בס”ד
תיקוני בין המיצרים
מאת הרבנית נעמי אשרוב
הזמן של בין המיצרים זה הזמן הכי קשה בשנה. כתוב ש”כל רודפיה השיגוה בין המיצרים”. כל הרודפים והמקטרגים של כנסת ישראל השיגו אותה בזמן של בין המיצרים. כי אז זה זמן הקטרוג הכי גדול בכל השנה. העוון מביא קטרוג, מביא צרה. אבל גם הזמן הכי קדוש, כי בזמן הזה אפשר לבטל את שורש הקטרוג. בגלל שהכל צף למעלה, ורואים הכל, יודעים על מה צריך לעבוד. מה בפנים הוא שורש פורה ראש ולענה. מה העוונות, מה הפגמים. הכל מתגלה.
מכירים את הצדיק של המזוזות, הרב משה בן טוב ע”ה? זכר צדיק וקדוש לברכה? הוא היה אומר לכל אחד למה באה לו הצרה שלו. באו אליו זוג שהיו להם תאומים ומאז לא נולדו להם עוד ילדים, הם מאד רצו ילדים, הלכו למומחים, לפרופסורים, התחילו טיפולים, שום דבר לא עזר. הגיעו לרב שם טוב ע”ה, אמר להם: את היית צריכה להתחתן וביטלת את הנישואין. החתן לא מחל לך, תבקשי מחילה תפייסי אותו, תעשי התרת נדרים לפני שלשה, ואז תפקדי. הם עשו כל מה שהרב אמר ותוך שבוע היא נפקדה. אחרי שנה שלא הצליחו. למה? היתה סיבה לצרה. זה לא בא סתם.
בא אליו גבר שהתחתן עם אשה גרושה פעמיים, משני הבעלים היא התגרשה כי היא היתה עקרה, לא יכולה להוליד ילדים, והם רצו ילדים – גרשו אותה. עכשיו היא התחתנה פעם שלישית אבל שוב – אין ילדים, הבעל בא לבקש ברכה. אמר לו הרב – אם אשתך תשמור 90 יום על טהרת המשפחה – תפקד. אתן יודעות מה זה טהרת המשפחה נכון?
טהרת המשפחה זה כל הלכות נידה וטבילת טהרה. אם יש מישהי שלא יודעת אני אסביר. אשה כשהיא מקבלת מחזור היא נקראת נידה. היא נטמאת, נכנסת בה טומאה ממש, התורה אומרת לנו “אל אשה בטומאת נדתה לא תקרב (לגלות ערוותה)”. בעלה לא יכול להתקרב אליה. לא לגעת בה, לא לישון אתה במיטה אחת אפילו לא להעביר לה דברים מיד ליד, כלום. לא להסתכל עליה כשהיא לא צנועה, שום דבר שיכול בסופו של דבר לפתות אותו לעבור אתה עבירה.
הרב מאיר אליהו מספר באריכות איך באו אליו זוג בארה”ב, זוג צעיר שהיו נשואים טריים של כמה חודשים. איזה ליל שבת אחד, אחרי הסעודה הם יושבים בסלון מדברים ביניהם, השיחה מתגלגלת לענייני שמירת טהרה. אתם יודעים מה זה זוג צעיר היצר בוער כתנור, קשה לשמור הרחקות בנידה. האשה אומרת לבעלה, מה, לא יכול להיות שתתפתה ותיגע בי ותגיע לעבירה איתי בזמן נידה? הבעל אומר, ח”ו אני אמות ולא יכשל איתך בנידה.
אה, עכשיו אותה גברת היתה בעלת גאווה. היא שמעה את בעלה אומר ככה נדלקו לה כל הפיוזים. אה, הוא חושב שהוא יותר חזק ממני? הוא חושב שאני לא יכולה לפתות אותו? התחילה לרקוד לפניו. רק שניהם בבית, היא רוקדת, זה לא ריקודי הורה, הם צעירים, האש בוערת להם בדם, אומרים אין אפוטרופוס לעריות. מה זה אין אפוטרופוס לעריות? אין חוזה עם משהו ששומר עליך מאיסור עריות. מה הדבר היחיד ששומר עליך? לשמור על הגדרים שחז”ל נתנו לנו. תשמור על הגדרים לא תיפול לתהום, תפרוץ את הגדרים “פורץ גדר ישכנו נחש” מי זה הנחש הזה? היצר הרע. אותו יצר הרע שהתלבש בנחש בגן עדן והחטיא את חוה. אותו נחש, מחטיא כל אחד שפורץ גדר של חכמים. חכמים אמרו אם אשתך נידה אל תסתכל בה כשהיא לא צנועה. היא רוקדת מולך כדי לפתות אותך – אל תסתכל, לך לחדר אחר, לך לישון. אותו גבר הסתכל – ונפל, נכשל. אוי לה לאשה שמשתמשת בכח שלה לדברי איסור. במקום שתשמשי בכוחות שלך לקדושה את משתמשת בהם לאיסור ואז באות הצרות.
