סוד הגלגולים
אנחנו בפרשת משפטים, הפרשה מתחילה “ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם”. הקב”ה בא ללמד את משה רבינו את דיני התורה, שיתחיל ללמד את בני ישראל. מה אומר על זה הזוהר הקדוש?
אתן יודעות, התורה שלנו זה לא רק פשט, כל דבר שאנחנו קוראים בתורה יש לו עמקויות על עמקויות. יש את פשט הכתוב, שזה הבנת פשט הכתוב. אבל בפנימיות המקרא טמונים גם הרמז, הדרש והסוד. הרמז זה דברים הרמוזים בתורה. גימטריות, והצפנים למשל שרמוזים בתורה, אתן יודעות מה זה צפנים בתורה? שכל המאורעות רמוזים בתורה בשיטת הדילוגים. למשל הצוללת דקר שטבעה בים, יחד עם ששים ותשע אנשי צוות, ואחד ניצל. רמוזה בשבעים נפש ירדו מצרימה. ואמרו חז”ל 69 רשומים במקרא, איפה השבעים? אמרו יוכבד, אמא של משה רבינו היא השבעים והיא נולדה אחרי שיצאו מישראל ולפני שנכנסו למצרים זה נקרא ‘בין החומות’. ה- 70 בצוללת דקר היה יוסף שהיה מפענח הקודים שלהם. איפה השם שלו רמוז? בשם שנתן פרעה ליוסף – צפנת פענח! מפענת הצפונות. לא יאומן. שמה כתוב גם את השם של הצוללת, מתי היא טבעה, השם הקודם שלה לפני שקנו אותה מהצי המלכותי של אנגליה ועוד ועוד פרטים. זה לא יאומן, וזה קיים על כל אירוע שקורה בעולם, רק צריך סייעתא דשמיא למצוא את זה.
הגר”א אמר שכל הדברים רמוזים בתורה, ואפילו בפרשת בראשית ואפילו במילה בראשית. בא אליו איזה משכיל, מחר אני מוזמן לאיזה פדיון הבן, איך פדיון הבן רמוז במילה בראשית? הגר”א בלי למצמץ בראשית ראשי תיבות: בן ראשון אחרי שלשים יום תפדה. זה חלק הרמז שבתורה.
חלק הדרש כולל את המדרשים שנמסרו בעל פה דור אחר דור, וכלולים בזה גם הדרשות ההלכתיות שקבלו ממשה רבינו כפי שקיבלם מהר סיני וכל מה שחכמים דרשו בתורה, וחלק הסוד זה תורת הקבלה, זה הזוהר הקדוש שכתב רבי אבא מפי רבי שמעון, זה כתבי האר”י ז”ל וזה תורת ‘בעל הסולם’, הרב אשלג, שפירש את הזוהר הקדוש וגם את האר”י ז”ל.
הזוהר הקדוש אומר ככה “פתח רבי שמעון ‘ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, פירוש, ואלו הדינים שתסדר לפניהם, אלו הם סדרים של גלגול, דיני הנשמות, שנידונות אחת ואחת לפי עונשה”. הנשמות באות לכאן חזרה כדי לתקן את מה שפגמו בגלגול הקודם.
הזוהר הקדוש אומר בפרשה על רבקה אמנו – “לפעמים נמצאת שושנה בין החוחים” וזה סוד הגלגול, “דא רזא דגלגולא”. רבקה בבית לבן זה שושנה בין החוחים. כשאדם הראשון הצטווה לא לאכול מעץ הדעת טוב ורע בא הנחש לחווה ושאל אותה מה אמר לכם האלקים? והיא ענתה לו שהוא התיר להם לאכול מכל העצים בגן עדן אבל מעץ הדעת טוב ורע הוא אמר להם לא לאכול ולא לגעת בו אפילו. האמת שהוא לא אמר להם לא לגעת בו אבל היא הרגישה שהיא רוצה לעשות סייג לציווי. אם הקב”ה אמר לא לאכול אז היא אפילו לא תיגע, כדי שלא תתפתה לאכול. שם מצא הנחש פתח לפתות אותה ודחף אותה על העץ ואמר לה “נו, הנה נגעת בו, מה קרה? את רואה שלא קרה כלום. גם אם תאכלי לא יקרה כלום. בעצם הקב”ה לא התכוון ככה כמו שהבנת, הוא התכוון אחרת…” ובגלל שהוא נכנס איתה בשיחה הוא הצליח לפתות אותה כן לאכול, והיא פתתה את אדם וכל ההמשך ידוע.
