מאמרים חגים וזמנים

"כל רדפיה השיגוה בין המיצרים"

י’’ז בתמוז וימי בין המיצרים

אוף, מתי זה יעבור כבר

כל רודפיה השיגוה בין המיצרים

מפתח לכל השנה

ראש השנה

חנוכה - גילוי של האור הגנוז

מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך

אורות מקיפים

סוכות והושענא רבא

היום הכי רוחני בשנה

יום כיפור על פי הקבלה

בין המיצרים - צר

תשעה באב - יום עם משמעות

  יש חיים ויש חיים.   יש חיים. מה שהאנשים קוראים שהוא חי, שהגוף שלו חי אבל המקובלים לא קוראים לזה חיים. מי שלומד קצת קבלה, נכנס לפנימיות, רואה דווקא שהנשמה כלואה בתוך גוף זה יותר קרוב למצב של מוות. חיים זה שהנשמה משוחררת בלי גבולות, שהיא קשורה לאור עליון פשוט בלי גבול, זה נקרא שהוא חי, מת זה שהוא מוגבל בתוך בית סוהר. שהנשמה האלוקית צריכה להכנס בתוך גוף בשר ודם, חומר, ולהצטמצם בצורה נוראית לתאוות העולם הזה, לדמיונות, לתשוקות כוזבות, זה נקרא מוות. הגוף של האדם יכול להיות גוף של אתלט, לחץ דם מאה עשרים על שמונים, הכל מתפקד טוב אבל הוא נקרא מת. אין לו שום קשר לחי החיים. החיים זה קשר עם חי החיים, זה נקרא חי. כמה קשר יש עם חי החיים. אין תענוג יותר גדול מזה בעולם, כל הדברים הטובים האחרים, מה שהאנשים קוראים טוב, זה עובר, אין בזה שום תועלת, שום יתרון, הם חולפים ולא נשארים. אדם נשאר אחרי זה ריק, לא נשאר בזה שום דבר.   

אלול

ראש השנה הוא זמן מיוחד במינו הוא זמן של התחדשות העולם, התחדשות האדם, הזמן הזה קובע לנו את המציאות שלנו לכל השנה הבאה. חז"ל דקדקו לקרוא לזמן הזה 'ראש השנה' ולא תחילת השנה, כי החודש הראשון לשנה הוא דווקא ניסן כמו שכתוב 'החודש הזה לכם ראש חדשים'. מה זה, אם כך, העניין של ראש? כל מעשה, כל פעולה שאנחנו עושים כל האנרגיה של אותה פעולה כבר נמצאת בראש בלי זמן ובלי מקום, זה המהות של המחשבה, כתוב 'סוף מעשה במחשבה תחילה' שהמעשה של האדם נמשך מהמחשבה הראשונית שלו. לכן יש חשיבות עצומה לעניין של הראש, הראש קובע את כל המהלך שיבוא אח"כ, ולכן יש עבודה רוחנית מאד מאד חשובה ועוצמתית בראש השנה, זה יומיים מרוכזים ביותר שבהם אדם יכול לקבוע ולתכנת לעצמו את השנה החדשה מהראש ועד הסוף. אדם שעשה לפני ראש השנה הכנה מספקת, יכול בראש השנה להפוך את המהות שלו לגמרי. הוא יכול להפוך את החומר הבסיסי שלו ממקבל למשפיע ועל ידי כך לשנות כיוון בחיים. אנחנו מתפללים 'לב טהור ברא לי אלקים' - אפשר שיהיה לב טהור, לב חדש, אפשר להחליף את הלב, מצד הקב"ה אין גבול בכלל, רק שצריך יגיעה בשביל זה. הקב"ה לא עומד בפתח של כל מי שרק אומר 'הנה אני'. אנחנו לא יכולים עם כל התאוות שלנו, כל הלשון הרע שלנו, השנאת חינם שלנו והחמריות שאנחנו שקועים בה עד צוואר לצפות להתגלויות אלוקיות ואורות עליונים. אנחנו צריכים לעשות איזו עבודה, איזו יגיעה, להכין את הכלים, בלי הכנת הכלים אין אפשרות לאור לשכון. לכן התנועה הראשונה צריכה להיות מצד הנברא, הוא צריך לעשות את החשבון נפש איך לבנות את החיים שלו כך שיהיה מקום ל'אור אין סוף' לשכון בתוכו. אבל גם את התנועה הזאת הראשונה שבאה מצד הנברא יש קול שמעורר אותנו לעשות אותה, זה נקרא 'קול דודי'.  

