אין מוצרים בסל הקניות.
‘ואהבת לרעך כמוך’ זה לא רק עניין רגשי, זה לא רק דיבורים יפים או מחשבות טובות. אלא יש לזה הרבה תכלס, המשמעות של המצווה היא שכל יהודי ידאג לכל יהודי אחר כמו שהוא דואג לעצמו. שימלא את הצרכים והחסרונות של הזולת כמו שהוא דואג למלא את שלו – זה נקרא אהבה. אהבה נבחנת במעשים, לא בדיבורים בעלמא או אידיאלים. מחשבות ודיבורים עוזרים לאהבה אבל העיקר זה כשאדם דואג בפועל לצרכי חברו. כשאדם אומר למישהו שהוא אוהב אותו אבל כשהוא צריך אותו הוא לא שם, אז זה לא נקרא אהבה. אהבה מתבטאת בזה שאתה מוכן למלא את חסרון האהוב, שאתה נותן לו מה שחביב עליך. יש לך משהו והוא צריך גם כן את אותו דבר, שניכם צריכים באותה מידה, אתה נותן לו מה שאתה צריך לעצמך, מוותר על מה שאתה רוצה ומשתוקק אליו, בשביל השני – זה נקרא אהבה. כל ההגדרות האחרות של אהבה זה לא נקרא אהבה, זה דמיונות. כשאומרים שאוהבים שוקולד, זה לא שבאמת אוהבים את השוקולד, אלא שהשוקולד מהנה אותנו, אנחנו אוהבים לקבל אותו. כלומר, אנחנו אוהבים את עצמינו ואנחנו נהנים לקבל שוקולד. אהבת השני זה דווקא לחשוב עליו, וזה נמדד במעשים.
הר’ אשלג מוכיח בספרו ‘מתן תורה’ שהתורה דורשת מכל יהודי לדאוג לכל מחסור שיש לכל אחד מישראל עד תומו, בדיוק כמו שהוא דואג לעצמו. אתה עובד בשביל שיהיה לך אוכל – אז אתה צריך לדאוג שלכולם יהיה אוכל, שלכולם את תהיה רמת חיים שווה פחות או יותר. מבחינה רגשית אם לשני יש דאגה מסוימת אתה צריך לדאוג יחד אתו. אם בן של מישהי משרת בלבנון והיא דואגת אז צריך להשתתף בדאגה שלה. ובאותה מידה להשתתף בשמחה של השני, למלא את החסרונות של הזולת, לא רק הפיזיים, אלא כל חסרון. זה לא אהבה מרחוק, זה אהבה שאתה נכנס בתוך החיים של השני ועוזר לו, דואג לו ומרים אותו, כמו שהיית מנסה להרים את עצמך. יש לך בעיה של דאגה, אתה הולך לפסיכולוג, אז גם לחבר שלך אתה צריך לדאוג לפסיכולוג שיוכל לפרוק אתו את הבעיה שלו. זה נקרא אהבת הזולת, לדאוג לצרכי הזולת בדיוק כמו שאתה דואג לעצמך.
הר’ אשלג מוכיח שהתורה דורשת מאתנו אפילו יותר: “ואם מעט לך זה, אומר לך, שפשטה של המצווה הזאת של אהבת זולתו מחמיר עוד עלינו להקדים צרכי חברינו על צרכי עצמינו, על דרך שכתבו ה’תוספות’ בשם הירושלמי (קידושין כ’) בפסוק ‘כי טוב לו עמך’ האמור לגבי עבד עברי, וזהו לשונם: ‘דפעמים שאין לו אלא כר אחד, ואם שוכב עליו בעצמו ואינו נותנו לעבד הרי אינו מקיים ‘כי טוב לו עמך’, שהוא שוכב על כר והעבד על הארץ. ואם אינו שוכב עליו וגם אינו מוסרו לעבדו הרי זו מדת סדום. נמצא, שעל כרחו צריך למסרו לעבדו והאדון עצמו שוכב על הארץ’.
נמצאנו למדים אותו הדין גם בכתוב שלנו בשיעור של אהבת זולתו, שהרי גם כאן השווה הכתוב את מילוי צרכי חברו כמו מילוי צרכי עצמו, כדוגמת ‘כי טוב לו עמך’ שבעבד עברי. באופן שגם כאן אם אין לו אלא כסא אחד ולחברו אין כסא כלל, יוצא הפסק הלכה, שאם הוא יושב עליו ואינו נותנו לחברו הריהו עובר על מצות עשה של ‘ואהבת לרעך כמוך’, כי אינו ממלא את צרכי חברו כמו שהוא ממלא את צרכי עצמו. ואם הוא אינו יושב עליו וגם אינו נותנו לחברו, הרי זו רשעות כמידת סדום. אלא שמחויב ליתנו לחברו לשבת עליו והוא עצמו ישב על הארץ או יעמוד. ומובן מעצמו שכן הדין אמור בכל הצרכים שמצויים לו וחסרים לחברו ” (מתן תורה, מאמר מתן תורה, סעיף ד’).
