סוכות והושענא רבא

אורות מקיפים

יש שני עניינים גדולים בחג הזה, אחד זה סוכה לשבת בצל הסוכה, והשני זה ארבעת המינים זה משיכת אורות, משיכת מוחין, וזה פועל על כל השנה כולה, מושך הארת חכמה לשנה שלמה. העיקר של מצות סוכה, אמרו חז"ל, זה עניין של 'אורות מקיפים'. יש 'אורות פנימיים' ויש 'אורות מקיפים'. 'אורות פנימיים' זה הארה שלאדם יש כלי לקבל אותה. שההארה מאירה בתוכו בכל הרבדים. אם זה בשכל, אם זה ברגש, אם זה בגוף, נקרא אור פנימי. 'אור מקיף' הכוונה על סוג של הארה ששייך לאדם מצד שורש נשמתו, זה שייך לו, אבל הוא עדיין לא יכול לקבל אותה, כי הכלים עדיין לא זכים מספיק. כלומר זה הארה שמוכנה לאדם וברגע שיזכך את הכלים שלו, מיד יקבל את האור הזה.

אם נקרא את זה במילים מודרניות זה הפוטנציאל. כל הפוטנציאל של האדם זה אורות מקיפים, מה שהוא כבר השיג זה אורות פנימיים והפוטנציאל זה אור מקיף. זה שני מיני אורות. אור מקיף זה אור גדול מאוד. מה שהוא גורם לאדם הוא גורם תנועה. אור פנימי גורם לאדם שקט. מה זה אור פנימי? שאדם חסר לו משהו, הוא משיג מה שחסר לו אז הוא נכנס לשקט כי החסרון שלו התמלא.

אם החיסרון שלנו עוד לא התמלא אז זה גורם לחוסר שקט אז אור פנימי גורם למנוחה והאור מקיף הוא גורם לתנועה. למה? כי זה נותן לאדם הרגשה שיש לו עוד מה לגלות ועוד לא גילה, יש לו עוד שטחים לכבוש. התנועה היא תנועה פנימית שאדם לא יכול לשקוט על השמרים,  הוא מרגיש שהעיקר חסר לו. זה כל העתיד שלו, כל העתיד לבוא של האדם זה 'אורות מקיפים'.

'אורות מקיפים' יש אחד שקשור אליהם, יש אחד שלא קשור אליהם. מי שקשור ל'אורות מקיפים' אתה רואה אדם עם חשק גדול, אדם עם מוטיבציה, כוח התנועה של האדם, ההשתוקקות שלו נובעת מהקשר שלו למקיפים. כמה שהקשר יותר חזק ככה החשק גדל. חשק לא משנה באיזה תחום, רוחני, גשמי אבל יש לו יותר חשק. יש לו יותר קשר ל'מקיפים'. ה'פנימיים' נותנים מנוחה אז מה שצריך בשביל להתכוון, בשביל להתפתח? צריך להתקשר למקיפים, אורות מקיפים של הנשמה.

יש כמה דברים שמעוררים את המקיפים ומחברים את האדם למקיפים שלו ואחד העיקרים של זה, זה סוכה. מצוות סוכה. עיקר המצווה זה ענין של 'מקיפים'.

הרב אשלג מסביר בהקדמה ל'תלמוד עשר ספירות' שגם הלימוד של חכמת הקבלה מעורר על האדם את ה'אורות המקיפים' את נשמתו. בקבלה זה נשאר 'מקיף',אי אפשר להשיג עד הסוף שום דבר כי אין סוף לעומק של הדברים והסגולה של הלימוד הזה שמעורר לאדם את הרצונות הסמויים שלו. זה דבר גדול. רוב האנשים לא מכירים את עצמם ולא יודעים מה הפוטנציאל הרוחני שלהם. ואיך הפוטנציאל הזה יתעורר? הפוטנציאל הזה יכול להתעורר רק אם אדם יהיה מחובר עם 'אורות מקיפים'. אז לימוד הקבלה וגם  מצוות סוכה מחברים ל'מקיפים' והכי טוב זה שניהם ביחד. ללמוד קבלה בסוכה, זה מעורר. ואז בעצם מתעוררים דברים רדומים אצל האדם.  

