חודש שבט בקבלה

 

מהות חודש שבט הוא שינוי, טרנספורמציה. הכח מתהפך באמצע החודש מכח נקבי לכח זכרי. צירוף שם הוי"ה של החודש הוא ה-י-ו-ה והוא יוצא מראשי התיבות של הפסוק "המר ימירנו והיה הוא", שגם הוא מדבר על שינוי והמרה.   תחילת החודש הפוכה – הא ויוד בסדר הפוך. י' ו-ו' הן אותיות של השפעה, ה' ו-ה' הן אותיות של קבלה. כשהמשפיע בא לפני הכלי אז ההארה היורדת היא ברחמים, אם החיסרון מתגלה קודם זה יוצר מצב של דינים בעולם.

"המר ימירנו והיה הוא", בפשט פסוק זה מדבר על הקרבת הקרבנות.  אם משהו בקרבנות לא מתאים אפשר לחליף את הקרבן.  בסוד- זה כל המהות של החודש, עניין התמורה, מתקיימת פה החלפה המביאה לתוצאה טובה יותר, התחדשות. "המר ימירנו" – רומז על תמורה כלשהי (שקורית בט"ו בשבט) ואז  "היה הוא". "הוא" – רומז לאור העליון. חציו הראשון של החודש בא בדין וצריך שינוי המתחיל מתוך שמחה. בחצי השני, אז נהיה אור גדול, הרבה שפע והרבה ברכה.

האות השולטת בחודש היא האות צ והחלק בגוף השייך לחודש הוא הקורקבן (Duodenum), שבא אחרי הקיבה (חודש טבת). בקורקבן האוכל מתחיל להיטחן זהו איבר השייך לבירורים של האכילה.  וגם ה – צ' קשורה לתכונת האכילה ובירורי האכילה המגיעים לשיאם בחודש בט"ו בשבט בברכות על הפירות.

השבט הקשור לחודש זה הוא שבט אשר, עליו כתוב "מאשר שמנה לחמו". חלק ארצו של שבט זה מבורך בהרבה זיתים המסמלים עושר, ולכן זהו חודש של עשירות ופוריות.

הכוכב השולט בחודש זה הוא כוכב שבתאי. שעניינו  התבוננות, להתבונן על המעשים שנעשו בעבר בעל מנת לתקן, זה הכח שאנו צריכים בימי השובבי"ם ת"ת (כל תקופת הזמן של פרשות: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים, תרומה, תצוה) המיוחדים לתיקון פגם הברית ומידת היסוד.   מצד שני כוכב שבתאי ממונה על הדין והגבורה שבזמן זה קיבלו המצרים במצרים את המכות האחרונות הכי קשות: ברד, ארבה, חושך ומכת בכורות.

כמו כן הכח של כוכב זה הוא של שביתה, השבתת החומר, יכול להיות הן לטוב והן לרע, לטוב -התפתחות כוחות הבינה, לרע - דיכאון. שבת - עליה מתוך הגשמיות, לעלות לשורש. נקרא "מקור הברכה" מקור הלידה הרוחנית, שם יכול להוליד.

המזל השולט בחודש זה הוא מזל דלי. בני מזל זה הם בעלי רגש מפותח וסוער מאד, כל דבר שעובר עליהם בחיים הם מפתחים למימדים עצומים.  יש להם דחף פנימי לייצר ולהוציא רעיונות לפועל תוך כדי התלהבות ומרץ רב.  אלו אנשים פתוחים לכל דבר רוחני או גשמי בעלי קליטה והבנה מהירה ואידיאליסטים.

בכללי זהו זמן של התחדשות ושאיבה רוחנית, כמו הדלי שמתמלא מהמים, ואין מים אלא תורה.  בחודשים טבת ושבט רב גשמי החורף כבר ירדו, הבורות מלאים מים ואפשר לדלות מהם בקלות ע"י הדלי. הבורות מלאים מים - סימן לשפע, סימן לברכה לכל השנה. המזל דלי שייך לעם ישראל.  כמובן ש "אין מזל לישראל" וע"י הכח של התורה אפשר לפעול מעל הכח של המזלות, אולם התכונה של המזל קיימת בעבודה הרוחנית.