חטא אדם הראשון זה הקלקול הכי משמעותי שנעשה בבריאה מאז שהיא נבראה. ולכן מאז ועד היום אנחנו מצווים לתקן את החטא הזה. כל המצוות שהאשה מצווה עליהן יש בהן תיקון לפגם חווה בחטא אדם הראשון. מה שאשה מצווה על הדלקת הנר זה משום שחווה כיבתה ‘נרו של עולם’, אדם הראשון נקרא נרו של עולם, שהאיר את העולם. עכשיו אנחנו באות ומאירות את אור הקדושה בעולם, מתקנות את הפגם. הפרשת חלה זה משום שחווה פגמה בחלתו של עולם, אדם הראשון נקרא חלתו של עולם, שהיה מופרש לקודש, כמו שהחלה מופרשת לקודש, אז עכשיו אנחנו מתקנות בהפרשת חלה. ובגלל שבעקבות החטא נקנסה מיתה בעולם, שהיא אבי אבות הטומאה, מצווה האשה להיטהר במקווה מטומאת נידה.
האבות והאמהות היו הראשונים שתיקנו את חטא אדם הראשון. יעקב אבינו התגלגל באדם הראשון, ונאמר עליו שהיה יופיו מעין יפיו של אדם הראשון, חווה התגלגלה ברבקה אמנו והנחש התגלגל בעשו. שלשת הדמויות האלו חזרו לעולם הזה לעשות תיקון, ולכן לקח יעקב את הברכות מיד עשו. בפעם הקודמת חמס הנחש את כל הברכות והשפע שהיה מיועד לאדם וחווה ולכל העולם על ידי שהחטיאם ועכשיו לקח יעקב חזרה את הברכות, בציווי אמו רבקה.
רבקה התגלגלה בבית לבן, שהיה ראש הקוסמים והמכשפים והסט”א, כי כשחטאה חווה היתה לסט”א אחיזה בקדושה ואז היתה צריכה להיוולד מהטומאה ולצאת משם ולהוציא את בלעה של הסט”א מפיה.
כשהבעש”ט לימד את פרשת משפטים בזוהר ביקש ממנו בחיר תלמידיו וממשיך דרכו, המגיד ממעזריטש, שיסביר לו מה כוונת הזוהר כשהוא כותב “דא רזא דגלגולא”, זה סוד הגלגול. אמר לו הבעש”ט אתה יודע מה, יש פה קרוב יער אחד עם מעיין ולרגליו עץ גדול לך לשם תתחבר מאחורי העץ ותראה מה קורה שם ותבוא לספר לי.
הלך המגיד במצוות בעש”ט וראה איש רכוב על סוס אביר שמגיע למעיין, עוצר לאכול ולשתות ונוסע משם, תוך כדי זה נפל לו הארנק מלא כסף. זמן קצר אחרי זה הגיע לשם מישהו אחר שעצר גם לאכול ולשתות, מצא את הארנק, הרים אותו והלך לו. אח”כ הגיע איש שלישי עני ואביון שגם הוא עצר לאכול ולשתות, ונרדם מתחת לעץ בינתיים הגיע האביר שנפל לו הארנק והעיר את העני שנרדם “איפה הארנק שנפל לי פה?” אבל העני לא ידע על מה הוא מדבר. והעשיר התחיל להצליף בו בשוט של הסוס, אחרי מלקויות רבות הוא עזב אותו חבול ומוכה והלך לו.
