בס”ד
הנה קרב יום הדין – הכנה לראש השנה
בנות יקרות, אנחנו שבוע לפני ראש השנה אבל אנחנו גם כמה ימים לפני השבת הכי חשובה בשנה ובכמה ימים שהם גם הכי חשובים בשנה. הסוף של חודש אלול. בנת זה כמו שאני אומר לכם אנחנו בסוף של ההגרלה של מפעל הפיס, כל מי שמשתתף זוכה, כל מי שמשתתף זוכה במשהו, צריך רק להשתתף. חודש אלול, כל מי שמשתתף, כל מי שעושה תשובה – זוכה. במה הוא זוכה? זוכה בדין. זוכה לגמרי? לא לגמרי אבל במשהו הוא בוודאי זוכה.
חודש אלול הוא כנגד היסוד, כנגד שד”י, זה גם השם קודש, שכתוב על המזוזה. אתם יודעים מה הזוהר הקודש כותב על זה?
“בוא וראה אדם צריך לרשום בפתח ביתו את השם הקדוש שד”י, הוא אמונת כל, כי בכל מקום שהשם הקדוש נמצא מיני רעים אינם נמצאים שם, ואינם יכולים לקטרג על האדם. המזוזה נקראת המקום שפתח הבית שורה הוא כעין שלמעלה, המקום שפתח הבית העליון שורה נקרא מזוזה. ממזוזה ההיא בורחים בעלי חק ובעלי הדין אינם נמצאים לפניו”
לכן צריך מאד להזהר בחודש הזה, אלול, שנקרא שד”י, להבריח את הקליפות. זה הסגולה של החודש הזה שבזכות התשובה שעושים בחודש הזה כל הקליפות ובעלי הדין בורחים. ואם לא חוזר בתשובה מה קורה? אומר ‘שער המלך’ שאז מסתלק היוד ונשאר שד ח”ו, והשד הזה מזיק לו.
לכן אדם צריך לנצל כל רגע בחודש הזה לעשות כמה שיותר תשובה ותפילה וצדקה – שהם מעבירים את רוע הגזירה. וכל העניין של תשובה ותיקונים זה רק באלול ועשרת ימי תשובה, בראש השנה זה עניין אחר, עניין של המלכה. ותשובה מה העניין שלה? למחוק, לתקן, להוציא את הראיות מהתיקים. בראש השנה יש דין, כל החודש הזה נותנים לנו אפשרות למתק אותו, כל ראיה שיש נגדנו אנחנו יכולים לשוב עליה בתשובה ולהוציא אותה מהתיק. זה מה שאמרנו לפני שבועיים, שהקב”ה מקדים רפואה למכה, אלול זה הרפואה למכה. זה החסד שלפני הדין. עכשיו הולכים לסליחות, עכשיו עושים תשובה, עכשיו מקבלים עלינו קבלות ונדבר אי”ה על הכח של הקבלה, לקבל על עצמנו משהו.
החודש הזה, אומר ‘שער המלך’ (לר’ שמואל מויליקאטש זי”ע) כולל את כל חדשי השנה! והוא כנגד היסוד, כנגד יוסף הצדיק. וכמו שיסוף היה המשביר לכל, כולם היו מתפרנסים ממנו, ככה כל חודשי השנה מצפים שיזונו ויתפרנסו ותהיה להם תקומה מהחודש הזה, כי הוא החודש שיכול לתקן את הפגמים של כל השנה. ואם לא עושה תשובה נשארים הפגמים כמו שהם.
נשארים הלכלוכים על הקיר, נשאר הכתם על השמלה, נשאר החור בספה, נשאר הזבל בחצר. ככה זה אם אנחנו לא עושים ניקוי. מה זה הניקוי? זה התשובה. מה זה התשובה? להתחרט על מה שהיה, להתוודות על זה, לעשות על זה ווידוי. חטאתי, עויתי, פשעתי דיברתי לשון הרע, עשיתי אונאת דברים. מה זה אונאת דברים? לצער בדברים. בדיבורים.