ראש השנה - המפתח לכל השנה

  חז"ל אמרו לנו, כמה דקות לפני שבת, לפני שמדליקים נרות יאמר בנחת לבני ביתו: “עשרתם, ערבתם, הדליקו את הנר". וזה בעצם מתאר את הבדיקות האחרונות שעושים לפני שבת, לראות שהכל מתוקן כראוי לכבוד השבת (האם עישרו כראוי את האוכל הדרוש, והאם דאגו לבדוק שהעירוב של שבת תקין ואפשר לטלטל). גם עכשיו, לפני התקדש השנה החדשה, אנחנו מזכירים דברים אחרונים לבדיקה שלא נשכח... ערוב תבשילין כזכור מותר לבשל ביום טוב. מותר להבעיר אש מאש שהיתה דולקת מלפני החג, כמובן לא לכבות אותה, ולבשל עליה. אחר כך על האש להשאר דולקת עד מוצאי שבת. כדי שיהיה אפשר לבשל מיום טוב שני לשבת על אותה אש, בלי לעבור על 'מכין מחג לשבת', וכן כדי להדליק את נרות שבת, ולהכין את הפלטה של שבת, בחג לפני השבת, עלינו לעשות 'ערוב תבשילין'. כלומר,שמערב בישולו לצורך שבת בבישולו לצורך יום טוב, והכל נעשה בישול אחד.      

כמה דברים שחשוב לזכור לפני ראש השנה

החגים עומדים בפתח שבתוכם ה'ימים הנוראים', ולא סתם הם נקראים נוראים אלא משום שנורא נוראות השלכותיהם על כל השנה ועל חיינו. למעשה, בהם נקבע כל עתידנו- ראש השנה, יום כיפור, הושענא רבא, שמחת תורה. הכנה על ראש השנה אפשר לראות באתר שלנו וכאן נייחד את הדיבור על יום כפור. הקב"ה יושב על כסא רחמים יום כפור הוא יום אדיר בשנה, עליו נאמר "כי גדול יום ה' ונורא מאד ומי יכילנו" (יואל ב'). ביום זה מתהפכת ההנהגה והקב"ה עומד מכסא דין, עליו הוא ישב בראש השנה, ויושב על כסא רחמים. כלומר, הנהגת הדין מתהפכת להנהגה של רחמים. אמנם כבר בחנו וקבעו וגזרו את דיננו אבל היום הזה הוא בבחינת 'לפנים משורת הדין', עם כל הרוצה לשוב אל ה' מוכנים ללכת 'לפנים משורת הדין', לכפר לו ולטהרו

יום הכיפורים

רחל אמנו

 “כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם ושבתה הארץ שבת לה'...ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה' שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר... והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך" (ויקרא כה) שנת שמיטה היא ה'שבת' של הארץ. בשנה זו אנו מצווים להפסיק את עבודות האדמה עד למינימום הנדרש שלא יגרם נזק בלתי הפיך לאילנות ולערוגות. מצוות שביעית (שמיטה) היא מצווה מופלאה ומאתגרת.   באמת אנחנו רואים שמצוות עיקריות שמצוות על היהודי אין להם טעם על פי ההגיון, הטעם שלהם הוא אלוקי וידוע ליודעי ח"ן (חכמת נסתר). כמו למשל מצוות המילה, הלא בלעדיה היהודי הוא ערל, ולכאורה לפי ההגיון אנחנו לא רואים לה טעם. אמנם מצאו במחקר שדווקא ביום השמיני מתגבר באופן משמעותי וניכר החומר האחראי לקרישת דם, מה שמסייע לקיום המצווה, אבל מה ההגיון שבה? מי שנכנס יותר לפנימיות התורה לומד שבערלה דבוקות שלש קליפות רוחניות קשות ביותר, שאין להן שום תיקון אלא הסרתם, מה שפותח את הערוץ הרוחני והאלוקי של האדם.  

