השגחה מדויקת

יש המשך לסיפור. למה שכתבתי לכם במזמור לתודה.  

מה אמרנו שם?  שהאור תמיד קיים, זה מצד הבורא, הבורא תמיד מקיים את חלקו, תמיד משפיע אור.  רק אנחנו, מצד הנבראים, צריכים להכין כלים לקבל את האור הזה, וההודיה היא בעצם ההכרה באור שיש לנו.  אם אנחנו מודים זה סימן ששמנו לב שיש לנו משהו, יוצא שכבר ההודיה היא כלי עצום לאור.  אבל מסתבר שההודיה היא גם כלי להמשכת אורנוסף, ולא רק כלי לקבלת האור שכבר הושפע לנו.  הנה תשמעו, לא עבר רגע מאז שפרסמתי את ה'מזמור לתודה' ,ובלי לדעת מהפרסום הזה, כבר התקשר אחד התורמים שמאד מאד עזרו לנו לפני פסח וחיפש אותנו לאיזה עניין.  על הדרך הוא אמר שאם יש איזה צורך נוסף שאני אעדכן אותו...

מה אני אגיד לכם?  שאחרי שכבר עזרתם לי למשפחות לשבועות, וכבר נגמרו לי כל מקורות המימון, הגיע לפני עוד מקרה של משפחה של יולדת עם תשעה ילדים לפני ניתוק חשמל ובלי אמצעים לעשות את החג?!  

ישתבח שמו לעד, רק אמרנו תודה כבר קיבלנו...

הייתי חייבת לספר לכם את זה.

ואם כבר מדברים אז החסד הכי גדול היה למצוא לו עבודה פה באזור צפת: או בשיווק או אחראי קופאיות בסופר או בהסעות.  יודעים על משהו?

עתידין כל השירות להתבטל חוץ ממזמור לתודה.

למה?

כנראה שיש משהו חזק בתודה הזאת, בהכרת הטוב הזאת. 

כנראה בגלל שהאור כל הזמן מאיר, כל הזמן קיים, רק מה עושה אותו קיים אצלינו? זה שאנחנו רואים אותו, מכירים בו. התודה עושה כלי, כלי קיבול לאור. ומכיוון שהאור הוא נצחי אנחנו צריכים גם כלי קיבול נצחי, וזה התודה. 

אז אני רוצה לאחוז בכלי הגדול הזה, ולהגיד תודה על האור, על השפע, שאותם אלה שתורמים לנו באופן קבוע למשפחות, משפיעים(אלו שתורמים לנו באופן קבוע לזיכוי הרבים זה בכלל קיום העולמות, על זה נייחד את הדיבור בנפרד בפעם אחרת).  רציתי להגיד לכם שבזכות התרומות האלה אם יש משפחות שתקועות לפני החג, אין להם איך לעשות את החג, אז ב"ה יש מענה, אפשר לעזור להם. 

וזאת כזאת הקלה, כזאת שמחה...

אז תודה בשם המשפחות

ותודה ממני

נעמי אשרוב

תגובות