מה המצווה של סוכה? לשבת בה, לאכול, לשתות, לישון בסוכה, לחיות שבוע בסוכה, זה הכל. דירת ארעי, שבוע אחד, מקבלים מזה דברים גדולים שאדם לא יודע, לא משיג איזה דברים גדולים אפשר לקבל מסוכה. מה שאפשר לקבל זה 'אורות מקיפים' שמקיפים את הנשמה ומעוררים אותה לחיים חדשים.  

אז כל הענין הזה של 'והיית אך שמח' זה עשרים ואחד יום.  אך זה עשרים ואחד בגימטריה. מראש השנה עד שמיני עצרת זה עשרים ואחד יום של התחלה חדשה, של לידה, אז כביכול אדם נולד מחדש, גם מבחינת 'אורות פנימיים' שלו וגם מבחינת 'אורות מקיפים'. את ה'אורות הפנימיים' מקבלים על ידי ארבעת המינים ו'אורות מקיפים' מקבלים על ידי הסוכה, סוכה והקפת המזבח. בבוקר שאנחנו מקיפים את התיבה עם הלולב והאתרוג עם ארבעת המינים זה 'מקיפים' מסוג אחד והסוכה זה 'מקיפים' מסוג אחר. את שני ה'מקיפים' האלה האדם מקבל מעצם השהייה שלו בסוכה והנענוע של ארבעת המינים.

 

 

לזרוע זרע

אז זה דברים גדולים, זה ימים שהשמים פתוחים, הכל עכשיו מעוצב מחדש, החיים, האותיות מעוצבות מחדש, פוטנציאל חדש מתעורר, זמן של צמיחה. למרות שאומרים שהזמן הזה של תשרי זה התחלת החורף, פה עכשיו מתעבר האדם ובניסן זה יוצא החוצה. מה שאנחנו עושים עכשיו, פועלים עכשיו מבחינה רוחנית זה לזרוע זרע, והזרע הזה יוצא בניסן, שישה חודשים, בעצם בחודש השביעי. ידוע בספרים הקדושים שהצדיקים נולדים בחודש השביעי. שישה חודשים וקצת זה כבר בחודש השביעי. משה רבינו, זרח, פרץ, צדיקים הגדולים נולדו לשבעה חודשים. אז העיבור, זריעת הזרע שלנו זה עכשיו בתשרי, בשמחת תורה, בשמיני עצרת שמה עוצרים את כל האורות ונכנס לעיבור. 'היום הרת עולם' זה שמתחיל ההריון של העולם וההתגלות של זה, זה בניסן, לכן החודשים של החורף זה חודשים של הפנמה. הכל קורה בפנים מתחת לפני האדמה. התחלת הצמיחה זה בסמוי, בנסתר, מתחת לפני האדמה בלי שרואים שום דבר.

אשה שהיא מעוברת בשלושה החודשים הראשונים לא רואים כלום. לא רואים שהיא מעוברת, זה סמוי מהעין לכן נהוג לא לדבר על זה כל כך. שדבר יהיה מבורך צריך להיות סמוי מהעין, שהעין של מישהו אחר נכנסת בדבר זה לוקח את השפע, אם יש לו קנאה, אם יש לו כל מיני דברים, מה שקרוי 'עין הרע', היום זה לא כל כך נוהג, לא כל כך שולט אבל זה, אמרו שרוצים שדבר יתברך כדאי שיהיה סמוי מהעין, מנוי, לא למנות אותו גם כן, דבר שסופרים אותו מפסיק בו הברכה כי שמים גבול.

מה זה ברכה? ברכה זה שדבר הוא פרה ורבה מאליו. שהוא מתרבה מאליו. הברכה זה ענין של אורות. אז זה צריך להיות סמוי מהעין שתהיה ברכה אז צריכה להיות העבודה סמויה מהעין כמו הזרע שמתחת לאדמה, מתחיל לנבוט וכשהוא יוצא הוא כבר צמח, אבל ההתפתחות הקריטית שלו של להפוך מזרע לצמח זה קורה בשלב שהוא מתחת לפני האדמה סמוי מהעין, שם הוא יכול להיות מבורך, זה עבודה של חורף. עבודה של חורף שמתחיל עכשיו זה עבודה של פנימיות, לגדול בפנים.