שנת שמיטה

האור של גמר התיקון   חנוכה ידוע כחג האור. כל עניינו של החג הוא האור המיוחד המאיר בחג זה, אורו של גמר התיקון, שניתן לטעום אותו כבר עכשיו בעולם הזה. זהו אור גבוה מכל האורות, עד כדי כך שכתוב שלעתיד לבוא כל החגים יתבטלו חוץ מחנוכה ופורים. האור של חנוכה, ישאר לאחרית הימים. וזה סימן שיש פה עניין הרבה יותר עמוק, מהזכר לנס שקרה בימי החשמונאים. כי הלא נסים כאלו כבר ראינו, כמו למשל בזמן הגמרא, כשבתו של ר' חנינא בן דוסא לא היה שמן כדי להדליק נרות שבת, רק חומץ היה לה, ואמר אביה "מי שאמר לשמן שידלוק יאמר לחומץ וידלוק", ודלקו נרות החומץ כל השבת עד הבדלה! האור שדלק במנורת המקדש באותם שמונה ימים הוא ענף לאור רוחני מאד מאד גבוה, שהאיר באותו הזמן כתוצאה מההתעוררות והמסירות נפש של עם ישראל. אור זה רמוז בתורה. אם חונים (עוצרים) בתיבה הכ"ה שבתורה מגיעים ל"ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור". במקביל, גם החושך של יון רמוז באותה פסרה בתורה. “והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום". “תהו", אומרים לנו חז"ל, רומז על שעבוד מצרים, “בהו" על גלות בבל, ו"חשך" זה כנגד מלכות יון, שרצו להחשיך את עיניהם של ישראל מהתורה.  

חנוכה וקליפת נגה

אחד משלשה חדשים קשים   טבת הוא אחד משלושה חדשים קשים ביהדות, שלושה חודשים הנקראים חודשים של השטן, חודשים טבת, תמוז ואב. אלו החדשים שלקח עשו בחלקו, והם זמנים של דין. "ותצפנהו שלושה ירחים". אמא של משה הסתירה אותו שלושה חודשים, דורשים את זה על השכינה הקדושה, שהיא מוצפנת שלושה חודשים, בימי טבת, תמוז ואב . באופן טבעי אם אדם לא עושה תיקון ועבודה, הכוחות שמתגלים בחודש הזה הם כוחות של חורבן. צריך להכיר אותם ולדעת שהם קיימים, ובמקביל לזכור שכל דבר שהוא לגריעותא, אם עושים בו תיקון, אפשר להוציא מממנו מעלה. זה חודש של דין, הרבה דין ואפשר להפך את הדין ולהגיע לדברים גדולים. ה'שם משמואל' אומר שבחודש זה אפשר ממש לעשות מהפך, להפך את כל כוחות הדין לכוחות של רחמים.  המאמר שלפניכם הוא שכתוב של שיעור אחד מתוך סדרת זמנים של הרב יובל אשרוב.   סדרת זמנים היא סדרה מדהימה המדברת על הכח הרוחני של חדשי השנה. מה התיקונים והעבודה המיוחדת לכל חודש, מה אומר על כך ספר היצירה של אברהם אבינו ושאר ספרי המקובלים.   עפ"י הקבלה זמן זה הארה, כח, לכל רגע שעובר יש השפעה שונה מקודמו. המקובלים, שמכירים השפעות אלו, יודעים לעבוד עם הכח של כל זמן. כי כל הארה, המושפעת בכל חודש, מחייבת פעולה שונה רוחנית או גשמית. בשנה מושפע כל מעגל ההשפעות שאנחנו צריכים לתיקון שלנו. ניתן לרכוש את הסדרה המלאה בחנות האינטרנטית ראה בגלילה למעלה מצד ימין  