אם אנחנו חוזרים לסיפור שלנו הראשון אותו זוג עם אשה גרושה פעמיים שלא יכלה ללדת ילדים בא בעלה השלישי לרב בן טוב לבקש ברכה אמר לו, ברכה זה במקום טהרה אשתך תקבל על עצמה דיני טהרה, אחרי תשעים יום – תפקד, וכך היה.
אתן יודעות למה 90 יום? כי 90 יום זה שלשה חדשים. שלש מחזורים לשמור טהרה, שלש פעמים זה חזקה. אם אדם שומר על משהו 3 פעמים כבר יש לו חזקה שהוא ימשיך בזה. ברגע שתהיי מוחזקת בטהרה – תפקידי וכך היה.
קשה לשמור טהרה? עדן הראל ועודד מנשה, תלמידים של בעלי, הם מופיעים בכל הארץ והעולם בסיפור האישי שלהם. בתוך זה הם מספרים על הניסיון שלהם בשמירת טהרה, כשהם התחילו. עודד אומר, זה פטנט עולמי שצריכים לשווק אותו לשמירת הזוגיות. לשמירת המתח של ההשתוקקות אחד לשני. היום כל העולם הפכו פוזלים, כולם צריכים טיפולי עיניים, נשואים אבל פוזלים לכל צד. מה תעשי לשמור על בעלך? מה תעשו לשמור על החשק אחד לשני? אין משהו יותר חזק ויותר מוצלח ויותר עובד מאשר טהרת המשפחה. אשה שהיא אסורה לבעלה שבועיים בחודש זה המתכון הכי מוצלח לזה. לא כל הזמן זמין, לא כל הזמן מותר, כשיש זמנים שלא, אז הכן הופך להיות נחשק ומשמעותי.
טומאת נידה היא טומאה מאד גדולה, ודרך הטומאה הזאת כל הסטרא אחרא וכל הצרות יכולות להכנס לבית, ולזוג ולילדים ולכל דבר אצלם. אז הטהרה מונעת את זה ומכניסה קדושה. אבל חוץ מזה אמרו חז”ל שההרחקות של אשה מבעלה גם גורמות שתהא חביבה אצלו ככלה בשעת חופתה.
אשה מתחתנת בגיל 20 נגיד, אפילו 30, עשר חמש עשרה שנה אחרי זה היא עדיין חביבה על בעלה ככלה בשעת חופתה? עשרים שנה אחרי זה מה קורה? איפה כל החשק כל האש? על זה שומרת טהרת המשפחה, התחתנת בגיל 20? גם בגיל 40 תהיי חביבה אצל בעלך, כי חצי מהחודש את אסורה עליו ואז הוא מתגעגע, אז הוא מפתח תשוקה. שווה או לא שווה?
באה אל הרב שם טוב אשה אמרה לו הילדים שלי חולים אחד אחרי השני, זה גומר זה מתחיל, זה גומר זה מתחיל, מאחד לשני זה לא נגמר לעולם, מה קרה? הוא הסתכל במזוזות אמר לה – יש לכם עבודה זרה בבית. אמרה לו – אנחנו חרדים, אין לנו שום עבודה זרה בבית, ח”ו, ח”ו, אמר לה יש לכם בחדר של הילדים עבודה זרה. טוב, לא ידעו על מה הוא מדבר לא התייחסו. לפני פסח, הוציאו את המזרנים לניקוי, מה הם רואים על המזרונים מאחורה? הכל הדפסים של צלבים.