“מה שראית” אמר הבעש”ט למגיד, זה “רזא דגלגולא”, זה סוד הגלגולים. לא סתם קרה כל מה שראית. לא סתם התגלגלו העניינים ככה, שלושת האנשים שראית כבר היו פה בעולם בגלגול קודם. האיש העשיר על הסוס היה חייב לחבר שלו כסף שהוא לא החזיר לו. כשהוא הגיע לבי”ד של מעלה אחרי מאה ועשרים הוא התחייב לחזור לכאן בגלגול כדי להחזיר את הכסף שהוא חייב. לכן נפל לו הארנק מלא הכסף, ואותו אחד שמצא אותו היה החבר שלו, שלו הוא היה חייב את הכסף והוא התגלגל לעולם הזה כדי לקבל את הכסף מידי החבר שלו.
תשאלו מילא אותו שחייב ולא שילם “לווה רשע ולא ישלם” – שיבוא בגלגול ויחזיר. אבל ההוא שלא החזירו לו – למה הוא צריך לבוא בגלגול? הסיבה היא “גם ענוש – לצדיק לא טוב”. אם מענישים מישהו בגללך אז גם לך יש חלק בזה, כי לא מחלת. הלב שלך לא נקי. אם הלב שלך לא נקי ממילא אתה צריך להתגלגל לתקן את הלב.
ומי זה העני שקיבל מכות? אומר הבעש”ט זה היה הדיין. שני האנשים האלו הגיעו לבית דין, לדיין, שיפסוק אם אותו שחייב את הכסף באמת צריך לשלם לבעל החוב. אבל הדיין לא עיין מספיק בדין והוא פסק שלא, הוא לא חייב לו כסף. בגלל שהוא עיוות את הדין כי הוא לא עיין מספיק הוא התגלגל וחטף מלקויות מאותו אחד שאיבד את הכסף. בסופו של דבר כל אחד קיבל את שלו.
זה סוד הגלגולים, הקב”ה כל הזמן עמל להחזיר את הדברים לתיקונם, לתקן את הפגם של כל אחד ואחד מאיתנו. אם לא הצלחנו לעשות את זה בזמן חיים שהוקצב לנו בגלגול אחד, אנחנו חוזרים לתקן בגלגול אחר. על זה אומרים יש דין ויש דיין. הקב”ה מפקח על כל הבריות ועל כל המעשים ועמל כל הזמן להחזיר את הדברים לתיקונם. לכן בקריאת שמע על המיטה אנחנו אומרות הריני מוחלת וסולחת לכל מי שהכעיס אותי וחטא כנגדי בין בגופי, בין בממוני, בין בכבודי, בין בכל אשר לי – בין בגלגול זה בין בגלגול אחר, לכל בר ישראל, ואל יענש שום אדם בסיבתי. לא רוצה להתחייב עכשיו בגלגול בגלל עוונות של אנשים אחרים שחטאו כנגדי – אני מצידי מוחלת וסולחת. זה לא אומר שאני אפסיד משהו בגלל שמחלתי. משמים לא יגלגלו לי הפסד בגלל שמחלתי. אם אני אפסיד זה בגלל סיבה אחרת, זה אולי רק נראה, למראית עין, שזה בגלל שמחלתי הפסדתי, אבל זה רק למראית עין, רק בשביל שיהיה לי נסיון. כי המחילה והסליחה הם תיקון כזה גדול שברור שהם באים עם ניסיון. היצה”ר לא נותן לנו ככה בקלות לעשות תיקון, מציב לנו נסיונות על ימין ועל שמאל.
אנשים חושבים, מה, אני פראייר? כל עוד אדם יכול להחזיר לך את הכסף, בסדר, אל תמחל, אבל אם כבר אין סיכוי שיחזיר. כי אין לו יכולת, כי הוא נפטר לבית עולמו, כי אתה כבר בערוב ימיך, כי אתם לא יודעים אחד מהשני איפה נמצאים – תמחל.
