התחברות  \/ 
x
הרשמה
x

חג השבועות - מעמד הר סיני

חג השבועות - מעמד הר סיני

כשהיינו ילדים...

כשהיינו ילדים למדנו שחג השבועות הוא חג הקציר, שמביאים בו ביכורים, מין חג חקלאי חביב בשלהי האביב, שאוכלים בו מאכלי גבינה טעימים, משום איזה מסורת מיושנת. יכול להיות שגם למדנו שבחג זה ניתנה התורה מה שהוסיף לו משמעות גם כיום זיכרון למה שקרה (או לא קרה?) לפני למעלה משלשת אלפים שנה.

מה שלא למדנו באף מקום, ולא סיפרו לנו, זה שלחג השבועות יכולה להיות ממשות מאד קרובה אלינו, ויכולת להשפיע על החיים העכשוויים שלנו. לא סיפרו לנו שחג זה מלשון לחוג במעגל, מעגל השנה, ושכל שנה באותו היום ניתנת לנו אפשרות להתחבר לרקיעים עליונים, כמו לפני שלשת אלפים שנה, בהתאם להכנה שלנו ארבעים ותשע יום לפני כן, משביעי של פסח ועד עצרת (שבועות).

אם היו אומרים לנו את זה ככה יכול להיות שהיינו רוצים לשמוע קצת יותר, קצת להתעמק, קצת להבין...

למעשה, אומרים לנו חז"ל שהאפשרות לרדת למצריים, כמו גם האפשרות לצאת ממצריים, להגיע להר סיני וכו' אלו אפשרויות שקיימות לפנינו תמיד. אלו לא רק מאורעות שקרו פעם, אלא זו מציאות רוחנית הקיימת תמיד בפני כל בר ישראל מאז ועד עולם. לרדת למצריים משמעו להכנס לעומק הטומאה הרוחנית, להשתעבד לתאוות, לגאווה, ולשאר העבודה זרה המודרנית. לצאת ממצריים - זה לצאת מזה, לצאת מהמיצרים הרוחניים שכולאים את נשמתינו. קריעת ים סוף אכן קרתה, אבל במובן הרוחני משמעותה זה הסייעתא דשמיא, שמקבל כל עובד רוחני אחרי שהתייגע למעלה מכוחות אנוש, סייעתא דשמיא שקורעת את המסכים ומסלקת את המכשולים שלא האמנו שנצליח לעבור לבד. להליכה ולחניה במדבר יש גם משמעות במסגרת העבודה הרוחנית של האדם, וכל אלו מעוגנים במעגל השנה. כי העבודה הרוחנית סובבת סביב מעגל השנה. פורים מוביל לפסח, ופסח לספירת העומר וספירת העומר לשבועות וכן הלאה. אם התכוננו טוב מפורים והלאה אז בפסח אנחנו עוברים תהליך רוחני של יציאת מצריים וזוכים לטעום הארה גדולה. אבל רק לטעום, בבחינת 'ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי הכהן במרכבה', כלומר, מקבלים הארה שהיא מעבר ליכולת ההכלה של הכלים שלנו. אמנם לכאורה לא ברור, אם אין לנו כלים לקבל את האור למה הוא מושפע לנו? מי שלומד את תורת הקבלה יודע שאור שיורד מהבורא יורד תמיד עם כלים חדשים לקבלת שפע נוסף, כלומר עצם ההארה מעוררת בנו כיסופים והשתוקקות, שהם השרש לכלים גדולים יותר.

ואחרי שיש לנו כיסופים והשתוקקות קל לנו הרבה יותר לעשות מעשה - להכין כלים לשפע הגדול הזה. הכנת הכלים זה השלב של העבודה השחורה, שלב של 'הליכה במדבר'. המדבר זהו מקום שאין בו חיות, הוא מורה על 'קטנות'. עבודה על ה'קטנות' של האדם, על המקום שאני קטן בו, שאני לא מתחשב, לא מלמד כף זכות, שאני כועס ומקפיד ומקנא. כשאדם הולך במדבר, כלומר, שאין לו אורות גדולים או שמחה גדולה מהדרך הרוחנית שהוא עושה אלא הכל בבחינת עבודה שהוא לא אוכל את פירותיה מיד, ובכל זאת הוא לא נשבר אלא ממשיך להתקדם בכח האמונה, אז ה' פותח לו פתח למעלה מהגבולות טבעיים וקורע לו את שבעת הרקיעים, על מנת שיקבל את השפע הצפון ליראיו, כמו שהיה במעמד הר סיני.

