אש המחלוקת – ממה צריך להזהר?
ברוך בן יגאל סיפר על בן שלו עמית, לוחם סיירת גולני, בן יחיד, שנפל בפעילות מבצעית בצפון השומרון, בל”ג בעומר. הוא לא חובש כיפה וגם הנכד לא חובש כיפה ובכל זאת הוא קיבל טלפון שהרב קנייבסקי מבקש לראות אותו. כשהוא הגיע, עוד לפני שהוא הציג את עצמו, הנכד של הרב קנייבסקי שאל אותו “סבא אתה יודע מי זה?”, והרב קנייבסקי אמר לו “זה אבא של גיבור ישראל והתחיל לבכות. הוא אמר לו “אני חש את הכאב שלך, תן לי חלק מהכאב”. ואז הוא אמר לו “אני רוצה להגיד לך שהבן שלך מנצא הכי קרוב לכסא המלכות, נמצאים לידו רבי שמעון בר יוחאי ורבי עקיבא.
כשהוא יצא משם הוא נכנס לתחנת דלק, על כל הרכב שלו מודבקות מדבקות עם תמונות של עמית וכתוביות. באה אליו איזה בחורה ואמר לו “שלום אבא של עמית” והוא אמר “שלום”. והיא אמרה לו “חלמתי על עמית”, “מה חלמת?”, “חלמתי שעמית נמצא הכי קרוב לכסא המלכות, ונמצאים לידו רבי שמעון בר יוחאי ורבי עקיבא”.
זה הגדולים שלנו, גדולי ישראל, הם מחוברים ישר למעלה, לבורא עולם, לשורש. משמה הם רואים הכל. קרח חלק על המנהיג, חלק על משה רבינו. חלק שמה שהוא אומר הוא אומר “מפי הגבורה”, כלומר, שהקב”ה מדבר מפיו. הוא אמר “כל העדה כלם קדשים, ובתוכם ה’, ומדוע תתנשאו על קהל ה’?” (במדבר, טז’, ג’).
עכשיו משה רבינו הוציא אותך ממצרים, עכשיו הוא קרע לך את ים סוף, עכשיו הוא עלה על הר סיני הוריד לך את לוחות הברית, ואתה אומר כולנו קדושים למה אתה מתנשא? איך אתה מעיז? למה כי גם אתה רואה ברוח הקודש, אז אתה חושב שאתה בדרגת משה רבינו? את הגאווה שלך אתה רואה בו. כן, יש מציאות כזאת שלאדם יש רוח הקודש ועדיין יש בו גאווה. איך זה יכול להיות? הרי כתוב על מי שהוא בעל גאווה הקב”ה אומר “אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד”, כנראה שבגלל זה רוח הקודש הסתלקה ממנו.
אתה מתגאה ורודף כבוד ואת הפגם שלך אתה מטיל בו. זה ‘עין הבדולח‘, תורת המראות של הבעש”ט. שמה אומר הבעש”ט?
“לא יכול שיהיה במציאות שיראה אדם בחברו דבר עבירה
בלי שיהיה לו שמץ מינהו או כדוגמתה” (בעש”ט על התורה’ פר’ קדושים)
אתה רואה התנשאות? תחפש אצלך חביבי, כי השני זה מראה שלך. מה בטוח אל תעשה? אל תלך לדבר עליו ואל תתחיל מחלוקת איתו, כי אתה ממיט על עצמך אסון. קרח רצה כתר שלא שלו, אפילו את האדמה שמתחת לרגליים שלו לקחו לו. מה כתוב “ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי”, מה הוא לקח? יש אומרים לקח את הטלית שלו ובא, יש אומרים החזיק במחלוקת. ה’דברי ישראל’ אמר שהוא ניסה לקחת גדולה ומנהיגות לעצמו, ולא הבין שרק ה’ הוא זה שמגדל ומחזק, בן אדם לא יכול לחטוף שום דבר לעצמו. מה שמגיע לו, יגיע לו בלי שיצטרך להלחם עליו ולהכנס למחלוקת. נדמה לי שבחובות הלבבות כתוב שאם אדם יברח מהפרנסה שלו כמו שהוא בורח מפני המוות, הפרנסה שלו תרדוף אחריו יותר מהר ותשיג אותו. מה שאנחנו צריכות לקבל נקבל.
