תורתו של דור אחרון

נסתרות ונפלאות דרכי ההשגחה את זה כולם יודעים, אבל לראות את זה מול העיניים כל פעם מחדש זה מה שיוצר את ההתפעמות ומחזק את האמונה.  למשל רועי, ישראלי צעיר שהתעסק ארבע שנים במוזיקה בניו - יורק ולפרנסתו עבד כדי.ג'י. במועדון לילה, מה היה מוציא אותו מהמסלול הכל כך ברור שלו?  מה היה יכול להפוך לו את העולם אם לא איזה  השגחה מאד מאד פרטית?  רוחניות לא היתה חלק מהחיים שלו, ההיפך, ניו יורק המטריאליסטית תפסה אותו בכל חוטיה, עולם הזה עד הסוף, עם כל מה שאומר מועדון לילה, מוזיקה וחיי צעירים בניו יורק.  משברים, התלבטויות ותסכולים גם לא פקדו אותו, אז ב"ה, הוא רץ על מסלול החיים בלי שום תהיות לשום כיוון.  אולי תהיות קטנות – באיזה מסעדה נאכל היום, איזה מערכת סאונד יותר משוכללת יש בשוק, באיזה מכונית להשקיע, דברים מעין אלה…

אבל לפעמים ההשגחה דופקת במקומות בכלל לא צפויים.   לילה אחד, לפנות בוקר בעצם, כשגידי סוף  סוף הגיע למיטה, התחיל פתאום להרגיש את הלב דופק.  לא פלפיטאציות או משהו  פתולוגי רק חש פתאום את הדופק. 

פעם ראשונה בחיים שהוא התייחס לתופעת טבע הזאת שמלווה אותו כל חייו מאז הולדתו.  הלב הזה  שלא מפסיק לפעום, כל החיים, שולח דם לכל האיברים, והדם מזין את כל הגוף ואוסף את כל הפסולת, מעביר חזרה את דו תחמוצת הפחמן, משחרר אותו דרך הנשימה, מקבל חזרה חמצן מהריאות אותו הוא מעביר לכל תא ותא שבגוף.  איזה נפלאות.  מי מחולל את כל הנפלאות האלה?  מי דואג שהכל יעבוד?  בכל מערכת יש כל  כך הרבה נפלאות, כל כך הרבה תחכום וגאוניות, ואם לא די בזה הרי שכל מערכת  מתואמת תיאום נפלא עם כל שאר המערכות, מי דאג ודואג לכל התיאומים המדהימים הללו?

מחשבות מעין אלו החלו להציף את הראש של רועי, מחשבות מאד לא אופייניות שלא חלפו, כמו שסתם מחשבות באות והולכות אלא שהעמיקו ונוספו להן גם רגשות:  "הרגשה לא ברורה ומפחידה החלה להציף אותי.  הרגשה שזה לא אני שמנהל את החיים שלי, לא אני אחראי שהכל יפעל ויתפקד.  יש איזה גורם נוסף, שהוא חיצוני ויחד עם זאת גם פנימי.

מה הראיה? אני חי, נושם ומתפקד בדרך פלאית שאני בקושי מודע לה ובטח לא דואג לה, איכשהו כל הדברים האלה קורים.  איך?"   לאט לאט גילה גידי שיש  הרבה רובדים בחיים שמעולם לא נתן עליהם את הדעת באופן רציני.

מאותו יום והלאה המחשבה הזאת והרגשות האלו החלו ללוות אותו באופן קבוע, "מה מניע  אותי?  איך אני חי?"  התחיל להתבונן בעצמו וגילה שהוא כמו אוטומאט של החברה.  מתנהג, מדבר ומגיב באופן שהחברה מצפה ממנו.  הרצונות שלו הם בעצם רצונות שהחברה שתלה בו.  

"איפה אני בכל זה?   איפה מתבטאת האישיות שלי, המהות שלי?  אם לא בדיבור, לא במחשבה ולא במעשה, איפה כן?"

ההנאות החברתיות שהיו לו קודם החלו לאבד קצת מהטעם שלהם, כי פתאום התחיל להרגיש שהוא כמו בובה על בימת התיאטרון, משחק משחק, ואיפה האמת?