עשרה מאמרות, עשר מכות, עשרת הדברות,

ראיתי בשם אחד הגדולים שיש שלשה שלבים בבריאה: בריאת העולם, מכות מצריים ומעמד הר סיני. לכאורה, הבריאה לא הושלמה ביום השישי אלא המתינה עד למעמד הר סיני בו היה העולם אמור להגיע לתיקונו הסופי, לולא חטא העגל.

בין בריאת העולם לשלב הסופי של הבריאה במעמד הר סיני היה עוד שלב אמצעי, השלב של עשרת המכות, שנתקן להוריד את הקליפה החופה על עשרת המאמרות, בהם נברא העולם, ולאפשר את הגילוי של עשרת הדברות. ומה היא אותה קליפה החופה על עשרת המאמרות? הקב"ה ברא את העולם בעשרה מאמרות, כלומר עשר פעמים הוא אמר : 'יהי אור', 'יהי רקיע', 'יקוו המים מתחת השמים', 'תדשא הארץ עשב מזריע' וכו'. כל מאמר של הקב"ה, שברא משהו בעולם, גם הביא שפע ורב ועצום לעולם, שפע רוחני ושפע גשמי, ועל כל שפע רוחני שיש נדבקות קליפות. הקליפה ששורה על המאמרות זה הכח שמכסה על האמת, אותם אנשים ששבויים בקליפה זו חושבים שהעולם וכל הקורה בו הם יד המקרה.

במצריים היתה שליטה חזקה מאד לקליפה הזאת, המצרים היו עובדי עבודה זרה ועובדי אלילים. מומחיות מיוחדת היתה להם באסטרולוגיה ובצפיה בכוכבים. עד כדי כך שביום בו נולד משה כבר ידעו החוזים בכוכבים שנולד מושיען של ישראל, ומיד באותו יום גזר פרעה 'כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו'. הצפיה הזאת בהשפעה של הכוכבים על הנעשה בעולם הובילה אותם להאמין בכח של הכוכבים כישויות אליליות בפני עצמן ולא כצינורות המעבירים שפע מ'אור אין סוף' לנבראים.

בנוסף, האמינו בכחם הם. חרטומי מצרים היו גדולי המכשפים במצרים, שיכלו בכשפיהם להפוך מטה לנחש, מים לדם, לעוף באויר, לגדור את כל גבול מצרים בחיות טרף וכו'. הראש לכל החרטומים והמכשפים היה פרעה עצמו, שעשה מעצמו אלוה ואמר 'לי יאורי ואני עשיתיני'. כלומר, היאור, שגם לו עבדו המצרים אותו אני עשיתי, ואף את עצמי אני עשיתי.

באותה תקופה ניתנה לקליפה זו של מצרים שליטה בלי מיצרים. מצרים היתה מרכז העולם, האימפריה השולטת, וכל העולם כולו סגדו לחכמת מצרים, ולראשה של האימפריה הזאת הוא פרעה שעשה מעצמו אליל.

המכות שברו את כח הטומאה שחופה על המאמרות, בהוכיחן לעיני כל שלא המזלות, לא החרטומים ולא פראה הם השולטים אלא הכל הוא מיד ההשגחה העליונה. במכות הראשונות עוד יכלו חרטומי מצריים לעשות מעין אותה מכה להפוך מים לדם ו'לברוא' צפרדעים, אבל מהמכה השלישית והלאה הודו גם החרטומים ש'אצבע אלקים היא' ואין בכח הכשפים לחולל כזאת. נשברה הקליפה המסתירה את יד ההשגחה.