 לגדול זה גם הזרעים שבאדמה, השורשים של העצים, בזמן החורף מקבלים קור, מקבלים כוח של הפנמה, ברפואה זה ידוע, יש שני מיני כוחות. יש כוח שהוא כוח של הפנמה, הסינים קורים לזה יין והכוח של החוצה זה יאנג. זה שני כוחות הפוכים כביכול. למעשה, הם לא הפוכים אלא משלימים. אז ידוע שאחד תלוי בשני כמה שהיין, ההפנמה, תהיה יותר טובה וחזקה, ככה הכוח של הפריצה החוצה יהיה יותר חזק וגדול. ז"א שני הכוחות האלה משלימים אחד את השני, אם הקור בחורף הוא לא מספיק אז החום בקיץ גם כן לא יתן מספיק פירות.

אז עבודה של חורף מתחילה עכשיו. זה עבודה של גדילה בנסתר, אם הופכים את המילה חורף מה יוצא? פרח. פרח זה עניין של יציאה של ניצוצות קדושה מתוך הקליפות החוצה זה נקרא רפ"ח ניצוצים. בקבלה קוראים לזה ר"פח ניצוצים.  ה'רפ"ח ניצוצים' זה מס' הניצוצות שיש שאנחנו יכולים להוציא מהקליפות, מהמקום שהם כלואות, להוציא אותם החוצה על ידי פריחה.

אבל קודם צריך לזה חורף, שזה לזרוע זרע אמיתי בפנים והפריחה תהיה בזמנה.  "פרח מטה אהרון לבית לוי", התגלות זה נקרא פריחה. על ידי פריחה האדם מתקן את ה'רפ"ח ניצוצים' שלו.

צריך לפרוח. לפרוח יש שלוש דרגות של התפתחות נקרא בתיקוני זוהר, ביצים, אפרוחים וציפורים. ביצים זה שעדיין החיות גלומה ועוד לא התפתחה והאפרוח יש לו כבר רוח. מה זה אפרוח? יש שם את המילה רוח. מלשון פריחה. שהפריחה מתחילה כשיש את אור הרוח. אור הרוח מתחיל אז מתחיל הפריחה של ניצוצות.

והנשמה זה כבר שלב של ציפור שיכול לעוף, ככה זה עובר על כל בן אדם. יש שלב שהוא ביצים, ביצים זה דגירה שהאם רובצת על הביצים, זה בדיוק השלב שאנחנו נמצאים עכשיו, זה התחלת הצמיחה, בנסתר זה הסוכה. מי זה האפרוחים והביצים? זה הבנים. האמא זה הציפור זה ספירת 'בינה', אמא זה בינה, כל מי שיודע קצת בתלמוד עשר הספירות יהיה לו יותר קל, האמא זה בינה שהיא רובצת כלומר היא מצמצמת את המדרגה שלה, כלומר היא עכשיו לא עפה, היא לא עושה את מה שהיא יכולה לעשות אלא היא נשארת במקום אחד. והיא רובצת, דוגרת על הביצים עד שיצא מזה אפרוחים, נותנת להם רוח. מה זה אפרוח? שהביצה שזה דבר שהוא גלום בפנים, לא רואים חיים בכלל, מקבל רוח חיים.

אז האמא היא נותנת רוח לילדים בהתחלה בצורת דומם זה הביצה היא נותנת להם רוח, מתחילים לגדול. ככה יהודי נכנס לסוכה. הסוכה כמה שזה נראה דבר כזה מיושן, מה זה בסך הכל, כמה דפנות, זה לא חשוב ממה זה עשוי.

 והסכך זה סולת גורן ויקב. גורן זה מה שיש בשדה- קש.  הכוונה על כל דבר שצומח, למה הוא ראוי עכשיו? הוא לא ראוי לכלום, רק לזרוק אותו.  ומהדברים האלה ראוי לעשות סכך. את זה שמים כסכך ויושבים מתחת לזה ואומרים שהדברים הכי גדולים עוברים מתחת לזה. ומה עובר דרך זה? אומרים המקובלים אורות של אמא. ספירת בינה ואנחנו הבנים שיושבים באור הזה, שבעה ימים של דגירה שיהודי יכול להתחיל לפרוח, לנסות כבר לעוף אבל זה חייב לעבור את השלב הזה של הדגירה שהאמא יושבת על הבנים, אנחנו יושבים ולא עושים שום דבר אבל עושים המון.