שנים הסתובבתי עם המחשבות האלו בראש,  מנסה להדחיק אותן כמה שיותר כי תשובות לא היו לי, ואולי פחדתי מהתשובות…

אחרי ארבע שנים המאבק הפנימי גדל כל כך שכבר לא יכולתי להתעלם הרגשתי שאני  חייב תשובות, ושאת התשובות אני אקבל רק בארץ.   "נמאס  לי  מהחיים בניו-יורק, הרגשתי שמיציתי אותם, ותוך שבועיים קיפלתי הכל וחזרתי לארץ".

בארץ כמובן שאף אחד לא חיכה לי בשדה תעופה עם תשובות ביד,  וכך החיים המשיכו פחות או יותר במתכונת הקודמת.   התקבלתי כשדרן רדיו והיה משלב תכניות מוזיקה עם שיחות מאזינים לתוך הלילה, מחצות ועד אור הבוקר.

באחד הלילות צלצל אלי מישהו לתכנית ואמר 'אני רואה אור בשמיים'".  באותה תקופה העיסוק בעב"מים היה אינטנסיבי, התקשורת סיקרה את הנושא ומכל כיוון צצו אנשים שראו עב"מים, אנשים שמתקשרים עם חוצניים וכו'.  "אני בגיחוך קל אמרתי 'אולי אני גם אפתח חלון ואראה את האור הזה'". כחלק מהבדיחה פתח גידי את החלון בשידור חי ואז קרה הלא יאומן, "פשוט לא האמנתי למראה עיני, באמצע השמיים ראיתי מתנוסס כדור אור מלא צבעים.  הרגשתי דברים מאד מיוחדים כשהסתכלתי עליו, שלא כאן המקום לפרט אותם.  כמה דקות אחרי זה הכדור נעלם, סגרתי את החלון, אבל חלון אחר נפתח לי, חלון לעולם הרוח".

התכניות החלו להיות יותר רוחניות, מתוך החיפוש להבין את מה שראה, והחיפוש לפתור את השאלות שנקרו בקרבו, העלה כל מיני אנשים רוחניים לתכנית.  "ההתעסקות עם כל העניינים האלו במסגרת התכנית גרמה לי לראות פתאום שיש הרבה אנשים שמתעסקים עם עולם הרוח, ושזה חלק אינטנסיבי מהחיים שלהם.  לא רק העולם החומרי הזה עם השאיפות המאד מוגבלות שלו – VV – וילה וולו, אלא דברים הרבה יותר מהותיים וגם יותר פנימיים". דרך חיים כזאת היתה כמובן קונטרא לכל חיי הצעירים שחי עד אז, בפרט בניו יורק וגם לחיים שהכיר לפני כן בארץ.   כך נסללה הדרך להעלות גם רבנים לשידור, "לא שהייתי פתוח לשמוע  משהו מהם, כי העולם הדתי כמו שהוא הצטייר בעיני כל כך הלחיץ ודחה אותי שלא רציתי לשמוע שום דבר מהכיוון הזה,  אבל בכל זאת את השאלות שבקרבי  הם כן עוררו והגבירו – מה ההבדל בין   יהודי לגוי?  מה הקשר בין הרוח לחומר?  מה, יש קשר יומיומי רוחני בין המעשים שלי לבורא עולם?  חשבתי שהוא איפה שהוא שם, רחוק,  לא קשור לחיים, פתאום עם כל התכניות  וההרהורים שהעלו  הקשר התחיל יותר ויותר להתקרב".  גידי  מצא את עצמו לאט לאט מגיע לשעורי דת, מתקרב יותר לדת מנסה לשמור שבת, להניח תפילין.  לכאורה, התקדמות עצומה בכיוון הדתי, אבל למעשה הכל היה חיצוני וחלול, בלי שום חיות פנימית.  לא מצאתי את עצמי בשום מסגרת דתית, לא התחברתי, לכן גם השבת לא היתה ממש שבת, כי הייתי טיפוס שמאד אוהב חברים, אוהב לצאת, אוהב אקשן, פתאום להישאר בבית לקטוע את הכל, מה היה לי מול זה?  לא הרגשתי שום חיות או הארה במה שעשיתי, לכן כל מה שעשיתי עשיתי  רק לפרקים.  

