התחברות  \/ 
x
הרשמה
x

ט''ו בשבט

ט''ו בשבט

"ארבעה ראשי שנה הם: באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים. באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה... באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות.. באחד בשבט ראש השנה לאילן... בית הלל אומרים בחמשה עשר בו" (מסכת ראש השנה א',א')

ראש השנה לאילן

אנו, הדרים בארץ, שגדלנו על ברכי השירים "ט"ו בשבט הגיע חג לאילנות", מקבלים בטבעיות את המושג חג האילנות, ומפאת הרגילות במושג זה לא תוהים יותר מדי על קנקנו.

למעשה המושג המדויק הוא ראש השנה לאילן, כמו שקראו לו חז"ל, ולזר המתבונן מן הצד יראה מושג זה תמוה, מה פירוש ראש השנה לאילן? מה טיבו של ראש שנה זה?

 

להלכה ההסבר הוא פשוט, כל הציוויים וההלכות הקשורות לפירות האילן חלים מט"ו בשבט עד ט"ו בשבט. הפירות הגדלים באילן בשלש השנים הראשונות לנטיעתו נקראים פירות ערלה, (פירות אלו קשורים לשלשת הקליפות הטמאות שאין להן תיקון לכן אין אוכלים אותם בשלש השנים הראשונות) שלשת שנות הערלה מסתיימות בט"ו בשבט. לעניין מעשרות אותו דבר – מעשר שני שהיו אוכלים בירושלים בזמן ביהמ"ק זמנו מתחיל ומסתיים בט"ו בשבט. מעשר עני מפירות האילן, שהעניים מקבלים, זמנו כל שנה שלישית ושישית מט"ו בשבט עד ט"ו בשבט. וכן הלאה שנת שמיטה וכל הדברים הקשורים לפירות האילן.

 

על פי הסוד יש בראש השנה לאילן עמקות נוספת. חכמת הקבלה מלמדת אותנו שכל כלי רוחני שלם מורכב משלשה חלקים הנקראים – ראש, תוך, סוף. הראש הוא החלק שממנו יוצאות כל ההשפעות לשאר החלקים. כמו שאנחנו רואים פה בעולם הגשמי, שהמחשבות שבראשינו הן תחילת ההוצאה לפועל של כל מה שאנחנו עושים. לכן מה שמכונה ביהדות ראש זה נקודות שמהן אפשר להשפיע על המהלך של כל מה שקורה אח"כ, שבהן טמון הזרע של כל ההתפתחות העתידה.

בראש חודש, למשל, המקובלים יודעים לעשות את הכוונות הנכונות בתפילה (בברכת מחדש חדשים) שיכולות להשפיע על כל מהלך החודש.

בראש השנה נקבעת כל השנה. כמו שחז"ל אומרים ש"מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה", למה דווקא בראש השנה זה נקבע? כי שם זה השרש. שינוי אמיתי זה שינוי שבא מהשורש ואז בענפים הכל זורם, לכן מי שמכין את עצמו כראוי לראש השנה יכול לקבוע לו שנה אחרת לגמרי.

יש נקודות מסוימות בזמן בהן יש לנו אפשרות לפעול בשרש ולהשפיע על כל מה שהולך להיות, אלו עתות רצון. ט"ו בשבט הוא אחד מהעתות רצון האלו ולכן הוא נקרא ראש.

שבט – תחילת חיים חדשים בנסתר

הכאת השרשים ותחילת הגדילה של הצמח נעשית דווקא בנסתר, במעבה האדמה, במקום שם אין אף עין שרואה. חיים חדשים מתחילים לנבוט מתוך הזרע שנרקב, לאט לאט יוצאות שלוחות עדינות, שרשים, שמחפשים אחיזה. כשאלו כבר קנו אחיזה מתחילים העלים להציץ ולנבוט גם מעל פני האדמה או אז אנו מתוודעים לחיים שהחלו לנבוט במסתרים.

באופן דומה היווצרות האדם – בחושך, במסתרים, הרחק מעין רואים היא קורית. ההתחלה היא בנסתר, השינויים הכי גדולים שקורים דווקא בתחילת ההריון, מתרחשים בלי שאף אחד רואה ויודע.