כל דבר בחיים נקצב לנו מלמעלה, ובשביל לקבל אותו צריכים טיפה השתדלות. מחלוקת, סכסוכים, רכילות זה לעולם לא סוג ההשתדלות שאנחנו צריכים לעשות בשביל לקבל משהו. יש איסור מפורש “לא יהיה כקרח ועדתו”. הקב”ה טרח וברא במיוחד עשרה דברים בערב שבת הראשונה בבין השמשות, אחד מהם זה פי הארץ. מה זה פי הארץ? שאם יבוא קרח ויחלוק על משה רבינו ויבעיר את אש המחלוקת, תבלע אותו הארץ. מיתה משונה כזאת שהקב”ה טבע ממש בתוך הבריאה, למה? כדי שתדע שכשם שהמיתה הזאת משונה מכל המיתות, כך שונה המחלוקת בחומרתה מכל העבירות לרעה.
כתוב במשנה (דרך ארץ זוטא ט’) :
כן היה רבי אליעזר הקפר אומר:
אהב את השלום ושנא את המחלוקת.
גדול השלום, שאפילו בשעה שישראל עובדים עבודה זרה, ויש שלום ביניהן,
אומר הקדוש ברוך הוא אין רצוני לנגוע בהן.
שנאמר: “חבור עצבים אפרים הנח לו” (הושע ד):
מה הכוונה? אחאב היה מלך ישראל שעבד עבודה זרה. “אמר רבי יוחנן אין לך כל תלם ותלם בארץ ישראל שלא העמיד עליו אחאב עבודה זרה והשתחווה לו” כתב ששלשה מלכים אין להם חלק לעולם הבא: ירבעם, אחאב ומנשה. בזמנו הוא הסיט את כל ישראל לעבוד עבודה זרה והיה רודף אחרי נביאי האמת והורג אותם. אליהו הנביא התחבא מפניו שנים. אז מה אומר הכתוב, אם אפרים, שזה שם אחר לעם ישראל, “חבור עצבים”, עצבים זה עבודה זרה, אם ישראל מתחברים ביחד כדי לעבוד עבודה זרה – הנח להם. אין למידת הדין רשות לגעת בהם. למה? כי הם מתחברים, הם באחדות.
אפילו שהאחדות הזאת היא של עבודה זרה, אני לא נוגע באחדות, כי האחדות זה דבר גדול. “ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד”. אין כמו האחדות, לכן, דורו של אחאב, למרות שהיו עובדי עבודה זרה, כשהיו נלחמים היו מנצחים. למה? בגלל האחדות שביניהם:
“אמר רבי שמואל בר נחמן: דורו של אחאב עובדי עבודת כוכבים היו,
והיו יוצאין למלחמה ונוצחין. ולמה כן? שלא היה ביניהן דילטורין.
לפיכך היו יוצאין למלחמה ונוצחין”
לעומת זאת המחלוקת זה החורבן של הכל:
“עיר שיש בה מחלוקת סופה ליחרב
חכמים אומרים: מחלוקת בבית הכנסת, סופה להיחרב.
שני בתי דינין והם בעיר אחת, וביניהן מחלוקת – סופן למות.
אבא שאול אומר: מחלוקת בתי דינים – חורבן העולם”.
החרבן של הכל זה המחלוקת, ואת זה הקב”ה דאג להדגיש לנו טוב טוב. כל המחלוקת זה חוסר אמונה גדול. מה אתה חושב שאתה מזיז פה את העניינים בעולם הזה? אתה לא יודע שיש מנהיג לבירה? שיש דין ויש דיין? זה אתה שצריך להזיז מהלכים, וללכלך על השני ולהסיט נגדו? אז אתה כופר בקב”ה. אתה כופר שהקב”ה הוא זה שעשה, עושה ויעשה לכל המעשים! אתה חושב שאתה צריך לעשות מעשים שהם נגד רצון ה’ בשביל להשיג את רצונך.
מה המשנה אומרת לנו? בדיוק הפוך. “בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך” (אבות ב’, ד’) תתבטל לקב”ה, תתבטל וה’ יסדר לך כבר הכל. לא אתה תנהל את העולם, יש מישהו שעושה את זה הרבה יותר טוב ממך, תתבטל אליו.