עם הדלי שואבים מים ונאמר "אין מים אלא תורה" ולכן הדלי המשמש למים, משול לישראל המשמשים לתורה. אברהם אבינו היה זה שהתחיל להתעלות מעל המזלות. אליעזר עבדו - כתוב עליו "ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר". דמשק - "שדולה ומשקה". תפקידם של ישראל הוא לדלות תורה ולהשקות - להשפיע אותה לעולם כולו, זוהי תכונה בטבע של כל יהודי. בבית אברהם אבינו כל הזמן רצים, האהל פתוח לארבע רוחות, האורחים מקבלים תחילה מזון גשמי ואחר-כך, על בטן מלאה מזין אותם אברהם במזון רוחני - תורת ישראל.

זאת אומרת שבחודש שבט אפשר לדלות כל יהודי. הקשר עם התורה יכול להתחדש בצורה נפלאה.

ט"ו בשבט זה הזמן בו התחיל משה רבנו לפרש את התורה (משנה תורה), אלו הם 37 ימים שמשה חוזר על כל התורה ומקשר את נשמתו בכוחות עליונים ע"י דיבורי תורה היא התורה שבעל-פה. בזמן הזה שבין ט"ו בשבט ל- ז' באדר (תאריך עלייתו השמימה) לא הפסיק משה לדבר, לחזור על התורה כולה ולהוסיף דברים. "באר" – לקחת מהדבר עצמו ולתת לאחרים. ז"א שמשה קשור בחודש שבט, החודש של מזל דלי .

חודש שבט, זמן ביאורו של משה רבינו, יש בו הרבה סייעתא דשמיא להתחיל ללמוד תורה ופנימיות התורה, טוב לחדש חידושי תורה בחודש זה כי יש התעוררות משמים לקבל הארת החכמה בתורה כמו העצים המתחדשים בט"ו בשבט.

 

חוש הלעיטה - אכילה

אכילה רוחנית היא אחד התיקונים הגדולים שאדם עושה והיא קשורה לחודש הזה.  לאכול נכון, כמו שצריך ולא רק מה שצריך. לדעת את כוונת האכילה. האר"י ז"ל אומר שהקליפות הנכנסות באדם, עיקר האחיזה שלהם היא דרך האוכל. האוכל נכנס לאדם פנימה והופך לחלק מהאיברים של האדם. החומר של האוכל בונה את האדם כל הזמן, אולם האנרגיה של האוכל הופכת לאדם עצמו ולכן צריך לדעת מה ואיך לאכול.  מאכל - אותיות מלאך.

לאדם יש רצון לקבל את השפע של הבורא את האור. אחת הבעיות הגדולות היא הפורקן שבאוכל שמהווה מפלט מכל הצרות האחרות, מכיוון שמקבלים הארה מיידית, מילוי מיידי של החוסרים. כשהאדם אינו יודע להתמלא באור העליון, הרוחני, ואין לו שמחה, הוא לא מאושר בחיים, הוא בורח לאכילה. 

שאיפת כל הנבראים לקבל תענוג - אור עליון שנכנס בנשמה. אדם שיודע איך לעבוד עם אותו האור ממש מתענג – מי שלא יודע לקבל את האור הזה בצורה מתוקנת, האור שנכנס בנפש של האדם מסתלק מיד. כלל כל התענוגות הגשמיים - כשאינם לפי "צינורות הקדושה" - מסתלקים מיד. "צינורות הקדושה" מסדרים שההארה תכנס לנשמה ותישאר, תבנה בניין. הגוף שלנו הוא מציאות זמנית, הנשמה נשארת לנצח ולכן צריך לבנות אותה אחרת. הגוף גם נקרא בית, והאור של הנשמה הן קרני השמש הנכנסות פנימה, אולם רוב האנשים לא יודעים לקבל שפע, אין להם כלי מוכן, כך שהאור נכנס ומסתלק והאדם נשאר בחושך. אפשר לבנות ואפשר להרוס וצריך לדעת את השימוש ברצון.