גם בהתפתחות הנפש של האדם קורה תהליך דומה. כדי שתהיה צמיחה ושינוי צריך תהליך של התכנסות, תהליך של העמקת השרשים, שלאחריו יש פריצה החוצה. צריך להכנס עמוק עמוק, וכמה שהפנמה זו גדולה יותר ההתפתחות והפריצה אח"כ גדולים יותר. תקופת החורף זו התקופה שבה מתכנסים פנימה, מפנימים, גודלים פנימית, ותקופה זו זמנה עד ט"ו בשבט, מט"ו בשבט מתחילה נביטה בנסתר שתצא החוצה בפסח.

למה דווקא בט"ו בשבט? הפסוק בתורה ממנו מקבל חודש שבט הוא "המר ימירנו והיה הוא", פסוק שרומז על תמורה, שינוי. ושינוי זה קורה דווקא במחצית החודש היות וצירוף שם הוי"ה (המסומן באותיות המודגשות), השייך לחודש, רומז על מהפך באמצע החודש משליטת הדינים לשליטת החסדים.

בט"ו בשבט מתחילה הארה חדשה של זיווג, של חיים בנסתר, עיבור של נשמות, שקורה בדר"כ בחצות לילה, בנסתר. מט"ו בשבט מתחילה הארה חדשה שתצא מנסתר לגלוי בפסח.אז נראה את התוצאות של מה שזרענו בשיא החושך.

איך נקראת הצמיחה החדשה, האור החדש הזה? זה נקרא אילן. לא סתם קראו החכמים לט"ו בשבט ראש השנה לאילן.

 האילן הקדוש

אילן בגימטריא שווה תשעים ואחד, וזה סוד חיבור שני שמות קדושים: י-ה-ו-ה (שנקרא שם הוי"ה) ו א-ד-נ-י (שנקרא שם אדנות). שם הוי"ה (י-ה-ו-ה) זה השם העיקרי מהעשרה שמות של השם, שם של רחמים. שם ששולט בכל העולמות ובכל הספירות. כתוב בתיקוני זוהר אשרי מי שמכוון בשם הזה, הכולל את כל היחודים כולם, כל החיבורים כולם. השם הזה שייך לספירת זעיר אנפין, לשמיים.

שם אדנות זה השם של המלכות, הקשור לארץ, לאדמה, לדינים. חיים חדשים יכולים להתחיל רק מחיבור של אותם שני כוחות, החיבור של הקדוש ברוך הוא והשכינה, זה 'עץ חיים', האילן הקדוש שממנו יוצא שפע לכל הנבראים, אשרי מי שגורם לזיווג, חיבור, של השכינה והקב"ה שהוא גורם לשפע בכל העולמות, גורם לשפע שיכנס בנפש שלו.

האילן הגשמי נותן לנו פירות גשמיים וראש השנה של האילן הגשמי הוא ראש השנה למעשרות וכל המצוות הקשורות בפירות, כפי שהזכרנו. אבל האילן הרוחני , אמרנו שזה 'עץ החיים' שמניב פירות רוחניים. כלומר, ראש השנה לאילן פירושו תחילת הצמיחה של הפירות הרוחניים שאנו עתידים לראות בהמשך השנה. חז"ל אמרו שהשרף מתחיל לעלות באילנות, מתחילים החיים החדשים של האילן, הארה החדשה של האילן.

המזל המשמש בחודש שבט זה מזל דלי. מהותו שהוא 'דולה ומשקה', דולה מים ומשקה לאחרים. בשבט רב הגשמים כבר ירדו, והסמל בזה הוא שהשפע הרוחני כבר ירד ועכשיו צריך לדלות אותו ולעלות אותו, להתחיל מהלך אחר של משיכת המים האלה אלינו והשתמשות בהם, התורה נקראת מים. העבודה של החורף, העבודה בהסתר, נגמרת, ומתחילה עבודה של גילוי, של צמיחה. צמיחה חדשה של מזל דלי.