המכות הוכיחו שהמזלות הן רק כלי שרת ביד הקב"ה, וכפי שמסביר ה'אהבת חיים':

מכת דם, למשל, בה לקו המים בכל ארץ מצרים, התרחשה דווקא בחודש תמוז בו שולט מזל סרטן וכוכב לבנה, שיסודם הוא מים וכל כוחם קשור למים ודווקא בזה לקו.

כמובן שיש גם את ההיבט שמכה זאת פגעה באל הראשי של מצרים הוא היאור, ומכאן גם בפרעה, שטען שהוא ברא את היאור 'לי יאורי' וכמובן בכוכב השולט על היאור שפתאום נהפכה השפעתו.

מכת כינים שימשה בחודש אלול בו שולטים מזל בתולה וכוכב 'כוכב' שיסודם עפר ובו שליטתם, ודווקא בחודש זה לקו בעפר (שהכינים הן מן העפר) כנגד שליטת אותו כוכב.

כמו כן הוכחש כח החרטומים שלא יכלו לעשות בכשפיהם כינים משום שאין הכישוף שולט בדבר קטן כמו כינה.

מכת ערוב שימשה בחודש תשרי שמזלו מאזניים, הקשור להרמוניה שקט ושלווה, ודווקא אז השתלטו על מצריים ערבוב של חיות טרף ומזיקים מכל המינים והגדלים, להראות שהכוכב או המזל הם צינורות שפע אבל לא מעבר לזה ומעליהם יש את הבורא שבגזירתו בלבד יוחלט מה יושפע לעולם ומתי.

כשהוסרו הקליפות מעל המאמרות נגלה המאור האלקי המחייה את העולם ואת כל הבריות, והיו ישראל כמעט מוכנים לקבל את עשרת הדברות על ההר.

ממלכת כהנים וגוי קדוש

למה כמעט, מה עוד היה חסר?

אמר להם הקב"ה לבני ישראל כשהיו בתחתית ההר "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", זו ההכנה הנדרשת והחסרה כדי להיות מוכנים בשלימות לקבל את התורה ואת השפע האלקי. מה זה ממלכת כהנים? כהנים הם למעשה שליחי העם בקודש, הם עובדים בבית המקדש בשביל לכפר על עם ישראל. נחלה אין להם משל עצמם כמו שכתוב "אני נחלתם ואחזה לא תתנו להם בישראל אני אחזתם".

בשביל לקבל את התורה צריכים להיות 'ממלכת כהנים', כלומר, להתנער מהאגואיזם ולהיות משפיעים לזולת, כמו הכהנים שאין להם כלום משל עצמם והם עוסקים רק בקודש. זו המשמעות של מצוות 'ואהבת לרעך כמוך'. לעם ישראל אחרי מאתיים ועשר שנות שיעבוד לפרעה היה הרבה יותר קל לקבל על עצמם עבדות לקב"ה ולחברה. לעבד אין רצון משל עצמו, הוא משועבד כולו לרצון אדוניו. היום הוא אומר לו עשה כך ומחר עשה כך, לך לפה תביא משם, אין שעות, אין זמנים, אין תירוצים, הכל לפי האדון שלו. לעבד כזה הרבה יותר קל להחליף שיעבוד לעריץ רשע בעבודה לתכלית נעלית ונצחית.

כשבני ישראל קבלו על עצמם עבודה זו מה אמר עליהם הכתוב ? 'ויחן ישראל כנגד ההר'. אומרים המפרשים למה נאמר 'ויחן' בלשון יחיד ולא 'ויחנו ישראל כנגד ההר' בלשון רבים? להורות שהיו כולם כאיש אחד בלב אחד. באחדות גמורה, בלי אינטרסים אישיים, בלי תככים, בלי מריבות, בלי מפלגות, בלי פוליטיקה אלא כולם אחד. כאיש אחד בלב אחד זה אומר שכל אחד מתבטל בפני הכלל ואוהב את החבר שלו כמו שהוא אוהב את עצמו. וזה 'ממלכת כהנים' - ויתור על הצרכים הפרטיים מצד אחד ודאגה לצרכי הזולת מצד שני. 'וגוי קדוש', זה מתן השכר. כי בזכות העבודה הזאת זוכים להזדככות הגורמת לדביקות באור העליון שהוא מקור כל האור, כל השמחה וההנאה, האהבה והטוב המקווה שיש, וזה נקרא 'גוי קדוש'.