מסך - יש לנו מסך ששומר על ההכרה של האדם שלא ייחשף לדברים שהוא לא יכול לעכל אותם, המח מלא במסכים ששומרים על האדם לפי דרגתו. אדם הראשון קיבל הארה טרם זמנה וכתוצאה מכך נשברו הכלים וכל הנשמות שהיו כלולות בתוכו נפלו לקליפות. גם באדם הפרטי יש שבירת כלים, ההארה של הנשמה מסתלקת והכלים נופלים לקליפות, מביא לתופעות של עצבות, פחד, דיכאון - כל החולאים הרעים, זהו מצב שהרצון "שבוי בידי הקליפות", לאורך זמן יכול להביא לפירוק .

שבת זה המסגרת של שלמות הכלים השבורים, איחוי הנשמה, מאחים את הכלים. התיקון הוא להוציא את החלקים שנשברו מהקליפות ולהחזיר אותם לקדושה. מחשבה זרה, סיוט, פחד, קנאה, נראה לנו שזה שלנו אולם זה הנחש שנכנס פנימה ומסתובב בתוכנו. הנחש בא תמיד במעברים, בשינויים במקום רגיש. שם יצר הרע נוחת על האדם. למשל - לפני כניסת שבת – בין חול לקודש...

ולכן התפתה אדם הראשון בנחש – מכיוון שבא בזמן שלפני שבת.  כתוב שאם היה מחכה לשישי בלילה, שזה כבר שבת, ואז אם היה טועם – היה מביא לתיקון.

בחטא אדם ראשון, נפלו ההארות של הנשמות לתוך הקליפות, עטיפות שמסתירות את האור הפנימי. על האדם לתקן ולהעלות במשך חייו - רפ"ח (285) ניצוצות וחלק גדול מהם צריך לעלות ע"י האכילה.

כשאנו אוכלים אנו לוקחים חומר גשמי כמו תפוח, בננה או לחם ומבררים ממנו את ניצוצות הקדושה ששייכים לאדם. לכן התאווה שלנו לאוכל זה כמעט כמו לזוגיות כיוון שיש חיבור רוחני של הניצוצות, כמו שבזוגיות זה חיבור רוחני של נשמות ככה אכילה ממש נותנת שלמות בנפש האדם - "צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר..."

מי שיודע איך לאכול אכילה רוחנית ויודע להוציא הניצוצות מהקליפה, הנשמה שלו גדלה. מי שלא - מקלקל, מחזיר את הניצוץ חזרה לקליפות והרבה פעמים יורד יחד איתו.

ביהדות, כל דבר רוחני שעושים מצורפת אליו סעודה. בשבת אחרי כל תפילה יש סעודה. בברית מילה - סעודה, בר- מצוה - סעודה, חתונה- סעודה, הסעודה היא מעין משלים של העניין הרוחני.    גם ביומיום יש לנו תפילת שחרית וצריך לאכול אח"כ פת שחרית. למה צריך אותה?                     

תיקון האכילה מתחיל בגן עדן – אדם ראשון צווה לאכול מכל פירות הגן לבד מפרי עץ הדעת. ז"א שהחטא שלו הוא פגם באכילה. לפי תורת הקבלה כל מה שאנו עושים עד ביאת במשיח הוא בגלל חטא אדם ראשון, ולכן שורש הסיבה שאנחנו פה קשור לפגם האכילה. יוצא, שכשאדם אוכל אכילה רוחנית – הוא עולה דרגה, ולעומת זאת כשהוא פוגם באכילה הוא יורד מאד.

כל דבר רוחני שדיברנו עליו, אם זה תפילות שבת, ברית מילה, בר-מצוה, חתונה וכד' הם הצינורות שמושכים הארה רוחנית.  הסעודה עושה את הבירור להארה הזאת ומקבעת אותה בכלים הרוחניים שלנו. כשאנו מבררים את ניצוצות הקדושה שבאוכל על ידי אכילה רוחנית נכונה אנחנו מתקנים גם את הניצוצות שהתפזרו בין הקליפות בחטא אדם הראשון. 

עוד בנושא אפשר לשמוע בשיעור בנושא אכילה רוחנית ובירור ניצוצת הקדושה מן האוכל

 

תגובות