אז זה דירת ארעי לא צריך יותר משבעה ימים. שבעה ימים זה בנית כלי, שבעה ימים מקבלים את כל השפע. אז הסוכה נותנת דברים גדולים. חסידים לא יוצאים מהסוכה בכלל.

המילה סוכה בגימטריה 91 כמנין שם הוי"ה ושם אדנות,  חיבור זכר ונקבה, לכן זה נקרא סוכת שלום. שלום זה חיבור בין הקב"ה לשכינה, לכנסת ישראל. זה מי שיושב בסוכה זוכה לשלום, גם בתוך עצמו, גם בכלל. זוכה לשלום כי בתוך הסוכה יש את ההארה, מחוץ לסוכה אין את הארה הזאת.

 

 

הושענא רבא

יש עשרה ימים בין ראש השנה ליום כיפור, ימים אלו נקראים בקבלה ימי 'הנסירה', שבה ה'מלכות' הולכת ונבנית, זה נקרא בניית הכלים שבעשרה ימים נוראים. בראש השנה זה מתחיל, מתחילה ה'נסירה' מהראש, לכן זה נקרא ראש השנה.  וביום כיפור, היום התשיעי, יום לפני יום כיפור, בערב יום כיפור, נגמרת מלאכת הנסירה. מה זה נסירה?  זה עניינים מאוד, מאוד עמוקים, קבלו את זה ככה שזה עשרה ימים האלה בונים את הכלים, בונים את הכלים שבהם אדם יכול לקבל שפע בכל השנה. תדעו שכמה שהקב"ה רוצה להשפיע לנו, אם לא יהיה לנו כלים, אי אפשר לקבל שפע. אז הכלים נבנים בעשרה ימים האלה. ולפי עוצמת העבודה של האדם, בין ראש השנה ליום כיפור ככה יהיו הכלים שלו.   

תגידו לי עכשיו כבר מאוחר, לא מאוחר שום דבר. עכשיו עבר יום כיפור וכבר עוד מעט שמחת תורה אבל אמרו שגזרת החיים, נגזר ביום השנה, נחתם ביום כיפור והפתק נשלח בהושענא רבה. מה זה גזרת החיים? כמה חיים יהיה לאדם, כמה אור, כמה שפע הוא יקבל בשנה הבאה. זה נגזר כבר בעשרת ימי תשובה ונחתם, חותמת זה אומר שאי אפשר לשנות, נחתם ביום הכיפורים, כמה חיות יהיה לו. אבל אמרו חז"ל שבהושענא רבה, אפשר עוד לשנות. זה יום גדול, זה יום השביעי של סוכות, שמה עוד אפשר לשנות את גזרת החיים. גזרת החיים זה לא רק פיסית אם אדם ימות או יחיה, זה גם איכות חיים. חיים זה אומר לבנות כלים שיוכלו להכיל חיים. בנין של כלים זה אומר משהו חדש. צריך להתחדש, החידוש הזה קורה בעשרת ימי תשובה שאדם שם בונה כלים חדשים. בכלים האלה משפיעים שפע, משפיעים אורות אז זה הכל פתוח עכשיו, עד שמחת תורה הכל פתוח, אפשר לשנות הכל. מה שרוצים בימים האלה.

חגי ישראל זה לא עניין של מסורת, עניין של לשמור כל מיני טקסים, בכלל זה לא העניין, שאבותינו ישבו בסוכות, ברוך השם, זה דבר חשוב לזכור את ההיסטוריה שלנו, את המסורת, את הכל, אבל זה  לא העיקר. מה שאנחנו אומרים למען תדעו שאני הוצאתי את בני ישראל מארץ מצרים, למען תדעו זה אומר שאתם עכשיו תזכרו את זה שיצאו ממצרים? לא, שאתם תעברו עכשיו מבחן בהיסטוריה ותגידו עכשיו שהקב"ה הוציא את עם ישראל ממצרים זה הענין של למען תדעו? מה פתאום.  ידיעה פירושה תקשורת "והאדם ידע את חווה". מה הכוונה "ידע"? ידע זה התחבר. לדעת שהקב"ה הוציא אותנו ממצרים ז"א שאתה עכשיו בפסח יכול להתחבר ליציאת מצרים, אתה יכול לצאת ממצרים.  זה החגים שלנו, להביא לאדם חיים חדשים, שאנחנו צריכים להגיע לאיזה שהיא תכלית וכל הדברים האלה הדברים היפים האלה שזה גם נועם גדול, נועם עצום, אפילו צום יום כיפור כל כך יפה, מי שעושה אותו נכון כמו שצריך יש נועם גדול, אני לא ידוע אם יש נועם יותר גדול מזה, היום הקדוש הזה שמרגישים פתאום את הנשמה זה משהו אחר לגמרי. אז הכל זה בנועם גדול, פה אומרים לנו, צא, שב בצילא דימהמנותא, תתכנן לך עכשיו עולם חדש, חיים חדשים, זה עוצמת החיים שאפשר לקבל בחיים האלה.