כמה אנחנו מצערים בדיבורים שלנו, בתגובות שלנו. אנחנו אפילו לא מרגישים. צריך להיזהר, כבוד הבריות זה דבר חשוב, למעלה בשמים מאד מקפידים על כבוד הבריות.
לפעמים יש הרגשה של ‘שכונה’, לא מכבדים אותך כי אתה סתם אחד מהשכונה, אחד מהחברה. אז פותחים את הפה… איך הבן שלי אומר “אני שם לה גרב בפה”. יעני שתפסיק לצרוח אני סוגר לה את הפה. כמה אנשים צריך לשים להם גרב בפה ואי אפשר. מכירים את זה שאתה עומד בבנק ועומדים בתור ממש לידך. אתה אומר לעצמך “מה קורה?” אני לא יכול לקבל פרטיות כשאני בתור בבנק? זה שכונה. אין כבוד. הכל מזולזל. גסות רוח. אתם יודעים מה כתוב על גסי הרוח? שהם מתלמידיו של בלעם.
כל מקום שאנחנו לא עדינים, לא מתחשבים ברגשות הזולת, זה גסות הרוח. לפעמים זה בדיבור, דיבור גס, זול, בקול רם ולפעמים זה בהתעלמות. התעלמות מהזולת זה גם יכולה להיות גסות רוח. לא אכפת לנו אם הוא נפגע, אנחנו מתעלמים. כשזה קיצוני זה עזות פנים, “עז פנים לגהנם” ככה כתוב. אז בשמים מקפידים על זה, על בן אדם לחברו, כבוד הזולת. זוכרים שכל תלמידי רבי עקיבא נפטרו במגפה בגלל שלא נהגו כבוד זה בזה. בשמים הקפידו על זה, לא משנה שהם היו גדולי דור. לא מקפידים על כבוד הזולת? להתראות.
אתן יודעות מה החזון איש אמר שהדרגה הכי גבוהה שיהודי יכול להגיע אליה? שיצא מהעולם הזה בלי שהוא פגע באף אחד. אנחנו מאד רחוקות מזה, מאד. אבל תשובה אנחנו כן יכולות לעשות. וזה מתקן את העבר ואת העתיד. לשבת ולחשוב, מותר לי לפגוע בזולת? בגלל שאני לחוצה, בגלל שהרגיזו אותי? בגלל שלא בא לי טוב? אותה תשובה שאנחנו עושים עכשיו בחודש אלול, זה התיקוני כלה, זה התכשיטים שבהם מתעטרת השכינה. השכינה לוקחת ומתקנת בהם את כל חדשי השנה.
להרבות בכיה בחודש הזה, לעורר את עצמו בבכיה. הבכי זה החלק של החרטה. החרטה כל כך מקובלת עכשיו, להתחרט ולהתחיל מחדש, דף חלק, מעכשיו אני מתחילה אחרת. יש כח של התחדשות באלול. כמו בתולה שהיא חדשה ורעננה, כך חודש מזל בתולה יש בו כח התחדשות. זהו אפשר להתחיל מחדש. אני רוצה התחלה חדשה עכשיו, חיים חדשים עכשיו, לא לחזור ולדרוך באותו רפש. מתקדמים קדימה. בשביל זה באנו לפה, לעולם הזה, להתקדם קדימה, לא לדרוך במקום.
בימים האלו עלה משה רבנו להר סיני לבקש רחמים על ישראל. אלו ימי רצון, אפשר לבקש רחמים, אפשר לבקש מחילה, עכשיו זה מתקבל, אם אנחנו מקבלים על עצמנו לא לחזור על אותו עוון. עכשיו מה נעשה אם זה מידה שלנו? יש לנו מידה של להתעצבן ולכעוס. זה מידה קשה מאד, זה מסלק את הנשמה ואסור. כאילו עובד עבודה זרה. אז מה נעשה? נגיד – זהו יותר אנחנו לא כועסים? הרי זה לכתוב על הקרח. זה לא מחזיק. אז מה כן עושים? אם אנחנו מקבלים על עצמו ללמוד ספרי מוסר בנושא, זה קבלה שיכולה להועיל לנו.