אחד מתלמידי ישיבת נבהרדוק היה עני ואביון, כגורל רבים בזמן ההוא.מה שהם היו אוכלים זה היה איזה פרוסת לחם עם קצת חמאה. יום אחד נכנס חתול לבית שלו ואכל את הקצת חמאה הזאת. כשהוא חזר הביתה אמרו לו בני הבית שחתול אכל את החמאה שלו, והוא אמר להם בנחת החתול לא אכל את החמאה שלי. אז הם התפלאו שהוא מתווכח איתם והראו לו את המנה שלו שאין שם את החמאה. ואז הוא ענה להם: אם החמאה היתה שלי, כלומר מיועדת לי, החתול לא היה אוכל אותה, אם הוא אכל אותה סימן שהיא לא היתה מיועדת לי.
זה שזה נראה שלי זה רק הנסיון באמונה, זה רק הציור שהבעל דבר מצייר לי מול העיניים כדי לנסות אותי באמונה. האמונה אומרת שאם אכלו לי, סימן שלכתחילה זה לא היה צריך להיות שלי. ככה אנחנו צריכים להבין בכל הדברים שקורים לנו, זה לא רותי בזתה אותי או לא כיבדה אותי, ולא שימי דיבר עלי או לקח ממי, ולא צביקי פגע לי בפרנסה. הכל הכל זה מידי הקב”ה, ומשום הניסיון שמנסים אותנו משמים נראה לנו שזה אנשים סביבנו. אבל למעשה אין לאף אחד כח ורשות להזיק לנו או לעשות לנו שום דבר אם אין על כך גזירה משמים.
אתה לא מבין ככה ואתה מתחיל מחלוקות וסכסוכים? אתה כופר גמור ואתה מצית את אש המחלוקת. מה הטבע של אש? שאתה מצית אותה במקום אחד והיא הולכת ומתפשטת ומכלה כל חלקה טובה ומזיקה בכל מקום, מגיעה למקומות אחרים לגמרי.
קרח הביא מאתיים חמישים ראשי סנהדראות, רובם משבט ראובן, והסית אותם לחלוק על משה ואהרן. כולם באו עם מחתות ששמו עליהם אש וקטרת. קרח חשב שהוא יכול לנהל את האש למטרותיו, אבל אז יצאה אש מאת ה’ ואכלה את המאתיים חמישים איש מקריבי הקטרת, והוכיחה שאין כזה דבר, אם אתה מצית את אש המחלוקת סופך להאכל על ידה.
כתוב במדרש, משם ר’ ברכיה, שבית דין של מעלה לא דנים את האדם רק מגיל עשרים. ובית דין של מטה דנים את האדם רק מגיל בר מצווה. אבל במחלוקת קרח – תינוקות בני יומם נבלעו בשאול תחתיות. למה? כמו שהאש לא בוררת את מי היא שורפת ואת מי לא, ככה המחלוקת מכלה את כולם, כל מי שיש לו קצת שייכות.
צריך לדעת שמי שמחזיק במחלוקת נותן יד לשטן, פשוט ככה, נותן יד לשטן. כתוב בגמרא (גיטין נב’) שהיה זוג שהיו גרים ליד רבי מאיר בעל הנס. וכל ערב שבת היה השטן מתגרה בהם וגורם להם לריב אחד עם השני. ורבי מאיר היה שומע את הצעקות שלהם ואת הריבים שלהם, מה הוא עשה? רבי מאיר היה ידוע שהיה משפיל את עצמו בשביל שלום בית. הוא נתן לאשה שתירק לו בעין שבע פעמים כדי לעשות שלום בית. כי הבעל לא הסכים להכניס אותה הביתה עד שהיא תירק לו בעין.
אז גם כאן, הוא היה מגיע אליהם כל ערב שבת לבקר. הם, מהבושות, לא העיזו לריב לידו, והיו מכניסים את השבת בשלום. ככה הוא עשה שלש שבתות עד שהם השלימו ביניהם קבוע, כבר היתה חזקה. מה הוא שמע רבי מאיר? הוא שמע את השטן אומר “אוי לי שרבי מאיר הוציאני מביתם”. מי שיש לו מחלוקת בבית, השטן בבית שלו, הוא נותן יד לשטן קורא לו – בוא שב איתי.
אתן יודעות מה כתוב? שערב שבת מלווים לאדם שני מלאכים מבית הכנסת לבית, אחד טוב ואחד רע. אם הם נכנסים ורואים שולחן ערוך, נרות דלוקים מיטה מוצעת לכבוד שבת מלאך טוב אומר יהי רצון שיהיה ככה לשבת אחרת ומלאך רע עונה ‘אמן’ בעל כרחו. ואם לאן – מלאך רע אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת ככה ומלאך טוב עונה ‘אמן’ בעל כרחו.