אם אנחנו על ידי עבודה שלנו בתשרי נגרום למלכות להיות מלאה בשפע, עם ישראל יתעורר, ויהיה 'ואהבת לרעך כמוך', ויהיה לימוד תורה ותשובה וכל הדברים אז ה'מלכות' תהיה במצב של גאולה, גאולה זה אומר שמחוברת עם בעלה, ואז יש שפע גדול לכל הנשמות וזה מציאות אחרת לגמרי.  אבל כל עוד שאנחנו לא מתעוררים ומתקנים אותה אז היא לא יכולה לקבל את השפע. 

 

 

בסוכות ה'מלכות' עולה ל'בינה'

מה זה ה'מלכות'? הרב אשלג, 'בעל הסולם', גילה לנו סוד גדול. כל הספרים מדברים על ספירת ה'מלכות'. 'בעל הסולם' בא ופתח לנו פתח עצום, להבין שהכל מדבר על העבודה הרוחנית של האדם.  ספירת ה'מלכות' זה רצון לקבל.  הרצון לקבל של האדם, הרצון של האדם, זה ה'מלכות'. זה הופך את כל העניין של לימוד הסוד לענין פרקטי ביותר. כדי שהמלכות תהיה מחוברת לשפע ותהיה מוארת זה על ידי שתתחבר לספירת 'זעיר אנפין', שנקראת בקבלה גם בעלה. מה זה עליה? מה זה ירידה? זה לא פיסי, לא דבר פיסי לעלות או לרדת. עליה פירושה הזדככות, ירידה פירושה התעבות. כאשר הולכים מזדככים, האדם עולה, נקרא עליה רוחנית. מה זה זך? זך פירושו פחות מקבל לעצמו, יותר משפיע, יותר נותן. המשפיע זה עליון והמקבל הוא תחתון. ככה ההגדרה מ'בעל הסולם', זה לא משהו פיסי שהוא עכשיו עולה ומרחף באוויר, עליה פירושה שהוא יותר נותן, יותר מועיל, ירידה זה שהוא תחתון. תחתון שהוא יותר מקבל לעצמו, עליון שהוא יותר משפיע.

אז המלכות על מנת לקבל את האורות שלה, את השפע שלה, הפעולה שהיא צריכה לעשות זה עליה, לעלות. כי במקום שבו היא נמצאת זה מקום מצומצם. יש צמצום על המלכות שלא תקבל שפע, כמו הירח, לא מואר בעצמו, לא מאיר מעצמו, רק מהשמש. שמש וירח זה זעיר אנפין ומלכות.

אנחנו קשורים ל'מלכות', הנשמות שלנו קשורות ל'מלכות'. כדי שה'מלכות' תהיה מלאה בשפע היא צריכה לעלות, להתחבר.  בידי מי העליה שלה? בידינו.   בא הרב אשלג, 'בעל הסולם', ופתח לנו פתח להבין איך עושים את העליה הזאת. עליה פירושה הזדככות. כלומר, למעט את הרצון לקבל לעצמו, להפך אותו שיהיה בעל מנת להשפיע.  הרצון לקבל שיהיה על מנת להשפיע.  כי כל נברא שמתגלה אצלו הרצון לקבל, מיד נפרד מן האור. איפה שמתגלה אצלנו האגואיזם, הרצון לקבל לעצמו, שמה יש ניתוק, שמה המלכות מתנתקת מבעלה. הרי יש עשר ספירות: כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, עד 'יסוד' הכל מגיע.  'יסוד' זה המקום שבו עובר השפע לנקבה, עכשיו, אם אין חיבור אז ה'מלכות' מנותקת, לא זורם. כל השפע נעצר בספירות העליונות כי ה'מלכות' לא מחוברת, לא יכולה לקבל. כל השפע הרי יורד בשביל ה'מלכות', אם אין חיבור בין ה'זעיר אנפין' ל'מלכות' אז השפע לא יכול לזרום, אין זרימה של שפע. אז זה נעצר,  נעצר ביסוד. כשהמלכות עולה ומתחברת, זורם שפע בכל העליונים.