תיקון דרך אכילה

בט"ו בשבט אנחנו אוכלים מפירות האילן, הפרי הוא כללות כל האילן הוא מכיל את האילן עצמו, כי בפרי יש זרע של העץ הבא. אנחנו רוצים להמשיך את הארה של האילן בתוכנו מהשורשים העליונים וזה על ידי פירות האילן. הבעל שם טוב אומר שבכל מאכל יש ניצוץ רוחני, ניצוץ של קדושה ששייך לנשמת האדם שאוכל אותו, אותו דבר, ד"א אומר גם ה'בן איש חי'. אם האדם יודע איך להתחבר לאותו ניצוץ של קדושה הוא ממשיך את זה לנפש שלו ומתחזק מזה, מגדיל את הארה שלו, אבל אם אדם לא יודע איך לעורר את אותו ניצוץ רוחני שנמצא בתוך המאכל אז הוא מתקשר רק לחומריות של המאכל, הוא מזין את הגוף שלו ואותו ניצוץ יורד חזרה לקליפות. כל פעם שיהודי מברך 'ברוך אתה ה'' הכוח הרוחני שנמצא בתוך הפרי או המאכל מתעורר, עד אז הוא רדום. שם ה' נמצא בכל דבר, כשאדם מזכיר את שם השם על אותו מאכל הוא מעורר את הכח הרוחני שבו. בכתבי האר"י ז"ל כתוב שע"י הברכה גורם להמשיך שפע עליון, והשר הממונה על אותו הפרי מתמלא משפע זה כדי לגדל את הפרי שנית (עיין 'פרי עץ הדר').

התיקון של ט"ו בשבט זה להמשיך את ההארה של האילן דרך אכילת הפירות, להמשיך הארות ממדרגות שונות שמעוררות את האילן הקדוש שלמעלה. מעוררות אותו להוציא אורות חדשים, וצריך לאכול בקדושה על מנת לחזק את האילן הקדוש למעלה, ועל ידי זה נמשך שפע לכל העולמות, שפע של קדושה ומשם נמשך לאדם. זה הכלל הרוחני, כל מה שהתחתון גורם שפע בעליון, כל השפע הזה שהתגלה בעליון חוזר ונכנס בתוך התחתון.

יש כלל בחכמת הקבלה, שאדם על ידי התנועות והמעשים שלו פה למטה מנענע את השורשים וגורם להמשכת שפע בעולמות. אם הוא יודע איך לעשות את הדברים נכון: בכוונה נכונה, עם לב טהור,לתכלית הרצויה ובצורה הנכונה המעשים הפשוטים שלו פה בעולם הזה יכולים לנענע ולזעזע את העולמות העליונים, עד כדי כך שהארי ז"ל אמר שאם אנחנו היינו יודעים מה כל מילה שלנו עושה בעולמות העליונים היינו מפחדים לדבר. לכל שורש באינסוף יש ענפים עד העולם הזה פה, לכן התורה נתנה לנו דרך איך להתקשר במחשבה, דיבור ומעשה לאינסוף ולהמשיך שפע בכל העולמות. כמובן שכגודל התועלת כן גודל הנזק, לכן בכח האדם גם להחריב עולמות שלמים במעשיו.

פירות וספירות

בט"ו בשבט ממשיכים את ההארה ע"י אכילת פירות שונים. כי כל פרי יש לו שרש עליון למעלה, שמתעורר להשפיע שפע בעולם ע"י הברכה עליו והאכילה שלו. יש כאלה שגם מזכירים פסוקים מהתורה שבכתב או מהתורה שבע"פ לגבי כל פרי כדי לעורר יתר השפעה, כגון, האוכל תפוח אומר "כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי" (שיר השירים) ומוסיף על זה את דברי רבי חייא מהזהר. או האוכל אגוזים, לדוגמא, קורא "אל גנת אגוז ירדתי לראות באיבי הנחל הפרחה הגפן הנצו הרמונים" וקורא את המאמר המתאים על זה מהזהר.

יש פירות שאחוזים בעולם בריאה, יש פירות שאחוזים בעולם יצירה, ויש פירות שאחוזים בעולם עשיה. לכן המקובלים אוכלים בט"ו בשבט שלשים מיני פירות כנגד שלשה עולמות ועשר ספירות שבכל עולם.

עולם הבריאה הוא העולם שהכי רחוק מהטומאה, מיעוטו רע ורובו טוב. יש בו נקודה של רע בתוכו אבל הרע נבלע בתוך הטוב לכן הכל נראה טוב. לפיכך מה שמאפיין את הפירות של עולם הבריאה זה שהכל נאכל, גם הקליפה וגם הפרי כמו בענבים, תאנים, אגסים, חבושים, תותים וכו'.