'ליליא דכלא'

הכנה נוספת שיש לנו ליום הקדוש הזה, יום בו מתאחדים ישראל, התורה ואביהם שבשמיים, זה לימוד התורה בלילה. כי בשעת חיבור בבוקר מזדרח שפע רב עצום וגדול מאד בכל העולמות כולם, וכל אחד זוכה לקבל הארה לפי כמה שהכין את הכלים הרוחניים לפני כן.

חכמי הסוד תקנו סדר לימוד לכל ליל שבועות, שבו משולבים תורה שבכתב עם תורה שבעל פה, פרקים מן הזהר ויש הלומדים גם תרי"ג מצוות בקצרה, בחנויות זה נקרא 'תיקון ליל שבועות'. תיקון זה הוא על פי מאמר הזהר המפליג מאד בשבח הנעור בלילה זה ומצפה לשעת קבלת התורה, שאז נעשים כנסת ישראל עם התורה בחיבור אחד, ושעת מתן תורה בבוקר היא חופתם, וכל הלילה שלפניה ראוי לעסוק בצרכי הכלה ותכשיטיה.

וזה לשון הזהר הקדוש: "...וע"כ חסידים הראשונים לא היו ישנים בלילה הזה, והיו עוסקים בתורה, ואמרו נבא לנחול ירושה קדושה לנו ולבננו בב' עולמות. ובלילה ההוא, כנסת ישראל מתעטרת עליהם, ובאה להזדווג בהמלך, ושניהם מתעטרים על ראשיהם של אלו שזכו לזה.

ר"ש כך אמר בשעה שנתאספו החברים אצלו בלילה הזה, נבא לתקן תכשיטי כלה, דהיינו להמשיך מוחין למלכות, כדי שתמצא למחר בתכשיטיה, דהיינו במוחין, ותקוניה אצל המלך כראוי. אשרי חלקם של החברים כשישאל המלך מן המלכה מי תקן תכשיטיה והאיר עטרותיה והשים תקוניה...." (זהר הסלם יד', פר' אמור)

ועל השם של הלילה הזה 'ליליא דכלא' אומר הזהר הקדוש: "...כך כנסת ישראל, מכל המדרגות לקחה חלקים, הן מבחינת החכמה והן מבחינת חסדים, וע"כ נקראת כלה, שהיא כלולה מכל, ככלה שכולם נותנים לה לבושים וחלקים ותכשיטים, וכך היא כנסת ישראל, התחדשות שלה בכל המדרגות וכולן נותנים לה חלקים ולבושים, דהיינו מוחין ולבושי מוחין". (זהר הסלם יד', פר' אמור)

אחרי כל העבודה שאנחנו עושים בספירת העומר, והלימוד בליל שבועות אנחנו מוכנים לקבלת התורה ולקריאת עשרת הדיברות בבית הכנסת למחרת היום, בזה נשפעים לנו אורות גבוהים מאד ועיגונם בכלים שלנו הוא בשעת הקידוש והסעודה הנערכים מיד אחר כך.

שיהיה לכולנו חג מתן תורה שמח ומואר.

  • שתף:

תגובות (1)

  • rivka

    17 מאי 2015 בשעה 09:21 |
    כן הרב יובל בזכותך..... זכיתי בחסד האל וחזרתי בתשובה שלמה ... אך ורק דרך המצוות שהן האמצעי היחידי לגילוי אלוקות ...יישתבח שמו לעד!!!

    השב

נשמח לראות את תגובתכם
שאלות,בקשות או בעיות יש לשלוח דרך טופס צור קשר באתר

התחבר לאתר על מנת להשאיר תגובות

subiconsml