חודש טבת – ’אית רוגזא ואית רוגזא’

חודש אלול הוא חודש שלם של הכנה, הכנה לעשרת ימי תשובה, הימים הנוראים, ראש השנה עד יום כיפור. בין כסה  לעשור. עשרה ימים שבהם יש חותמת, אצל כל אחד יש חותמת שלמה לשנה שלמה. בראש השנה נכתבים וביום כיפור נחתמים. וזה גלגל חדש, מעגל חדש, התחלה חדשה. אצל כל אחד צריך שלושים יום הכנה, כשחז"ל נותנים חודש שלם להכנה למשהו סימן שצריך את כל השלושים יום, לא פחות.  יש עבודה, צריך לעבוד. להבין מה העבודה ומה הכח של החודש הזה, חודש של סליחות ורחמים ותשובה. זה חודש שלם שמוקדש לתשובה. חודש שבכולו עוסקים בתשובה.  ואם חודש שלם מוקדש לתשובה, משמע יש בחודש הזה את כל הכוחות שאדם צריך בשביל לעשות את שינוי הזה בחיים שלו.

אלול - העבודה הרוחנית

 מפי הרב יובל הכהן אשרוב ספר היצירה מייחס לכל חודש תכונות ועבודה רוחנית המיוחדות לו, והנלמדים ע"י מזל, אות, ואיבר מן הגוף הקשורים דווקא לחודש הזה. בפינה זו יובאו הדברים בקצרה עפ"י ספר הקבלה הראשון – ספר היצירה: "המליך אות ס' בשינה וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בו קשת בעולם וכסלו בשנה וקיבה בנפש זכר ונקבה" (ספר יצירה, פרק ה'). האות של חודש כסלו היא האות ס'. המזל קשת. האיבר מן הגוף הוא הקיבה. מובא בספר פרי לצדיק שהפרוש לכסלו הוא "מבטח ועוז "מלשון הפסוק: "אם שמתי זהב כסלי" כלומר כסלו ככיסוי, כמגן, כמבצר. הפסוק מתאר מצב של הגנה, ואכן גם האבן עזרא אומר "כסלו" = "כסה" מלשון משענת - יש על מי להשען. בהלכות תפילת עמידה, ישנן הלכות השענות, לפיהן אסור להשען בתפילה אבל מותר להניח את הידיים לתמיכה. מה ההבדל? אומרת ההלכה, משענת זה שאם אתה מוריד את היד אתה נופל. בכל מצב אחר זה לא נקרא השענות. כלומר הישענות אמיתית זה השלך יהבך עם השם (ואו אז) והוא יכלכלך. מידת הבטחון של האדם:   ההשענות היא מידת הבטחון, ומידה זו הינה קריטית ליציבותו הנפשית וחוסנו של כל אדם ויותר מזה, ידוע כי כל הצלחת הפעולה של האדם, תלויה במידת הבטחון שלו באותה הפעולה. לכן אדם שאיו לו משענת, עלול לאבד עשתונות מכל מעשה, מאורע או דיבור מינורי. "כל פצעון גורם לו לאבד את העשתונות ולדאוג, אולי זה גידול ..." אומר הרב אשרוב. ואכן, אחד נשען על זה שיש לו תואר שני בפסיכולוגיה, אחר בוטח בקביעות או בוותק. מטבענו, אנו נשענים על שקרים בכל מהלך חיינו. על הכלכלה, על המדינה על הרפואה והמדע על התרבות וכו'. חודש כסלו מלמדנו, שכל השענות על דבר זמני ולא נצחי זו בחירה גרועה ביותר. יהודי חייב אדם להגיע להבנה שהשם הוא מחייה המציאות, והכל זה רצון השם, בזמן שיתר המשענות הם בגדר "משענת קנה רצוץ". בלשון הקודש השם נקרא "אדון". לא כביטוי למאסטר גבוה, אלא שורש א. ד. נ מלשון אדני המשכן. שהיו עשויים מנחושת ותמכו את העמודים. גם אדן החלון הוא תומך החלון. האות סמך המייצגת את חודש כסלו - לשון סמיכה, הינה סגורה ועגולה, ומייצגת מבצר פנימי והגנה. במזמור "אשרי יושבי ביתך" מובאות כל האותיות עפ"י סדרן. האות נ' הקודמת לס', היא אות המייצגת "נפילה" ולכן לא מופיעה כלל במזמור, אך מרומזת באות ס' שלאחריה: "סומך השם לכל הנופלים". 

