הבריאות כחובה מוסרית וערכית
בתפיסת העולם של הרפואה הטבעית ובמסורת היהודית השורשית, שמירה על בריאות הגוף אינה בגדר מותרות, פריבילגיה או תחביב לשעות הפנאי. שמירת הבריאות היא חובה מוסרית, ערכית ותורנית מן המעלה הראשונה. גוף האדם מופקד בידיו כפיקדון יקר מן הבורא, ככלי שרת ייחודי המאפשר לנפש לפעול, ליצור, להתפתח ולקיים את ייעודה בעולם הזה.
כאשר הגוף חלש, כאוב, מורעל או חולה, נפשו של האדם אינה פנויה להתרכז בלימוד, בעשיית חסד, בעבודה יוצרת ובשלום בית. הגוף והנפש שזורים זה בזה לבלי הפרד, ואיכות החיים הגופנית משפיעה ישירות על שלוות הנפש ועל הבהירות המחשבתית. היכולת להישאר בריא, חזק ומתפקד לאורך שנים אינה נשענת על נסים חיצוניים או על מזל עיוור, אלא על מעשיו היומיומיים של האדם, על הימנעות מגורמים הרסניים ומזיקים ועל אימוץ שיטתי של הרגלים המחזקים את כוחות החיים הטבעיים.
מקורות היסוד: מהציווי המקראי ועד גדולי הרפואה
תפיסת הרפואה המונעת והאחריות האישית של האדם על גופו מעוגנת עמוק במקורות הקדומים ביותר של חכמינו וגדולי הרפואה:
- הציווי התורני הנצחי: הפסוק “ונשמרתם מאוד לנפשותיכם” אינו המלצה רפואית בעלמא, אלא צו הלכתי מוחלט המטיל על כל יחיד אחריות ישירה ומלאה על שמירת כוחות גופו, מניעת סכנות וסילוק מפגעים העלולים להביא לידי חולי ופגיעה.
- התחייבות הרמב”ם בהלכות דעות: רבי משה בן מימון, מגדולי הפוסקים, הפילוסופים והרופאים בכל הדורות, הקדיש את פרק ד’ בספרו ההלכתי משנה תורה (הלכות דעות) להנהגת אורח חיים בריא. הרמב”ם מפרט שם את חוקי האכילה, השתייה, השינה, התנועה וההתרוקנות, ואינו מסתפק בהמלצות כלליות, אלא חותם בהבטחה חד-משמעית וחסרת תקדים: “כל המנהיג עצמו בדרכים אלו שהורינו, אני ערב לו שאינו בא לידי חולי כל ימי חייו, עד שיזקין הרבה וימות, ואינו צריך לרופא”. הבטחה זו מוכיחה בעליל כי תחלואה היא תוצאה של הנהגת חיים לקויה ולא גזירה משמיים.
- תורת היפוקרטס: אבי הרפואה הקלאסית הדגיש כי חובתו הראשונה והעיקרית של הרופא היא לעזור לאדם הבריא לשמור על בריאותו כדי שלא יחלה לעולם. הטיפול באדם שכבר נפל למשכב הוא רק ברירת מחדל משנית ומאוחרת.
- משל הסוס והעגלה של הבעל שם טוב: מייסד החסידות המחיש את חשיבות הרפואה המונעת בדימוי מופלא: כאשר עגלה רתומה לסוס מגיעה לראש מדרון תלול, קל מאוד לתמוך בסוס ולבלום את העגלה בעוד מועד. אולם אם הניחו לסוס להידרדר וליפול אל תחתית התהום, קשה ומורכב לאין ערוך להקימו, לרפא את שבריו, לחבוש את פצעיו ולהעמידו שוב על רגליו. כך הדבר בדיוק בבריאות האדם: מניעה בזמן קלה לאין ערוך מריפוי לאחר קריסת המערכות.
שילוב בין בריאות הגוף ושלוות הנפש
התבוננות מעמיקה בדברי הרמב”ם ובמקורות חז”ל מגלה כי אין הפרדה בין המצב הפיזי למצב הנפשי והרוחני של האדם. גוף המנוהל בצורה נכונה וניזון ממזון טהור שאינו מעמיס על מערכת העיכול, מאפשר לנפש לחוות רוגע פנימי, סבלנות ושמחה טבעית. לעומת זאת, אכילת יתר, אכילת מזונות מעובדים והזנחת הפעילות הגופנית יוצרים כובד פיזיולוגי המעכיר את מצב הרוח ומוליד כעסים וחרדות.
המחויבות לבריאות היא אפוא מחויבות כוללת לאיכות החיים של האדם, לרווחת משפחתו ולשמירה על הפיקדון שהופקד בידיו. כאשר אנו נוהגים בגופנו בחמלה, בהקשבה ובכבוד לחוקי הבריאה, אנו זוכים לחיים ארוכים, צלולים וברוכים.