מבחינה מעשית מה זה אומר, איך אדם יכול לפעול עליה רוחנית, מה זה עליה רוחנית?

שהוא משנה את הרצון שלו. זה לא עניין של תרגילים ונשימות ומדיטציות, זה לא זה. עליה פירושה שינוי הרצון. הרצון כאשר הוא מקבל לעצמו, הוא נמוך, אבל כשהוא משתנה ונהיה רצון על מנת להשפיע הוא עולה, זה נקרא עליה. מי שמשפיע נהיה יותר זך. מי שמקבל לעצמו יותר מושפל.  

האריז"ל אמר שאם האדם היה רואה מה הוא עושה בתנועה קטנה שלו, היה מפחד לזוז.  עד כדי כך אדם, שהוא מבנה כל העולמות, משפיע על מצב הספירות בעולמות העליונים.  אז אדם שרוצה לגרום חיבור, התנועה העיקרית שלו צריכה להיות עליה רוחנית. עליה רוחנית פירושה להיות משפיע, משפיע נחת רוח לבוראו ומשפיע. כל נקודה שאדם הוא אגואיסט הוא מפריד. זה מה שבעל הסולם גילה וזה ידע חשוב מאוד, מאוד, מאוד. הוא ייחד בזה את כל תורת הקבלה, כל חוכמת מוסר, הכל כלול בדבר הזה.

בסוכות אנחנו שבעה ימים יושבים בתוך האמא, כביכול בתוך הרחם. אני לא אלאה אתכם במושגים של קבלה אבל הדפנות של הסוכה זה נקרא נצח, הוד, יסוד של אמא, והסכך זה תפארת. התפארת זה נקודת החזה ונצח הוד יסוד זה למטה, אזור של הרחם, כביכול, האשה. אנחנו יושבים בתוך הרחם, מקבלים כוחות חיים.

"בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ והארץ היתה תוהו ובוהו". תוהו ובוהו זה ראש השנה. אדם מתחיל את השנה החדשה הוא תוהו ובוהו, הוא עוד לא מאורגן, הוא עוד לא מסודר בכלל. זה זמן המשפט. "ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור" זהו סוכות שאז מתנוצצים החסדים לצאת לכנסת ישראל. הסוכות זה הזמן שהאורות מתחילים לצאת החוצה להאיר ל'מלכות' בתנאי שאנחנו נכנסים בתוך האמא עילאה ושומרים חג הסוכות כמו שצריך.

 

 

מצווה קלה וסוכה שמה

כתוב בגמרא, במסכת עבודה זרה, רבי חנינא בר פפא אומר: לעתיד לבוא מביא הקב"ה ספר תורה ומניחו בחיקו ואומר:  כל מי שעסק בה, יבוא ויטול שכר.  אז באות כל אומות העולם, מה להם ולתורה, מה להם ולזה? ואומרות לקב"ה אם היית אומר לנו מההתחלה שזה התנאי היינו עוסקים בה. לא אמרת לנו. זה לא נכון, דרך אגב, אבל הוא לא מתווכח איתם. אתם אומרים שזה לא פייר, שאם הייתי אומר לכם הייתם עוסקים והיה להם שכר, הנה בואו קחו מצווה קלה, תעשו אותה, נראה אם אתם באמת רציניים במה שאתם אומרים, יש מצווה קלה שקוראים לה סוכה, לכו תעשו סוכה ותקבלו את כל מה שאתם רוצים לקבל.  זה מצווה קלה וקל לעשות אותה, לא צריכים ללמוד לקרוא, ללמוד תורה. תבנו סוכה, שימו סכך שבו בפנים.