כתוב בפרשה “אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה’ אלוקיך ומשם יקחך’. הקב”ה ידו פתוחה לקבל שבים לא משנה עד לאן הם נידחו, אפילו בקצה השמים, משם הוא יחזיר אותך אם רק תרצה לחזור. לא משנה באיזה מידות קשות אנחנו טבועים ובאיזה עבירות, מכל מקום ה’ מקבל את התשובה שלנו.
בפרט עכשיו באלול, בזמן המתקבל. כמו שאומר הזוהר הקדוש במדרש הנעלם: “רבי תנחום פתח ואמר “קמתי אני לפתח לדודי ודודי חמק עבר וגו'”, בוא וראה, כמה יש לו לאדם לטהר מעונותיו בעוד דרכי התשובה פתוחים לפניו, בטרם יסתם הדרך, שנאמר “דרשו ה’ בהמצאו, קראוהו בהיותו קרוב”. ויש עתים שהוא קרוב ויש עתים שהוא רחוק. ומי אמר רבי תנחום הכי “קרוב ה’ לכל קראיו, לכל אשר יקראוהו באמת…”
אז נשאר לנו עוד כמה ימים לפשפש ולמשמש במעשינו. מה זה לפשפש ולמשמש אתן יודעות? הכוונה הכללית זה לבדוק. מה ההבדל בין לפשפש ולמשמש. לפשפש זה לבדוק מה לא טוב. מה עשינו לא טוב או מה בכלל לא עשינו. וכל אחד יודע מרת נפשו. ואם הוא לא יודע אז שיתחיל להתבונן. ילמד, יקח ספרים וילמד ויבין משם מה. למשמש זה בדברים הטובים שכן עשינו, במצוות, איך עשינו אותם. יש לנו עכשיו סל של פירות, סל אפרסקים, אנחנו ממשמשים אותם לראות שהם חזקים וטובים ולא רכים ונגועים.
כתוב שמי שמאכיל את אבא שלו פטומות, כלומר, עופות מפוטמים אבל זורק לו אותם על השולחן בבזיון, ואולי אפילו מוסיף איזו מילת גנאי, יורש גהנם. נכון, השקעת בעופות יקרים בשביל אבא שלך, אבל בסופו של דבר ביזית אותו. הוא היה מוותר עליהם ועל הבזיון שכרוך בהם, ומסתפק בירק חי עם חיוך ובכבוד. אז גם הדברים הטובים שאנחנו עושים גם צריך בדיקה איך אנחנו עושים אותם? בכעס ובהקפדה או בשמחה ובכבוד.
את הדרך שאנחנו הולכים בה צריכים לשנות. אמר ה’דברי שמואל’ שיש חיה שנקראת ביבר, והטבע שלה הוא שכשהיא הולכת לאנשהו היא חוזרת בדיוק באותה דרך. ואם רוצים לצוד אותה אז מסתכלים באיזה דרך היא הלכה ומכינים לה מלכודת ללכוד אותה בחזור. וכשהיא חוזרת ורואה את המלכודת היא מתחילה לבכות, ולא מעלה בדעתה לשנות את הדרך, לדרך אחרת בלי מלכודת, וככה היא בוכה ונכנסת תוך כדי בכיה למלכודת. ככה האדם שמדמיין שהוא חייב ללכת בדרך שהוא הולך. אפילו שהוא רואה כמה הוא סובל הוא בוכה וממשיך ללכת, אז צריך לזכור שלא חייב ללכת באותה דרך, הפוך לשנות את הדרך לדרך הטוב. ובמקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים.