חודש כסלו – עפ"י ספר היצירה

השם חנוכה בא מלשון חינוך, לחנוך. ביום ה - 25 לחודש כסליו חנכו מתתיהו, כהן גדול, ובניו את המזבח בביהמ"ק והדליקו את המנורה אחרי שלש שנים של לחימה ביוונים. יום זה נקבע כחג לדורות. וחג בלוח השנה היהודי אינו בא כזיכרון בעלמא ושימור המסורת אלא כדי להתחבר לאור שמאיר בו מדי שנה.

חג החנוכה - אורות של גמר התיקון

תקציר הלכות ומנהגי חג השבועות

הלכות ומנהגים לחג השבועות

ידוע שההדלקה ביום השמיני של חנוכה היא הדלקה החשובה ביותר שכוללת בתוכה את כלל  האורות המושפעים בחנוכה. ואומר ה'ישמח ישראל' מאלכסנדר שביום זה (כנראה בזמן ההדלקה) יוכל להמשיך אורות הקדושים ומדת הרחמים על כלל ישראל. וכן אומר ה"קרן אורה" שכמו שבסוכות כל יום מהחג רומז לאחד מהרועים, והיום השמיני נקרא שמיני עצרת ,שעוצר ואוסף בתוכו את כל האורות הקדושים - כן הוא בחנוכה שכל הי"ג מידות רחמים מתעוררות ביום השמיני.  

זאת חנוכה - הנר השמיני

מה יותר חשוב? אני תוהה בלבי בעת שאני שומעת בטלפון על מצוקת החתן ומשפחתו, המתעד להתחתן, אי"ה, בשעה טובה ומוצלחת בעוד שבועיים.  משפחה מכובדת, מחותנים עם אח של אחד אחד מהפוסקים הידועים, העומד לרשות הציבור כל ימיו. מה יותר חשוב? אני תוהה בלבי בעת שאני שומעת בטלפון על מצוקת החתן ומשפחתו, המתעד להתחתן, אי"ה, בשעה טובה ומוצלחת בעוד שבועיים.  משפחה מכובדת, מחותנים עם אח של אחד אחד מהפוסקים הידועים, העומד לרשות הציבור כל ימיו. אז מה יותר חשוב - כובע או משקפיים?שיהיה לו כובע בחתונה שלא יבוש ולא ייכלם בפני כל קבל עם ועדה ביום חתונתו וביום שמחת לבו?או שיזכה לראות ביום החשוב בחייו, וגם אח"כ בעת שישב בכולל וירצה ללמוד? הרי את כל הגמח"ים וההלוואות וההקפות והצ'קים הדחויים הם כבר ניצלו לשאר האינסוף הוצאות של החתונה הזאת והחתונות הקודמות, ועכשיו הם נשארו עם חובות עצומים לשון בחוץ וחור אחד גדול בכיס שממנו אי אפשר לדלות כלום.

שאלה גורלית

ידועה האמרה המפורסמת בשם כל הצדיקים שכשנכנס אלול אפילו הדגים שבים רועדים.  על מה ולמה הם רועדים? ומה אכפת לנו מה קורה עם הדגים שבים?  אלא שטרחו לספר לנו את זה כדי להודיענו שאפילו הדגים, שניצלו, כשכל היקום נידון להימחות במי המבול, אפילו הם רועדים מאימת הדין - כבר כשמתחיל חודש אלול.

הזדמנויות בחודש אלול

תרומה למשפחות לחג הפסח

קמחא דפסחא

פורים

מחצית השקל

סוכה בעין הוד

ט’’ו בשבט - חצות הלילה של השנה

ט"ו בשבט

חודש שבט בקבלה