למה שהרב אשלג אומר לנו פה יש השלכות עצומות. כי כסא זה דבר פשוט אבל מה קורה אם לשני חסר כסף לכסות את המשכנתא או שיש לו מינוס בבנק אם לנו לא היה איך לשלם את המשכנתא היינו הופכים עולמות כדי למצוא לזה פתרון, ופה התורה מחייבת אותי לדאוג לכל אחד מישראל כמו שאני דואג לעצמי, איך אני יכול? אני עובד יום שלם ובקושי מצליח לכסות את הצרכים של המשפחה שלי, בלי לדבר עוד על החובות, אז איך התורה מחייבת אותי לדאוג עוד לכל עם ישראל בנוסף?!
ולפי ר’ עקיבא והלל הזקן מי שמתעלם ממצווה זו מפספס את העיקר ולוקח את הטפל – כלומר, את שאר המצוות. הלל הזקן אמר ש’ואהבת לרעך כמוך’ זה עיקר התורה, העיקר בתורה זה אהבת הזולת ‘ואידך פירושא זיל גמור’, השאר זה לימוד ועזרה להגיע לעניין הזה. לכן, אם עזבת את מצוות אהבת הזולת ולקחת את כל השאר מה עשית? עזבת את העיקר ולקחת את הטפל, הפכת את הסדר.
ההתייחסות של העולם למצוות אהבת הזולת היא ההיפך. מתייחסים אליה כאל מידת חסידות. כלומר, יש דברים שתורה מצווה על כל אדם לעשות, ויש דברים שרק אם אתה חסיד, אתה בדרגה, אתה עושה אותם. אלו דברים שהם לפנים משורת הדין, אתה לא חייב לעשות אותם אבל אם אתה עושה אותם אתה נקרא צדיק גדול. הרבה אנשים מתייחסים למצוות ‘ואהבת לרעך כמוך’ כמידת חסידות. מה, לדאוג שלשני יהיה מה שיש לי, איפה יש ציווי כזה?
הר’ אשלג אומר שזה עיקר התורה. אם השני חסר לו ולך יש ואתה שקט ושאנן יושב בסוכה ומנענע לולב עם אתרוג מהודר כשלשני אין מה לאכול – את עיקר התורה עזבת. אתה מתעסק עכשיו בפרטים, בשוליים. אמנם קשה מאד לקרוא לשמירת שבת ולחגים שוליים אבל ככה בפירוש אומר הלל הזקן. אנחנו צריכים אנשים שיש להם דעת תורה, שהבינו מה זה תורה, שתפסו את כללות התורה וראו מה היא רוצה מאתנו, כמו הלל הזקן ור’ עקיבא, כדי שיוכלו לפסוק לנו מה עיקר התורה.
‘ואהבת לרעך כמוך’ זה כלל התורה, ‘ואידך פירושא זיל גמור’. ‘גמור’ בארמית זה ללמוד. אז כל התורה כולה על רגל אחת זה ‘ואהבת לרעך כמוך’ ושאר הפירושים לתורה – לך תלמד.
שאר התורה זה פירוש ולימוד איך להגיע למצוות ‘ואהבת לרעך כמוך’ שהיא עיקר התורה.
התורה דורשת מאתנו דבר, שכמו שהחברה מתנהלת היום בלתי אפשרי לחלוטין לקיים אותו. מי יכול להגיד שהוא עושה את זה היום? אף אחד.
‘בעל הסולם‘ הביא אור גדול ממרום, שבא לתקן את העיוות הגדול הזה, הוא בא להסביר שיש טעות שקורית הרבה שנים, שעוזבים את עיקר התורה, ותופסים את הטפל. התכלית, אומר הר’ אשלג, היא להדבק בקב”ה המצווה, שהכי מהר מקדמת אותנו לתכלית הזאת היא מצוות ‘ואהבת לרעך כמוך’.
שרה כהנא –
וודאי שהתכלית היא ואהבת לרעך כמוך אולם צריך לדייק בהבאת המקורות כלשונן :את מה שהלל אמר ואת מה שר עקיבא אמר
שרה כהנא –
תודה רבה על המאמר המלומד.
אם אינני טועה הלל אמר מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך ורבי עקיבא ציין שאהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה…
ליהיא בסוד הדברים –
צודקת בהחלט שזה מה שהלל אמר, אבל הפרוש של המשפט הוא ואהבת לרעך כמוך….