מבינים מה זה אומר? נכנסת שבת ויש מחלוקת בבית, ח”ו, מלאך רע אומר יהי רצון שיהיה ככה גם לשבת הבאה ומלאך טוב אומר ‘אמן’ בעל כרחו. ה’בן איש חי’ אומר שערב שבת זה זמן מיוחד שהשטן מתגרה בבני הבית להטיל ביניהם מחלוקת. מכניס לחץ וכעס ואש וסכסוכים. מה צריך לעשות? הפרד ומשול, כמה שאפשר לא להיות ביחד, לא הכנס לעימותים, אתה כאן? אני שם. אתה שם? אני כאן. למה? זה זמן של מחלוקות. להתחבא, כמה שאפשר להתחבא מהמחלוקת עד שבת. לא סוגרים עניינים ערב שבת. יש לך עניינים לסגור? סגרי אותם יום חמישי, מוצאי שבת, ראשון, רביעי, כל יום, רק לא בערב שבת. ערב שבת זה זמן מועד למחלוקות. למה? כי מזומנת קדושה גדולה. כל פעם שיש שפע שצריך להגיע לאדם השטן מקטרג.
אז מה רבי מאיר עשה? אמר, אני לא נותן להם להגיע למצב של מחלוקת, אני מגיע אליהם. וזה באמת עזר, הבושה עזרה והם לא רבו לידו וכך הגיעו לשלום קבוע ומלאך טוב אמר יהי רצון שיהיה ככה לשבת הבאה ומלאך רע אמר ‘אמן’ בעל כרחו.
אותו דבר אם אדם צריך לקבל כסף,השטן מקטרג. בוא נבדוק אותך אם מגיע לך השפע הזה? אני מביא לך נסיון. אם תעמוד בנסיון, ניסיון הכעס בדרך כלל, יבוא לך השפע, לא תעמוד, לא יבוא.
לרבי נחמן יש תורה שלמה שמדברת על זה, תורה סח’:
“וְדַע, שֶׁרָאוּי שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ לָהֶם מָמוֹן, אַךְ יֵשׁ מִידָּה אַחַת שֶׁמַּפְסֶדֶת וּמְאַבֶּדֶת מֵהֶם הַמָּמוֹן, וְהִיא מִידָּה רָעָה מְגֻנָּה, שֶׁקָּשֶׁה מְאֹד לְהִינָּצֵל מִמֶּנָּה. וַאֲפִילּוּ אִם יִרְצֶה אֶחָד לְהִינָּצֵל מִמֶּנָּה, וּבִפְרָט בִּשְׁבִיל תַּאֲוַות הַמָּמוֹן, כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּפְסִיד לוֹ אֶת הַמָּמוֹן, עִם כָּל זֶה הַמִּידָּה רָעָה הַזֹּאת מִתְגַּבֶּרֶת עָלָיו בְּיַלְדוּתוֹ וּבְקַטְנוּתוֹ וְעַל יְדֵי זֶה מַפְסֶדֶת מִמֶּנּוּ הַמָּמוֹן שֶׁהָיָה רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ. וְהַמִּידָּה רָעָה הַהִיא הוּא מִידַּת הַכַּעַס, שֶׁעַל יְדֵי זֶה מַפְסִיד וּמְאַבֵּד הַמָּמוֹן הָרָאוּי לוֹ.
כי בבחינת שרש ההשתלשלות שמשתלשל הממון, ממקום שמשתלשל משם, הוא בחינה אחת עם הכעס ממש. ועל כן הבעל דבר כשרואה שמשתלשל ויורד שפע לאדם שיהיה לו ממון, אז יורד ומזמין לו כעס, ועושה לו מבחית ההשפעה והשתלשלות שיורד אליו שיהיה לו ממון, עושה לו ממנו כעס. כִּי הַכַּעַס הוּא מַמָּשׁ בְּחִינָה אַחַת וְעִנְיָן אֶחָד עִם הַמָּמוֹן, בִּמְקוֹם שֹׁרֶשׁ הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת, וְאֵין בֵּינֵיהֶם שׁוּם הֶפְרֵשׁ, כִּי שְׁנֵיהֶם יוֹרְדִים מִגְּבוּרוֹת, וְנִמְשָׁכִין מִמָּקוֹם אֶחָד מַמָּשׁ…
כי הממון והעעשירות היא בחינת חומה… והכעס הוא קלקול החומה. כמו שכתוב “עיר פרוצה אין חומה, איש אשר אין מעצר לרוחו”. והבעל דבר כאשר רואה שיורד לאדם השתלשלות שפע של ממון, שהוא בחינת חומה כנ”ל, אז הוא עושה לו מזה ההשתלשלות בחינת כעס. שמזמין לו דבר לכעס, ונתקלקל בחינת החומה על ידי הכעס כנ”ל…. ועושה לו מחומה – חמה, שמהפך הממון לכעס.