החזון איש אמר שאם אדם חייב למישהו כסף והוא מאד רוצה להחזיר אותו אבל נבצר ממנו, כי הוא לא יודע איפה הוא וכד’ הקב”ה מגלגל שיאבד לו כסף ואותו אחד שהוא חייב לו – ימצא אותו וככה יתוקן הפגם הזה. זה אם הוא עושה תשובה ומשתדל ולא מוצא אותו. אם לא, הוא צריך לחזור בגלגול בשביל זה. בגלל זה אני אף פעם לא רוצה להיות חייבת אף שקל באף חנות. לפעמים חסר לך שקל שניים ובעל החנות אומר “תחזיר לי פעם אחרת”, כאלה דברים אני אף פעם לא מוכנה. ואם אני אשכח, אני אצטרך לחזור בגלגול בשביל זה? לא תודה. לא קונה, לא חייבת, לא צריך.
יש לך ספק בחנות אם את חייבת או לא תשלמי עוד, רק תצאי מהספק. אתן יודעות מה זה ענייני ממונות? זה חמור שבחמורות. רבי נחמן כותב שאם אדם חייב למישהו כסף, או שהוא גזל ממנו, הוא יכול להגיע להרהר באשתו, כי כסף זה נקרא דמים, והדם הוא הנפש. כשאתה לוקח למישהו כסף נגעת בציפור נפשו. ואשתו של אדם היא חלק מהנפש שלו, ככה הוא יכול להגיע להרהורי עברה. הדברים האלה מסובכים. לכן התורה נתנה לנו דינים, ובסוד של הדינים, אומר הזוהר איך יצטרכו הנשמות להתגלגל כדי לתקן את הפגמים ברגע שלא מקיימים את הדינים האלו.
הנה הדין הראשון בבית דין של רבי לוי יצחק מברדיטשוב היה של סוחר עשיר שהביא כמה חביות מלאות בדבש כדי למוכרן ביריד הגדול בברדיצ’ב. לרוע המזל, בדיוק אז ירד מאד מחיר הדבש. בשביל לא להפסיד על הדבש הוא ביקש מחבר שלו, שגר בעיר והיה ידיד נפש שלו, לאחסן עבורו את החביות עד שהמחירים יעלו שוב.
בגלל שהם סמכו מאה אחוז אחד על השני לא ערכו שטר עם עדים. ואותו חבר נדבק במחלה ממארת ונפטר מן העולם, בלי שהוא הספיק להסביר לבני משפחתו כלום על העסקים והנכסים שלו. כשמחיר הדבש עלה סוף סוף הופיע בעל החביות בבית של החבר ונדהם לגלות שהוא נפטר. הוא סיפר לבנים על החביות ורצה לקחת אותם אבל הם ביקשו לראות שטר או עדים. את זה לא היה לו והם הלכו לבית דין, לרבי לוי יצחק. לרבי לוי יצחק היה ברור שאי אפשר להוציא כלום מהיתומים בלי שטר ועדים, וזה כאב לו כי “ניכרים דברי אמת”, הוא הרגיש שהסוחר לא משקר. גם כולם בעיר ידעו שהסוחר הזה הוא איש ישר ומהימן, שלא יגנוב, ושהוא היה חבר של המנוח, אבל אין מה לעשות, “אין לדיין אלא מה שעיניו רואות”. עיניו ראו שאין שום שטר, אין עדים, הוא לא יכול לזכות אותו. אז הוא הלך לחדר צדדי והתפלל מקירות לבו שה’ יעזור לו לפסוק נכון ושהצדק יצא לאור. ופתאום הסוחר נזכר, שאבא שלו השאיר להם ירושה גדולה בכסף מזומן ובנכסים, וגם מרתף גדול מלא חביות יין ושמן.
ובאחד הימים האבא של היתומים האלו הופיע וטען שהיין והשמן שייכים לו והוא אכסן אותם אצל אבא שלו למשמרת. הם דרשו שטר ועדים, לא היו לו, כי הם היו חברי נפש ולא הכינו שטר ביניהם, והוא נאלץ לוותר עליהם, והנה עכשיו בורא עולם גלגל שהכל יחזור לבנים שלו.
הזוהר הקדוש אומר “ואלה המשפטים”, אם קרה לך משפט כזה, “אשר תשים לפניהם”, יש לך חשבון מגלגול קודם! אם אתה יוצא חייב בדין ואתה יודע בודאות שאתה זכאי, דע לך שהפתרון נמצא בגלגול. בגלגול הקודם היה לך חשבון עם אותו אדם, וחזרתם שניכם כדי שתשלם לו על מה שעקצת אותו בגלגול הקודם!