עולם יצירה הוא כבר יותר קרוב לקליפות אבל עדיין יותר רחוק מעולם עשיה, חציו טוב חציו רע. לכן יש בו חלק שלא נאכל אבל הוא בפנימיות שלו, זה כל הפירות שיש להם גרעין שלא נאכל כמו: אפרסק, משמש, זיתים, תמרים, דובדבנים וכו'.

 

בעולם העשיה יש פירות שהקליפה החיצונית שלהם לא נאכלת. וזה משום שעולם עשיה קרוב לקליפות יש קליפה החופה עליו. מדובר על פירות כמו: אגוזים, שקדים, רימונים, לוזים, פיסטוקים וכו'.

בסדר ט"ו בשבט שותים ארבע כוסות יין כמו בסדר פסח והן כנגד ארבעת העולמות. כנגד עולם אצילות שכולו טוב שותים יין שכולו לבן, כנגד עולם בריאה שרובו טוב ומיעוטו רע שותים יין לבן מזוג במעט יין אדום. כנגד עולם יצירה שחציו טוב וחציו רע שותים יין שחציו לבן וחציו אדום וכנגד עולם עשיה שרובו רע ומיעוטו טוב שותים יין אדום.

לכל פרי יש גם צירוף של שם הוי"ה ששיך לאותו פרי והמקובלים מכוונים באותו צירוף כשהם אוכלים את אותו פרי בט"ו בשבט.

יש ספרים מיוחדים בהם מפורט סדר ט"ו בשבט כהלכתו, כמו 'פרי עץ הדר' לר' יעקב רקח. לרב שלנו, יש חוברת מרתקת של הרב שיינברגר על ט"ו בשבט שנקראת 'אילנא רברבא' שמפרטת את העניין של כל פרי ופרי , את העניין של ט"ו בשבט בכלל ואת סגולות היום. (ניתן לרכוש דרך 'בסוד הדברים')

 

אתרוג לסוכות

יש סגולה ביד חכמי אשכנז שצריך לבקש ביום ט"ו בשבט על האתרוג. ה'בני יששכר' אומר: 'מה שקיבלנו מאבותינו להתפלל בט"ו בשבט על אתרוג כשר ויפה ומהודר שיזמין השי"ת בעת המצטרך למצוה, כי הנה זה היום אשר השרף באלינות, והוא כפי הזכות של כל אחד מישראל. הנה מה טוב ומה נעים שיתפלל האדם ביום ההוא ראשית יסוד הצמיחה, שיזמין לו השי"ת לעת המצטרך את הפרי עץ הדר. והנה תפילתו תעשה פרות'.

ונביא לסיום חלק מתפילת ר' יוסף חיים על האתרוג:

'אנא ה' הושיעה נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה.

אנא ה' ברך נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה.

ויהי רצון מלפניך ה' אלקינו ולאלקי אבותינו שתברך כל האילנות האתרוג להוציא פירותיהם בעתם, ויוציאו אתרוגים טובים יפים ומהודרים ונקיים מכל מום. ולא יעלה בהם שום חזזית ויהיו שלמים ולא יהיה בהם שום חסרון ואפילו עקיצת קוץ. ויהיו מצויים למו ולכל ישראל בכל מקום שהם, לקיים בהם מצוות נטילה עם הלולב בחג הסוגות שיבוא עלינו לחיים טובים ולשלום, כאשר ציויתנו בתורתך על ידי משה עבדך ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמים וענף עץ עבות וערבי נחל.

ויהי רצון שתסייענו לקיים מצוה זו כתקנה, בזמנה בחג הסוכות, שיבוא עלינו לחיים טובים ולשלום בשמחה ובטוב לבב, ותזמין לנו אתרוג יפה ומהודר ונקי ושלם וכשר כהלכתו.

ויהיה רצון שתברך כל מיני האילנות, ויוציאו פרותיהם בריבוי שמנים וטובים. ותברך את הגפנים שיוציאו ענבים הרבה טובים, כדי שיהיה היין היוצא מהם מצוי לכל עמך ישראל לקיים בו מצות קידוש והבדלה. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי'.

  • שתף:

תגובות (1)

  • אלה שחף

    31 ינואר 2018 בשעה 13:15 |
    תענוג

    השב

נשמח לראות את תגובתכם
שאלות,בקשות או בעיות יש לשלוח דרך טופס צור קשר באתר

התחבר לאתר על מנת להשאיר תגובות

subiconsml