מפי הרב יובל הכהן אשרוב

ספר היצירה מייחס לכל חודש תכונות ועבודה רוחנית המיוחדות לו, והנלמדים ע"י מזל, אות, ואיבר מן הגוף הקשורים דווקא לחודש הזה. בפינה זו יובאו הדברים בקצרה עפ"י ספר הקבלה הראשון – ספר היצירה:

"המליך אות ס' בשינה וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בו קשת בעולם וכסלו בשנה וקיבה בנפש זכר ונקבה"

(ספר יצירה, פרק ה').

האות של חודש כסלו היא האות ס'. המזל קשת. האיבר מן הגוף הוא הקיבה.

מובא בספר פרי לצדיק שהפרוש לכסלו הוא "מבטח ועוז "מלשון הפסוק: "אם שמתי זהב כסלי" כלומר כסלו ככיסוי, כמגן, כמבצר. הפסוק מתאר מצב של הגנה, ואכן גם האבן עזרא אומר "כסלו" = "כסה" מלשון משענת - יש על מי להשען.

בהלכות תפילת עמידה, ישנן הלכות השענות, לפיהן אסור להשען בתפילה אבל מותר להניח את הידיים לתמיכה. מה ההבדל? אומרת ההלכה, משענת זה שאם אתה מוריד את היד אתה נופל. בכל מצב אחר זה לא נקרא השענות. כלומר הישענות אמיתית זה השלך יהבך עם השם (ואו אז) והוא יכלכלך.

מידת הבטחון של האדם:

ההשענות היא מידת הבטחון, ומידה זו הינה קריטית ליציבותו הנפשית וחוסנו של כל אדם ויותר מזה, ידוע כי כל הצלחת הפעולה של האדם, תלויה במידת הבטחון שלו באותה הפעולה. לכן אדם שאיו לו משענת, עלול לאבד עשתונות מכל מעשה, מאורע או דיבור מינורי. "כל פצעון גורם לו לאבד את העשתונות ולדאוג, אולי זה גידול ..." אומר הרב אשרוב.

ואכן, אחד נשען על זה שיש לו תואר שני בפסיכולוגיה, אחר בוטח בקביעות או בוותק. מטבענו, אנו נשענים על שקרים בכל מהלך חיינו. על הכלכלה, על המדינה על הרפואה והמדע על התרבות וכו'.

חודש כסלו מלמדנו, שכל השענות על דבר זמני ולא נצחי זו בחירה גרועה ביותר. יהודי חייב אדם להגיע להבנה שהשם הוא מחייה המציאות, והכל זה רצון השם, בזמן שיתר המשענות הם בגדר "משענת קנה רצוץ".

בלשון הקודש השם נקרא "אדון". לא כביטוי למאסטר גבוה, אלא שורש א. ד. נ מלשון אדני המשכן. שהיו עשויים מנחושת ותמכו את העמודים. גם אדן החלון הוא תומך החלון.

האות סמך המייצגת את חודש כסלו - לשון סמיכה, הינה סגורה ועגולה, ומייצגת מבצר פנימי והגנה. במזמור "אשרי יושבי ביתך" מובאות כל האותיות עפ"י סדרן. האות נ' הקודמת לס', היא אות המייצגת "נפילה" ולכן לא מופיעה כלל במזמור, אך מרומזת באות ס' שלאחריה: "סומך השם לכל הנופלים". 

בראש השנה המלכנו אותו, ביום כיפור טיהרנו לבינו אליו, בסוכות חסינו בצל כנפיו ועתה מה שנותר לנו לעשות זה לראות את ההשגחה שלו בכל צעד וצעד בחיינו. זה חבל הטבור שמחבר אותנו אל מקור חיינו ומזרים לנו אמונה, המחייה את כל אברי הנפש שלנו ועוזר לנו לעמוד בכל הנסיונות הפוקדים אותנו. סיפור השגחה זה שלפניכם שמענו מזוג תלמידים ותיק המגיע לשיעורים, והריהו לפניכם:

פטריית העשן הגדולה שפלטה מלוע הר הגעש הפעיל, הסקורג'ימה, התמרה לגובה רב וכיסתה את עין השמים. אנשים מכל עבר נראו ממהרים להוציא את מטריותיהם ולפתחן על מנת להתגונן ממטרות העפר שלא היו מאחרים לבוא אחרי כל התפרצות כזאת. אנחנו הרגשנו בטוחים בחדרינו צופים על הר הגעש המאיים.

יפן, ארץ השמש העולה. ארץ בת מסורת עתיקה של עבודות אלילים שונות ומשונות, שהומרו לאחרונה, בעידן החדש, לעבודת אלילים אחרת עיקרית – עבודת עגל הזהב. השתעבדות מוחלטת לכסף ולחומר במידה אותה אין אנו מכירים כאן בארץ הקודש. והנה דווקא שם, בארף העמים הזאת, המלאה גילולים, בחר הקב"ה להראות לנו את יד ההשגחה העליונה.