רחל אמנו

י”א חשון, יום פטירת רחל אמנו. אחת המיוחדה, מאמהות האומה, שאת קברה פוקדים, בכל עת,כל שכבות האומה. מהרבנים הגדולים, כמו הרבי מקרלין, שהגיע לפני יום כיפור לקברה בלוויית עשרים וחמשה אוטובוסים מלאים חסידים, והרבי מלעלוב שפקד את קברה גם הוא יום לפני פטירתו, שביום הכיפורים, וכל הצדיקים שבכל דור ודור, כולל הרמב”ם ושאר גדולי הדורות, ודרך שאר כל שכבות העם לכל זרמיו הדתיים, חילונים, דמויות פוליטיות ועוד.  למעשה, אין כל תמה בכך שהרי כבר יעקב אבינו מגלה לבנו יוסף שקבר את רחל בדרך אפרת היא בית לחם ‘על פי הדיבור’, כלומר, על פי צו אלקי שקבל משמיים, וזאת כדי שתבקש רחמים על בניה, שעתידים לגלות ולעבור ליד קברה. וכבר מאז רגילים ישראל לפקוד את קברה ולבקש ישועה בכל עת צרה וצוקה.  

 

י”א חשון, יום פטירת רחל אמנו. אחת המיוחדה, מאמהות האומה, שאת קברה פוקדים, בכל עת,כל שכבות האומה. מהרבנים הגדולים, כמו הרבי מקרלין, שהגיע לפני יום כיפור לקברה בלוויית עשרים וחמשה אוטובוסים מלאים חסידים, והרבי מלעלוב שפקד את קברה גם הוא יום לפני פטירתו, שביום הכיפורים, וכל הצדיקים שבכל דור ודור, כולל הרמב”ם ושאר גדולי הדורות, ודרך שאר כל שכבות העם לכל זרמיו הדתיים, חילונים, דמויות פוליטיות ועוד. 

למעשה, אין כל תמה בכך שהרי כבר יעקב אבינו מגלה לבנו יוסף שקבר את רחל בדרך אפרת היא בית לחם ‘על פי הדיבור’, כלומר, על פי צו אלקי שקבל משמיים, וזאת כדי שתבקש רחמים על בניה, שעתידים לגלות ולעבור ליד קברה. וכבר מאז רגילים ישראל לפקוד את קברה ולבקש ישועה בכל עת צרה וצוקה. 

מספר לנו המדרש שגדול כוחה של רחל דווקא לגלגל את רחמיו של הקב”ה על בניו. וכוחה זה גדול אף יותר מכוחם של האבות ומשה רבינו! ולכן היא זאת שנבחרה להקבר בדרך אפרת ולהיות הציון אליו פונים כל ישראל. 
וכך מספר המדרש (מדרש איכה רבה) : “כשחרב בית-המקדש היה הקב”ה בוכה, אמר, אוי לי שהחרבתי את ביתי, בני היכן אתם, כהני היכן אתם, אוהבי היכן אתם, אמר הקב”ה לירמיה “קרא לאברהם, ליצחק, ליעקב ולמשה”. באו לפניו, והיה כל אחד מהם מבקש על ישראל, פתח אברהם לפני הקב”ה ואמר “רבש”ע למאה שנה נתת לי בן וכשעמד על דעתו והיה בחור בן שלושים ושבע שנים אמרת לי העלהו לעולה לפני ונעשיתי עליו כאכזרי ולא ריחמתי עליו אלא אני בעצמי כפתתי אותו ולא תזכור לי זאת, ולא תרחם על בני?!” פתח יצחק ואמר “רבש”ע כשאמר לי אבא ‘אלקים יראה לו השה לעולה בני’ לא עכבתי על דבריך ונעקדתי ברצון על גבי המזבח, ופשטתי את צוארי תחת הסכין ולא תזכור לי זאת ולא תרחם על בני?!” באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב”ה, ואמרה - רבש”ע גלוי וידוע לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה, ועבד בשבילי לאבא שבע שנים, וכשהשלימו אותן שבע שנים, והגיע זמן נשואי לבעלי, יעץ אבי להחליפנו לבעלי, ולתת לו את אחותי במקומי. והוקשה עלי הדבר עד מאד, והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני, ולסוף רחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה. ולערב חלפו אחותי לבעלי ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי כדי שיהא סבור שהיא רחל ולא עוד אלא שנכנסתי תחת המטה כשהיה מדבר עמה והיא שותקת ואני משיבתו על כל דבר ודבר כדי שלא יכיר לקול אחותי וגמלתי חסד עמה ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה. ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה ואתה מלך חי וקיים רחמן מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם?!” מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר “בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן” דכתיב- ‘כה אמר ה’ קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו’ וכתיב- ‘כה אמר ה’ מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך וגו’ ‘ וכתיב- ‘ויש תקוה לאחריתך נאם ה’ ושבו בנים לגבולם’.