"אומר להם הקב"ה מצווה קלה יש וסוכה שמה, לכו ועשו אותה וקבלו שכר. מיד כל אחד מהם נוטל ועושה סוכה בראש גגו. והקב"ה מקדיר עליהם חמה כבתקופת תמוז".  בתמוז השמש הכי חמה. איך שהם עושים את הסוכה, הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה ומקדיר עליהם חמה. "וכל אחד בועט בסוכתו ויוצא". בועט בסוכה ויוצא החוצה.

לא רוצה צא, למה אתה בועט?  וכן, למה ראה המדרש צורך לציין לנו שכל אחד עושה את הסוכה בראש גגו?  מה הצורך להשמיע לנו באיזה מקום הוא בונה את הסוכה? בחצר או בגג, במדרכה או במרפסת, מה זה משנה לנו?

הקב"ה ברא את האדם גוף ונשמה.  והמטרה שהוא נתן את הנשמה בתוך הגוף היא כדי שהנשמה תזכך את הגוף, ולאט לאט תעלה ממדרגה למדרגה, עד שתשיג יותר באורות העליונים. וזה קורה לאט לאט.  לזכך את הגוף החומרי ואת המידות הרעות שהמידות האלה כבר לא יציקו לו. והאדם  לאט לאט עולה למעלה ונדבק בבהירות של האור עד אינסוף.  למה זה לאט לאט?  כי מי שישב בחושך הרבה זמן אי אפשר להראות לו אור גדול בבת אחת. אור גדול יהיה מכה בעיניים, ח"ו יאבד את כוח הראיה שלו. גם כשרוצים לרפא מישהו זה לאט לאט. נותנים לו את הרפואה לאט לאט, לא במכה אחת. אדם שישב בחושך הרבה זמן כדי  שיוכל לראות אור גדול צריך להסתגל אליו לאט לאט. יש נשמות שהן בחושך שנים. לא ראו אור אף פעם.  אז איך הקב"ה עושה?  לא בבת אחת. בכלל תדעו דרך השם היא דרך הדרגתית. גם בטבע רואים שהקב"ה מוציא את השמש בבוקר, אז הוא לא מוציא אותה בבת אחת. היה חושך ופתאום אתה רואה אור. לא. מי שער בשעות האלה רואה שזה לאט, לאט. אזור הדמדומים אתה רואה עוד קצת אור ועוד קצת אור, העיניים מתרגלות  לאט, לאט. אז מי שיישב בחושך הרבה זמן והוא מתחיל לעבוד את השם אז לא מראים לו בבת אחת, כמו שהמתחילים רוצים, זה לא הולך ככה.

אדם שמתחיל לרפאות את העיניים שלו אז מאירים לו דרך סדק קטן מעט, מעט וככה מוסיפים לו כל יום קצת אור. עד שבסוף הוא יכול לראות אור גדול. זה נקרא שהקב"ה הוא מתלבש בלבושים וצמצם את עצמו בצמצומים וברא את העולם. הוא לא יכול להתגלות בבת אחת לכל בני העולם אלא 'התלבש בלבושים' הכוונה הסתיר את עצמו והתגלה לבני העולם.  אם היינו משיגים את כל הבהירות בבת אחת, לא היינו יכולים לסבול. על כן ציוונו השם יתברך על מצוות סוכה. לצאת מעט, מעט מהגשמיות, אנו יוצאים מהבית אל הסוכה, היא מגינה עלינו מן המשטינים והמקטרגים. וכמו שהתינוק נולד, יום הכיפורים מטהר את האדם לגמרי, עכשיו הוא חשוף לאורות גדולים, אמרו לו - תברח לתוך הסוכה מהר, הסוכה מגינה עליך מהשמש החזקה.

