התחברות  \/ 
x
הרשמה
x

סיפורים אישיים

ציבור יקר, אנחנו נפגשים אתכם במסגרת של שעורים, קלטות, אולי באינטרנט, מפגש קצר של שעה שעתיים, מסתבר שאחרי  המפגש הקצר הזה יש הרבה דברים שמתרחשים מאחורי הקלעים הן של  האנשים והן של המרצים.  נפתחים הלבבות, מתפתחים תהליכים,  מתיישרים ההדורים בין זוגות, משתנות השקפות, מתחברים קצוות, יש דברים שנראו סתמיים בלי תוכן ופתאום מקבלים משמעות, פתאום הופכים להיות עיקרים בחיים, הרבה הרבה 'פתאומים' יש.   חשוב לנו לתת לכם משוב על אותם 'פתאומים' כדי שתדעו שאותם תהליכים שחלק מכם עובר יש עוד אנשים שעוברים, חשוב  שאנשים שעוברים כאלו דברים ידעו שיש למי לפנות, עם מי לדבר, לאן להתחבר. 

חוץ מזה, אם  חושבים קצת יותר בגדול על המהלך של עם ישראל, שיש אבא שבשמיים שמחכה לכל הילדים שלו שיתעוררו, לכל הנשמות שיפתחו לבנות כלים ולקבל את השפע המוכן להן, אז בודאי מתעורר הרצון לקחת חלק בזיכוי רבים גדול מאד שנעשה פה בארץ וגם בחו"ל ולתרום, כן לתרום, מהמעשרות או לא מהמעשרות, לתרום כסף כדי לזכות עוד ועוד נשמות להתקרב לדרך האמת.  ומי שכבר תורם להוסיף עוד קצת למה שהר' אבולעפיה אומר שהוא מבחר המעשים – זיכוי הרבים.  ממילא לא מספיקים להסתכל ימינה ושמאלה וכל מה שהיה בארנק עף על כלום, אז לפחות שנדע שמשהו ממנו הלך לחיי נצח שלנו ושל אחרים.

somewhere over the rainbow

somewhere over the rainbow

מגיל צעיר, עוד מאז שהשתחררתי מהצבא, הייתי טיפוס שחיפש להשתחרר מהמסגרות.  החיפושים הרוחניים שלי, התפרשו ברחבי העולם, אבל לא כללו את המסגרות המקובלות של החברה, שם לא האמנתי שאמצא את התשובות לכמיהה של הנשמה.  את רב שנות העשרים שלי ביליתי בטיולים על רחבי הגלובוס, ולבסוף מצאתי את עצמי ב .rainbow-

אני פה בזכות אשתי

 

 להחזיר את האור לנשמה 

שמי אריק לנדאו, הייתי אלוף הארץ בהרמת משקולות. אני בא מעולם של ברזלים, אתגרים, תחרויות, שבירת שיאים. אני חי בשני עולמות. בא מעולם נורא חומרי, ומגיע לעולם מאד רוחני.

  

במקור אני בא מבית דתי כזה... ואני זוכר את עצמי עד גיל 13,14 עם ציצית וכיפה, ולא מבין מה רוצים ממני.

בבית, כל פעם אני שואל "למה?” ובבית עונים לי "ככה".

ואז אני זוכר את עצמי מוריד את הציצית ואת הכיפה וכל המשפחה שואלת אותי: “אריק! למה?” והתשובה שלי היתה מאד ברורה: “ככה".

בגיל 14 עד 26 אני נורא נזהר לומר שאני "חילוני".  באמת, אני לא יודע מה זה "חילוני"...

 

עם ישראל זה עם מאד קדוש, עם קדוש. אני זוכה להפגש עם עם ישראל בשבע שנים האחרונות... אני מאוהב בעם ישראל! אני נפגש עם העם בנשר, ביפו, בחולון, ביבנה. עם ישראל הוא מיוחד, קצת מנקים את האבק ורואים שמה דברים נשגבים. אני לא יודע להגדיר מה זה חילוני, מה זה דתי, מה זה צדיק... אני יודע להגדיר מה זה יהודי. אני יהודי.

 

הדברים הגדולים מתחילים בדברים קטנים

הדברים הגדולים מתחילים בדברים קטנים

 

"היא קללה את אמא שלי, את אמא שלי , שבשבילי היא הכל"

מאז ומתמיד היתה זיוה קשורה לאמא שלה. למרות שבקיבוץ היתה הולכת לישון בחדר הילדים זה לא מיעט את הקשר בינה לבין ההורים, היא תמיד ידעה שהיא הכל בשביל ההורים והם היו הכל בשבילה.  כשהפכה לאמא וגידלה ילדים הצטרפו גם הם למעגל הזה - הם היו העיקר בשבילה.  לא החברים, לא העבודה, לא המשק  - אלא המשפחה.

כשהכלי מוכן האור שוכן בתוכו

כשהכלי מוכן האור שוכן בתוכו

'אמריקה ורסאנו', ארבעה בחורים צעירים הולכים לכבוש את העולם, היעד  דרום אמריקה.  יבשת רחבת ידיים בה העושר והעוני משמשים בקיצוניות, נופים עוצרי נשימה והיצע בלתי נדלה של מסלולי טיול והפתקאות למטיילים צעירים ושאפתנים כמונו.  טרקים בג'ונגלים, אגמים, הרי געש מושלגים, צניחה מצוקים של 800 מטר,  ערסלים בפארק טיירונה בין עצי הקוקוס, שם לפחות מאה איש מתים בשנה מקוקוסים שצונחים להם מהעצים ומפצחים את ראש הקרבן שמתחתם. הקרנבל בברזיל, קרנבל בלתי פוסק לחושים ואנחנו עדיין לא יודעים שבעה, בבוליביה אנחנו עולים על ג'יפים לטיול בן שלשה ימים במדבר סלר עד הגבול של צ'ילי.  מדבר סלר הוא מדבר של מלח,  כולו לבן! הוא נראה כמו פסיפס של משושים לבנים מוקשים, מזכיר את התיאור של  ים סוף שהתקשה לאבני שיש כשעברו בני ישראל בתוכו.  בדרך אפשר לראות פה ושם לגונות מים בצבעים עזים של סגול, כחול, ירוק, כתום, משובצות בתוך 'אואזיסים' (נווי מדבר), וגייזרים רותחים מתיזים סילוני גפרית או מים רותחים. בחלקם היה אפשר לטבול, מה ששמש מענה הולם בעבורינו לקור המדברי בלילות. 

לראות שהוא קיים

לראות שהוא קיים

'היה לי הכל ולא היה לי כלום', כך חתם את מכתבו האמרגן של הביטלס לפני שהתאבד.

בגיל שלשים וחמש, מליונר ומצליח, שם קץ לחייו מחוסר משמעות לחיים.

כך הרגשתי גם אני.

עד גיל עשרים ושש הספקתי לסיים צבא, ללמוד ראיית חשבון, לשכור דירה במרכז עם בן זוג ולמצוא עבודה באגף הקולנוע. להיות מסודרת, מה שנקרא, לקבל הכל מהחיים אבל להרגיש שהכל ריק מתוכן. הרגשתי כמו בסרט, מניעים אותי, מחליטים בשבילי, כאילו יש לי במאי, מפיק ואמרגן על החיים. כל תכתיבי החברה גורמים לי לעבוד בעבודה שאני לא רוצה, לחיות בסגנון חיים שאני לא רוצה, להיות מה שאני לא רוצה!

 

[12  >>  

subiconsml

חלון קופץ לאתר2