה העבודה של חודש אלול. 

מאמר זה מדבר על הכח של חודש אלול 

בסדרת זמנים שבאתר יש הרצאות על הכח של כל חודש מחדשי השנה


  • שתף:

תגובות (1)

  • ליבנת לוין

    19 אוגוסט 2018 בשעה 00:19 |
    מאמר ברמה גבוה!
    תודה לרב יובל .

    השב

נשמח לראות את תגובתכם
שאלות,בקשות או בעיות יש לשלוח דרך טופס צור קשר באתר

התחבר לאתר על מנת להשאיר תגובות

subiconsml