יש לנו כמה ימים, ימי רצון, לעשות את זה עד שאנחנו מגיעים לשבת האחרונה שבשנה. וכותב ה’באר מים חיים’ ש”כל הברכות והטובות והחסד שנעשה בכלימי השבוע לכללות העולם או לאדם פרטי, הכל נעשה ונמשך בשבת קודש שלפניה וכו’, ונמצאת למד שגם ביום הגדול והנורא עת משפט עמו ישראל בראש השנה, והקצבת חיותם, ופרנסותיהם ומזונותיהם, הנה הכל נעשה ונמשך בשבת שלפניו…
ועל כן מבואר בשולחן ערוך (תכח’, ד’) שלעולם קורין ‘אתם ניצבים היום’ קודם ראש השנה, לפי שהוא מרמז על ראש השנה. דהיום זה ראש השנה, וראש השנה נרמז ונחקק בשבת שלפניו.
והערום יעשה בדעת לנצל כראוי שבת גדולה כזו. ועוד למדנו מהרה”ק רבי פנחס מקוריץ שבעת סעודה שלישית נגזר איך יתנהגו עם האדם כל השבוע”!
והיות וסעודה זאת היא כנגד ‘זעיר אנפין’, זה הזמן בסעודה שלישי שלפני ראש השנה, שיזכהו השי”ת להיות לו הכנעה ושפלות בראש השנה.
תמיד בחותם אפשר לתקן את כל מה שהיה לפני. לפני שאתה נפרד מהחבר או ממישהו אם הוא נפרד ממך בשמחה ובכבוד גדול ובתשורות, זה מתקן אחורה הרבה זמנים ורשמים לא טובים, ולהיפך. כתוב שאדם ברגעים האחרונים לחייו יכול לתקן את כל חייו!!
אלול זה החותם של החודשים אז אפשר לתקן בו את כל השנה שעברה, השבת האחרונה חותמת את כל השבתות אפשר לתקן בה את כל השנה. כי כל ימי החול יונקים מהשבת, וכל השבתות של השנה יונקים מהשבת האחרונה. שבת ראשי תיבות: שבת בו תשוב. אז אם בא מתחזקים מאד לשמור אותה כראוי מתקנים את כל השבתות של השנה ואת כל השנה בעצם, כמו שהסברנו.
וגם כתוב בספרי הקודש שאפשר ממש להביא את הגאולה, כמו שכתוב שאלמלא שמרו ישראל שתי שבתות כהלכתן – מיד נגאלין. אז שבת וראש השנה יכולים להיות השתי שבתות האלו. ובעז”ה שנזכה לגאולה השלמה.
גם התפילת מנחה האחרונה שלפני ראש השנה זו התפילה האחרונה בשנה ועל ידה אפשר להעלות את כל התפילות של כל השנה! ומסופר על רבי שלום שכנא, הנכד של המגיד ממזריטש, שהתפלל שנה אחת את ראש השנה בבית המדרש של הסבא שלו הרה”ק ה’מאור עיניים’ מצרנוביל. ובתפילת מנחה שלפני ראש השנה היה לו כזה קטנות המוחין ובלבולים שהוא לא הצליח בכלל לכוון בתפילה. ואם אתם רוצים להבין מי זה רבי שלום שכנא תבינו שהוא כמעט הביא את הגאולה השלמה ביחודים שהוא עשה, אם לא השטן הבטיח שהוא עוזב את כל העולם ומתלבש רק עליו. אז הוא הפסיק ואמר לשטן, טוב אני יביא ילדים שאותם לא תוכל לנצח. והבן שלו היה הרבי הקדוש מרוז’ין.
בכל מקרה באותה תפילת מנחה הוא לא הצליח לכוון אפילו את פשטות התפילה מרוב הבלבולים שהיו לו, אז מה הוא עשה? הוא לא התייאש והוא התאמץ מעל הטבע פשוט לכוון את פירוש המלים כפשוטן. הכי פשוט שיש, להתרכז בזה. כשהוא סיים את התפילה, בא אליו הסבא שלו ואמר לו, ‘אמור לי, איזה כוונות כיוונת בתפילה?! אלפי אלפים של נמות היו להן תיקון על ידי התפילה הזאת שהתפללת’!! וזה כי עבודה שבאה לאדם לא בקלות, והוא מתאמץ בכל כוחו חשובה הרבה יותר מאשר בשעה שהכל הולך למישרין ובקלות בלי מאמץ!