"עד שקבלתי מחבר קלטת של הר' יובל, דיסק על 'מות וחלומות', זה היה משהו אחר.  פתאום הרגשתי שיש ממש חיות, ממש רוח נושבת בדת, רק שהיא גנוזה יותר ברובד הפנימי, שהנה התחיל להיפתח בפני.  איזה דברים נפלאים, איזה עולמות שלא שיערתי".  יום למחרת כבר הזמין רועי שלשים דיסקים נוספים.  "הקלטות פתחו לי את הלב, התחלתי לקבל תשובות לכל השאלות שהטרידו אותי במשך שבע שנים, ולהבין שבורא עולם זה לא רק בשמיים אלא בלב של כל אחד ואחד.  ההסברים ששמעתי עד אז לא נגעו בי, היו שטחיים, וכשהתחלתי לקבל הסברים לעומק התחלתי לפרוח, נפתח לי הלב.   מאז התהפכו לי החיים, התחלתי לקבל חיות, חיות פנימית, התחלתי להרגיש מה זה אהבת ישראל, לאהוב את הבריות.   כמה זה כיף שאפשר להעביר על המידות, לא להרגיש כל הזמן מרירות כלפי כל אחד שלא רקד בדיוק לפי החליל שלי או בקצב שלי אלא להבין, הוא גם בן אדם, קורה…  או אם הוא מתנהג ככה אז הוא  מראה שלי להראות לי איך אני מתנהג  לאחרים.  היכולת הזאת להפעיל כח התגברות במחשבות, ברגשות, ברצונות, היא יסוד כל כך חזק שזה הפך לי לגמרי את החיים.

מה זה הפך לי את החיים?   קודם כל קבלתי על עצמי באופן מלא עול תורה ומצוות, אבל מתוך אהבה וחיות פנימיים, קבלתי המון תמיכה מהשיעורים ששמעתי בקלטות לכל מה שעשיתי, הבנתי איך דרך השבת, דרך המצוות אני מתחבר למקור האחד שהוא מקור כל ההנאות שאנחנו  מחפשים כל הזמן בכל דבר בחיים.  הבנתי שיש שרש אחד להכל, אז למה להתחבר לענפים, קדימה, להתחבר ישר לשרש".   ביטוי נוסף למהפכה שקרתה לשי בחייו היה ההתייחסות שלו לכל מה שקורה בחיים, זה  התהפך מקצה לקצה. 

כדוגמא הוא נותן את הניסיון שעבר עם תחנת רדיו פיראטית שפתח.  מתוך רצון לזכות את הציבור להחשף לאותו חומר שאותו האיר כל כך, פתח תחנת רדיו בה היה משדר את הקלטות ששמע, מוזיקה, דיבורים ועוד דברים.   התחנה הצליחה, השיעורים זרמו, המאזינים נתנו הרבה פידבקים.  כמובן שהכל היה בהתנדבות, כולל הכסף הפרטי שגייס לצורך העניין.   אחד  השכנים היתה עינו צרה בתחנה שנפתחה בחיפה האדומה.  השידורים הערבים הפיראטיים שבאזור לא הפריעו לאף אחד, אבל ההלשנה של אותו שכן הקפיצה את המשטרה במהירות הבזק והמשדרים הוחרמו כמובן.  "בזמן אחר הייתי נכנס לתסכול  גדול,  לכעס, אבל באותו זמן  כבר  למדתי להפנים את פנימיות התורה בתוכי, הפנימיות זה ההארה שגנוזה בתוך התורה, היא נותנת לך אמונה שהכל משמיים הכל לטובה, הכל כלים בשבילינו לעבודה הרוחנית שלנו.  לכן, למרות כל עגמת הנפש התאוששתי מאד מהר מהמקרה. למרות הנזק הכספי העצום, למרות כל ההשקעה שירדה לטמיון, ולמרות שכל ההתעסקות ברדיו הפיראטי נבע מאידיאל של להשפיע הלאה, אידיאל שהמימוש שלו נעצר, המשכתי הלאה עם אהבה בלב לבורא, לבריות, עם תקווה ואמונה.  מה יותר מזה?  זה לא להפוך את החיים?  כך גם כל מקרה שקורה לי בחיים או עם אנשים, אני מברך את האדם שהכעיס אותי בליבי וכך ממתק ומתקן את המחשבות הלא טובות בשרש, אני נשאר עם לב שמח והמחלוקת לא גדלה.  בזכות מה הכל התחיל?  בזכות הקלטות האלה, שחשפו אותי לתורה האדירה של 'בעל הסולם', תורתו של דור אחרון".

תגובות