ובמה גדול כוחה של רחל אמנו מכוחם של האבות ושל משה רבינו?! יעקב אבינו פגש את רחל על הבאר וידע שהיא בת זוגו, הן ברוח הקודש והן מכח ה’תנאים’ שרשמו ביניהם רבקה ולבן. כי כיון שילדה רבקה את עשו ויעקב וללבן נולדו לאה ורחל שלחו איגרות זה לזה לומר: אתה הולדת שתי בנות ואני שני בנים, ניתן אלו לאלו. הסכימו, והתנו ביניהם, שיטול עשו את לאה ויעקב את רחל. רצה יעקב לשאת את רחל, כפי התנאים, אך הגיע ללא שום רכוש, לא זהב, לא כסף, לא צאן ולא שום דבר. ולא משום שיצא ריק מבית אביו אלא משום שעשו ציוה לבנו אליפז לרדוף אחרי יעקב ולהרגו, והוא אכן עשה זאת והשיג את יעקב להרגו, אך משום שגדל בחיקו של יעקב ריחם עליו, ובמקום להרגו לקח את כל אשר היה לו, והשאירו מרוקן מכל, בבחינת ‘עני חשוב כמת’. לכן הציע יעקב ללבן לעבדו שבע שנים בעבור רחל ולבן הסכים. כל אותן שנים היה יעקב שולח מתנות לרחל ולבן לוקח את המתנות ונותנן ללאה. ורחל רואה ושותקת. מדוע שתקה לאה? אמרה אם אומר ליעקב לא ישלח יותר מתנות ואבי לא ישיאני לו. כל אותן שנים היתה רחל רואה את מתנותיה ביד אחותה ושותקת. כשהגיע מועד החתונה מסר יעקב לרחל סימנים כדי שיהא מכירה אם לבן מחליפה באחותה. אלו סימנים מסר לה? חלה, נדה והדלקת הנר. 

כשהגיע ליל החתונה שם לבן את רחל באפיריון והיה מוליכה, בו בזמן רמז לנערים שיכבו את כל הפנסים והמנורות. שאל יעקב מהו זה? אמרו לו כך אנו עושים כדי שתכנס הכלה לחופה בצנעה. באותו הזמן הוציא לבן את בתו רחל מן האפריון ושם במקומה את לאה. באותה שעה דנה רחל בעצמה ואמרה: עכשיו יבקש יעקב מלאה את הסימנים שמסר לי ונמצאת אחותי לאה באה לידי ביוש. ידעה רחל שעתיד יעקב להעמיד שנים עשר שבטים מהם יצא כל עם ישראל, ידעה שעתיד כל העולם וכל האומה תלוי בעם זה, ידעה ששבטים אלו צריכים לצאת ממנה, ידעה שיעקב הוא זיווגה והוא בחיר האבות, צדיק יסוד עולם. ידעה ובחרה לוותר על הכל רק כדי שלא תתבייש אחותה. לוותר על עולם הזה שלה ועל עולם הבא שלה, לוותר אחרי ששבע שנים היא שותקת, שמתנותיה ביד אחותה והיא מחכה בקוצר רוח ליום המיועד, לוותר על בעלה - לוותר על הכל, בעבור מה? כדי שאחותה לא תתבייש. אמר לה הקב”ה לרחל “בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן” “מנעי קולך מבכי ועיניך

תגובות