ראש השנה:
העיקר בהכל זה ההכנה, “מי שהכין בערב שבת – יאכל בשבת”, לכן כל חודש אלול זה חודש הכנה, והשבת לפני ראש השנה – הכנה רבתי, והיום אחרון בשנה – הכנה דהכנה! ולכן נוהגים הרבה להתענות בערב ראש השנה. וגם ביום האחרון של השנה, ערב ראש השנה, מי שמקבל על עצמו עול מלכות שמים ביום הזה, נחשב לו כאילו עברה עליו כל השנה בקבלת עול מלכות שמים וגם ברגעים האחרונים של השנה אם עושה תשובה מתקן הכל. וכמו שכתב הרמב”ם “ומה היא התשובה, שיעזוב בחוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד”.
הרב קלוגר כותב שעיקר התפילות בחודש אלול הן שהקב”ה יזמין לנו מקור דמעה שנוכל להתפלל בראש השנה וביו”כ בדמעות שליש. כי שערי דמעות לא ננעלו. שנזכה להתפלל לפניו בדמעות שליש.
ועיקר העבודה בראש השנה היא קבלת עול מלכות שמים! “אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם” – חיזוק ויסוד עמוד האמונה שהקב”ה הוא מלך על כל הארץ. עשה, עושה ויעשה לכל המעשים, ואין דבר שנעשה בעולם הזה שלא ברצונו. ואין דבר נעלם מנגד עיניו, “ומלכותו בכל משלה”
ובכלל שמלך מלכי המלכים חפץ שנזכה בדין, אנחנו הבנים שלו. כמו שאנחנו רוצים שהבנים שלנו יצליחו ויזכו בכל דין ככה הוא רוצה בשבילנו. הוא רוצה שנזכה לקבל את כל ההשפעות הטובות בגשמיות וברוחניות לכל השנה הבעל”ט. לכן הוא נתן לנו את העצה איך נזכה ל”זכרנו לחיים”?
תחזיקו בעמוד האמונה – כיממנה תוצאות חיים. תאמינו שאני המלך ומלכותי בכל משלה, אני מחליט, אני עושה. לא צריכים קשרים עם אף אחד – רק איתי, לא צריך לכעוס על אף אחד – כי כולם שליחים שלי. לא צריך לפחד משום דבר – כי הכל מידי המלאה, אני יכול למלא את הצרכים של כולם ולרפא את כולם. כל הסיפור שלכם הוא רק מולי. אלי תרימו עיניים, ומה שאני מצווה אותו תעשו, כי אני בעל הבירה, שמחליט פה הכל.
רבי יונתן אייבשיץ כתב שעשרת ימי תשובה – הם כנגד עשרת הדברות. כל יום הוא כנגד דיבר אחד. מה זה היום הראשון בעשרת ימי תשובה? יום א’ של ראש השנה. מה הדיבר הראשון? “אנכי ה’ אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים” – זה שורש מצוות האמונה בהשי”ת.
והדיבר השני? “לא יהיה לך אלהים אחרים על פני”, זה היום השני של ראש השנה. אותו עניין, עניין האמונה.
וכמה שאדם מאמין יותר הוא מקבל יותר את עול מלכותו של הקב”ה. ריבונו של עולם מה אתה רוצה? אני עושה. ואם הוא לא יודע מה ה’ רוצה. לא יודע הלכות, אין לו דעת תורה? לומד. יש קו הלכה, יש את מי לשאול כל הלכה שאתה לא יודע. יש שיעורים בלי סוף, יש ספרים בלי סוף, יש ממי ללמוד, לא חסר, רק תבחר. אתה לא יודע. תלמד. אם אתה מאמין, אתה עושה מה שמי שאתה מאמין בו אומר לך לעשות. כמה שאתה יותר עושה, אתה יותר מאמין.
אתה מאמין רק בלב? אז זה אמונה חלקית, נסתרת, כמו שהלב נסתר לא רואים אותו, ואין אדם יודע מה בלבו של חברו, גם אתה מאמין חלקית. עושה בגלוי, מאמין יותר, חוקר ומחפש מה רצון המלך, כדי לעשות, זה הכי מאמין.