לרבנו האר”י ז”ל שגר בצפת היה תלמיד רווק בן 38. יום אחד הוא שאל את האר”י “מה עם הכלה שלי”? אמר לו האר”י שהכלה שלו נמצאת במצרים. ירד ההוא למצרים ונכנס לישיבה ללמוד. כעבור כמה זמן ניגש אליו יהודי עשיר וסיפר שיש לו בת כלילת המעלות, מהון להון השתדכו ביניהם, והזוג התחתן. העשיר הזה נתן לבת שלו סכום עתק לנדוניא ששווה מליונים, והוציא אותה בכבוד גדול, הזוג התחתנו והיתה שמחה גדולה, אבל אחרי חודש נפטרה הכלה.
החתן בא לחמיו ואמר לו כל הממון והבית לא שלי, קח הכל בחזרה. אמר לו חמיו, מה שנתתי לבת נתתי גם לך, אל תחזיר לי כלום הכל בסדר. החתן החליט שאין לו מה לעשות במצרים, מכר את הנכסים וחזר לצפת לרבנו האר”י. שאל את הרב “לאיזה זיווג שלחת אותי? חודש נשוי וחזרתי ריקם”. אמר לו רבנו האר”י תדע שהאשה הזאת היתה שותפה שלך בגלגול הקודם בעסק גדול, והיא “עקצה אותך” כשותפה ונגזר עליה לחזור בגלגול עם נדוניא גדולה כדי להחזיר לך את הכל! התלמיד שאל אם מגיע לי ממנה מליונים, למה זה בא בצורה כזו של עגמת נפש. להתחתן ולהתאלמן עם שברון לב, אלא אמר לו הרב “גם אתה אשם שלא בדקת את השותפה עם הניירת, ואתה גרמת לה “לפני עיור לא תתן מכשול”, אי אפשר לסמוך על אף אחד, כי יצר הממון הוא אחד היצרים הקשים ביותר.
מספר הרב כחלון שליט”א על אדם שבא אליו בוכה בדמעות שליש. היו לו כמה בתים ולא רצה לשלם מס שבח וכדומה, וכתב על שֵם אחיו שני בתים וכמה קרקעות. אחרי תקופה רצה למכור את הקרקעות והבתים הללו, ובא לאחיו וביקש שיחזיר לו את הבתים, אמר לו אחיו “על מה אתה מדבר, אולי אתה לא מרגיש טוב, תיזהר לך לפנות אלי שוב, עוד פניה אחת ואני מתקשר למשטרה על הטרדה!” ה’ יצילנו איזה נסיון! יצר הממון מעביר את האדם על דעתו. מי היה מאמין שאח שלו יעקוץ אותו.
שבוע שעבר היה פרשת יתרו. יתרו, כתוב עליו “מבני קיני חותן משה”. מה זה מבני קיני? שהיה גלגול קין. קין הרג את הבל שהיה אחיו בגלל שקנא בו על התאומה היתרה. עכשיו הוא התגלגל ביתרו, הבל התגלגל במשה ויתרו נתן למשה את ציפורה בתו לאשה. ציפורה היתה והתאומה היתרה של הבל.
בנות, אין שום דבר בעולם הזה שהולך לאיבוד. שום מעשה, שום דיבור, שום קול. נדמה לי שהזוהר הקדוש אומר שההבלים נשארים, הבל שאדם מוציא מפיו, נשאר, צריך להזהר על ההבל. פעם קראתי כתבה על זה שהצליחו לעלות על קולות מהעבר. קולות של אנשים שהיו בעולם לפני חמישים שנה. אני לא זוכרת את הכתבה יותר מדי אבל זה מתכתב עם מה שהזוהר הקדוש אומר. לכל דבר שאנחנו אומרים ועושים בעולם הזה יש משמעות, לכן “אלו המשפטים אשר תשים לפניהם”, תלמד אותם את הדינים, את החוקים של הכל, כדי שידעו להתנהג עם הכל ביושר והגינות ולא יפגמו.