זה לא רק פיסית, אלא יש אור גדול שאדם צריך לקבל בימים האלה והסוכה היא מביאה לו את האור בצורה של קדושה מעט מעט. ומהסוכה מתגלים עלינו מאמא עילאה חמש הוויות, שהן חמישה חסדים, ואנו נכנסים מקדושה לקדושה. כל יום מתגבר האור, בסוכות כל יום ההארה יותר גדולה. על ידי שאדם יושב בסוכה ב'צילא דימהמנותא'. 'צילא דימהמנותא' הכוונה צל האמונה. הצל של הסוכה נקרא צל האמונה, יכול להמשיך על עצמו קדושה ודבקות לכל השנה. זה שאדם ישב בסוכה שבעה ימים, הוא בונה את עצמו לשנה שלמה. קדושה ודבקות. מפני זה צריך שיוכל לראות את הכוכבים בעד הסכך, שכוכבים הם התנוצצות החסדים שמאירים דרך לבושים,

למה? כי כוכב זה כ"ו, שם הוי"ה, והלבושים זה מאיר דרך האותיות שזה כ"ב אותיות ודרך הסוכה.  כל שבעת ימי הסוכות האור מתגלה בכל יום יותר ויותר עד שיוכלו המבקשים להידבק בשמיני עצרת, שזה שמחת תורה. שמיני עצרת זה יחוד של כל הייחודים, זה היום הכי גדול. שמחת תורה שם אין עבודה מסוימת העבודה היא לשמוח. השמחה למדנו פעם במאמר מ'שמעתי', זה השמחה מראה על שלמות, שמחה פשוטה עם התורה, לוקחים ורוקדים איתה בעיגול ששמה זה מראה על עבודה שווה לכל נפש, מגיעים לדרגה שכולם כבר שווים, הרב עם התלמידים וכולם זה לא שהם שווים מבחינת הכבוד וכו' אלא מבחינת ההשגה של השמחה הזאת, זה שמחה שווה לכל נפש. זה יום הכי גדול שיש.

'כל אחד נוטל את הסוכה שלו ועושה אותה בראש גגו'. מה פירוש ראש גגו? רוצים לעלות במעלה בבת אחת. רוצים לקבל את המקסימום שבמקסימום בלי שום עבודה. ככה זה טבע של אנשים שהרצון לקבל לעצמו שולט בהם. למדנו בקבלה שהקב"ה לא מצמצם אלא הוא נותן לכל אחד מה שהוא רוצה ובסוכה מקבלים את כל האורות האלה, אז מכיוון שהם לא טרחו בערב שבת איך יאכלו בשבת?  אז באמת הקב"ה מוציא להם חמה מנרתיקה. נרתיק זה מה שמכסה את השמש.  והקב"ה מאיר להם את האור בשלמות. זה נקרא מקדיר עליהם חמה. הסוד הוא שמי שלא עבד בערב שבת, מי שלא יעבוד על עצמו לפני הגאולה, יכין את הכלים שלו, זה יהיה לו חושך עצום, יהיה קודר. מי שלא מכין את הכלים שלו כמו שצריך, אותו גילוי גדול הופך אצלו לקודר. יש אנשים שתורה ומצוות עושה להם חיים חדשים. מעלה אותם מדרגות עליונות והופך אותם למלאכים. יש כאלה שהמילה תורה ומצוות מכניס אותם לצמרמורות של גועל. למה זה? כלים. זה יש לו כלים של טהרה וזה אין לו כלים טהורים.  לכן אומות העולם, שלא הכינו כלים, בועטים בסוכה ויוצאים.

את האורות צריך לקבל דרך לבושים, ולאט לאט לעלות בדרך של קדושה. דרך של קדושה, זה לעלות לאט לאט עד שמגיעים לדבקות שלמה באור אינסוף. זה מה שנותנת מצוות סוכה. אפילו שאנחנו לא מבינים איך זה פועל, כל המצוות זה ככה, כי זה כמו תינוק ברחם. תינוק ברחם יודע איך זה פועל? שמעתי פעם אחת מישהו אומר שזה טקסים עתיקים של ריקוד עם צמחים שהתחלנו.  יהודים שלא מבינים שכל אורות החכמה תלוי בארבעת המינים האלה: בלולב, בהדס, באתרוג זה כנגד שבע ספירות תחתונות, הסוכה כנגד אמא הספירה השמינית.  ארבעת המינים שבע ספירות תחתונות, לא מבינים מה הדבר הזה פועל. החכמה העתיקה שלנו נשכחה מאיתנו.

השם יעזור שנצליח לחדש אותה ונלמד באמת את הפנימיות, לעשות נחת רוח לקב"ה, להתחבר באמת, לדעת, להתחבר לדברים הגדולים שזה חיים חדשים, ושנזכה ל'פיתקא טבא'.

 

 

תגובות