ובזמן תקיעת השופר זה הזמן שלנו להתעורר בתשובה, לעשות תשובה בלב, בהרהור, כי בזמן תקיעת השופר שערי שמים פתוחים ויכול למחוק את כל השטרי חובות. אז גם אם אנחנו לא אומרים בפה את נוסח הוידוי כמו שאומרים ביו”כ, טוב שיבוא עם רשימה בידו או בליבו על מה הוא עושה תשובה, או נוסח תשובה מפורט שלוקח מאיזה מקום. חשוב מאד.
כתוב שבזמן תקיעת השופר השטן מתערבב. כל הטענות שלו מתערבבות והוא מתבלבל. למה הוא מתבלבל? שמא הרהרו ישראל בתשובה ואז נמחל להם כבר ואז לא יועיל כל מה שהוא משטין. אתן מבינות כמה גדולים הרגעים האלה? כמה אסור לבזבז אותם? אמהות לילדים – הולכות לפחות לשמוע קול שופר, כולם חייבים בשמיעת שופר! למה? כדי לקבל עול מלכותו וכדי להרהר בתשובה – בזמן הזה שערי שמים פתוחים.
כי בזמן הזה מתעוררת מידת בינה – שנקראת “בשופר גדול אקרא” והיא מצד המחשבה, ולכן הכל הולך אחר המחשבה באותה שעה. לכן יראה לט הר מחשבתו מאד ומאד. ובשעת תקיעת שופר יהיה עיניו ולבו לשמים, לשמור עמצו ממחשבות והרהורים זרים ורעים, רק יקדש מחשבתו בקדושה וטהרה. ויחשוב שהוא מוסר נפשו, רוחו ונשמתו להקב”ה בארבע מיתות בי”ד. שיכפר לנו על החטאים שאנחנו חיבים עליהם ארבע מיתות בית דין. וימהר לפדות אותנו מגלותנו!
ואז אם מהרהרים בתשובה בתקיעת השופר אנחנו מהפכים את מידת הדין למידת הרחמים, על ידי שמעלים את השכינה עד למקום הבינה, ואומרים לפני התקיעה בשופר “עלה אלקים בתרועה ה’ בקול שופר” שבע פעמים, להעלות את השכינה שבע מדרגות עד מקום הבינה, והקב”ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים.
אז לקראת השבת הבאה החשובה שבשנה, שכל השנה כלולה בה, חוץ מזה שאנחנו מתחזקות באמירת תהלים בכוונה והודיה, אנחנו גם מתחזקות בשמירת השבת כהלכתה. ומי שבכלל לא שומרת, מתחילה לקחת על עצמה משהו מהשבת, וככה היא יכולה לתקן את שבתות השנה. ומי שכבר שומרת שבת לוקחת על עצמה ללמוד יותר לעומק את ההלכות. מה מוקצה בשבת, מה לא?
מה זה בורר? מה זה קושר? מה זה מתיר? מה כל הל”ט מלאכות שבת. מה מותר לדבר בשבת מה לא? הדיבור בשבת
ובצאת השבת, שזה עת רצון נדליק נרות שני נרות על השולחן לדוד המלך, לקראת סעודת דוד מלכא משיחא ולבעש”ט הקדוש ונבקש שה’ יזכנו לעשות תשובה עד ראש השנה ובראש השנה ועד יום כיפור וביום כיפור שיפתח את מעינות עיננו ולבנו וזכתב ונחתם לחיים טובים ולשלום יחד עם כל ישראל אמן!
ראש השנה קרב – לתרומות עבור משפחות נזקקות ע”י קופת החסד >
____________
להצטרפות לוואטסאפ של השיעורים של הרבנית וקבלת לינק לשיעור המשוכתב: https://did.li/hlYaa
כניסה לזום👇 – ימי שני בשעה 21:00
https://did.li/7Sk6q
(סיסמה במידת הצורך 12345)
השיעור לנשים בלבד 🤩
ואל תשכחו להזמין את החברות להצטרף!! 🙌