כי תחילת שרש השתלשלות הממון הוא מקום שהנפש באה משם… ועל כן הנפש מתאוה ותאב לו כנ”ל. ועל ידי כעס – מאבד נפשו… טורף נפשו באפו.
ודע שאפילו אם כבר הגיע לו השפע, ונתהוה ממנה ממון, וכבר ישו לו הממון, שהוא בחינת חומה כנ”ל, על כל זה לפעמים הבעל דבר מגרה אותו בכעס גדול כל כך, עד שמפסיד ומאבד ממנו אפילו הממון שיש לו כבר… השם ישמרנו ויצלנו ממדה המגנה הזאת”. (ליקוטי מוהר”ן תורה סח)
מה זה ניסיון הכעס? ניסיון באמונה. אם אנחנו מאמינים שהכל מה’ ית’, שכולם רק שליחים שלו, אנחנו לא כועסים על השליחים. אנחנו נכעס על השליח של הפיצה שהפיצה אין בה זיתים, או אין בה מספיק גבינה? או ששלחו לנו אחת במקום שתיים? הוא רק שליח, מה הוא יודע? ככה כל מי שמפריע ומציק ומצער אותנו בעולם הזה הוא רק שליח, מה הוא יודע. ואם אנחנו כועסים עליו, כלומר, לא מחזיקים באמונה, השפע שהיה צריך לרדת אלינו עכשיו בורח מאיתנו. לא מגיע אלינו.
מחזיקים במחלוקת? אנחנו מאבדים בידיים את מה שאנחנו צריכים לקבל. מה עם כאלה שמתדיינים בבית דין? יש עניינים חשובים על הפרק, זה בית, זה ילדים. מה הם יעשו? הכל לפי דין תורה. בלי שקרים, בלי לכלוכים, בלי לשון הרע. אף אחד פה לא מחליו על שום דבר. לא השופט, לא העובדת סוציאלית, לא אף אחד, זה רק בורא עולם מעל כולם. “לב מלכים ושרים ביד ה'”. אתה מבטל את רצונך מפני רצונו? מבטל את הרצון שלך לנקם, לנצח, ללכלך, להראות לו מה זה, הוא מבטל רצון אחרים מפני רצונך. בדרך נס, בדרך לא ברורה. אתה עומד בניסיון הקב”ה לא נשאר חייב, הוא לא מקפח שכר אף בריה.
הגאון מוילנא כותב שאדם שחוסם את הפה שלו מלהגיד רע “בזה יכופר לו כל עוון וינצל משאול תחתיות” . ועוד הוא אומר “והעיקר לזכות לעולם הבא הוא בשמירת פיו, וזה יותר מכל התורה כולה”!!
אנחנו מפחדים מהאיראנים? מפחדים מהחותים? יש דבר אחד שצריך להיזהר ממנו – אש המחלוקת ולשון הרע. אם אנחנו שומרים על זה אנחנו בטוחים.
לזכור שכל שפע שצריך לרדת לנו אנחנו מאבדים אם אנחנו נכנסים למחלוקת, לשון הרע או כעס, כל שפע. תזכרו את זה. אז מזה צריך להיזהר כמו מאש. כי המחלוקת היא ממש אש, היא מכלה הכל, כל מה שמגיע לנו בעולם הזה וכל מה שמגיע לנו לעולם הבא.
____________
להצטרפות לוואטסאפ של השיעורים של הרבנית וקבלת לינק לשיעור המשוכתב: https://did.li/hlYaa
כניסה לזום👇 – ימי שני בשעה 21:00
https://did.li/7Sk6q
(סיסמה במידת הצורך 12345 )
השיעור לנשים בלבד 🤩
ואל תשכחו להזמין את החברות להצטרף!! 🙌