אותו דבר קרה עם הרב עובדיה, התחילה להדרדר לו הראיה, אשתו פנתה אל הרב בן טוב שיסתכל במזוזות, הוא אמר להם יש לכם עבודה זרה בבית. עכשיו איזה עבודה זרה יש בבית של הרב עובדיה? הם לא ידעו על מה הוא מדבר, כי אם היו יודעים היא כמובן לא היתה נשארת שם. בקיצור, הוא אמר להם – בשולחן במגירה השלישית. פתחו, ראו מדליה, שמלך ספרד העניק לרב עובדיה כאות כבוד, על המדליה היה שם צלב קטן שבקושי ראו. סידרו את זה הסתדרה הראיה.
אין צרה בלי עוון, אין כזה דבר, הרב בן טוב ידע להגיד לך בגלל איזה עוון באה לך הצרה, כמו הבעל שם טוב, כמו התלמידים שלו, היום אני לא יודעת מי יודע להגיד את זה. יש עוון באה צרה, במיוחד בזמן הקטרוג, במיוחד בבין המיצרים, אבל ל הקב”ה לא זורק אותך בתוך הצרה והולך – “עמו אנכי בצרה”.(תהילים צא’, טו’) שם בהסתרה שבתוך ההסתרה – אני איתך שם, אתה לא לבד. את זה צריך שתדע.
לכן גדולי ישראל במכתבים שלהם ליד התאריך היו מציינים את מהות התאריך. למשל חשוון – מר חשוון. למה מר? כי בו התחיל המבול. אב – מנחם אב. שה’ ינחם אותנו מצרותינו שאז נחרבו בתי המקדש ונהרגו ישראל והלכו שארית הפליטה לגלות.
בין המיצרים? יזרח אור לישרים. “כי־ישר דבר־ה’ וכל־מעשהו באמונה”. בבין המיצרים מתגלים הקטרוגים והצרות אבל אם אתה ישר עם ה’, הולך איתו באמונה, מתוך החושך הזה יזרח לך אור. תתעורר, תעשה תשובה, ומזה יזרח לך אור.
“אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי”, אך גימטריא 21. יש פעמיים בשנה 21 יום שהם ימי התעוררות ותשובה. הימים בין ראש השנה לשמחת תורה, זה 21 יום של התעוררות ותשובה וכנגדם – ימי בין המיצרים. שאם אתה מתעורר בהם לתשובה ואמונה – הם הופכים להיות “אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי”, הם גומלים לך בטוב וחסד.
הזוהר הקדוש אומר שלא יעבור עליך יום אחד בלי חשבון נפש ותשובה. למה? כי זה ההצלה שלך. אם אתה עושה דין וחשבון לעצמך אז לא צריך להעמיד אותך לדין אחר. הקב”ה אומר – אין לי בעיה, אני מעדיף שאתה תעשה את זה. אין לי מטרה שתסבול, הפוך, כל סבל שאתה עובר זה אתה מביא עליך, תעשה תשובה, תנקה את הסיבה – יעבור לך הסבל. לא תעשה – תחייב אותי להביא לך סבל יותר קשה כדי לעורר את זה. אני לא רוצה לעשות את זה, אני רוצה רק בטובתך, אבל זה בידיים שלך .
מה קורה אם אין לי כח לחשבון נפש? אני לא בקטע של תשובה עכשיו, מה עושים? על זה נאמר “מעט מן האור יסלק הרבה מן החושך” מעט מן האור. תכניסי מעט אור. קצת תשובה, משהו קטן, “פטור בלא כלום אי אפשר”. את לא יכולה לפטור את עצמך מהכל, כי אז זה לא נקרא שאת עושה דין לעצמך, ורק אדם ששופט את עצמו למטה ועושה תשובה פטור מהדין למעלה. אבל אם אין לו כח, אז אין ברירה לבית דין של מעלה והם חייבים לשפוט אותו.
את זה אנחנו לא רוצים אז קחי על עצמך משהו קטן שאת כן יכולה לעמוד בו ובזכותו תבקשי שיתנו לך כח למשהו יותר גדול. תתפללי, תתפללי על זה. תתפללי שה’ יעזור לך להתחזק, תתפללי חזק, זה נשמע בשמיים, זה התחלה של תשובה. הרצון, הערגה, זה התחלה של תשובה.
משמים מקפידים במיוחד על בן אדם לחברו. על זה נחרב בית המקדש על בין אדם לחברו. הרמ”ק שההילולא שלו היתה בשבת כתב את ‘תומר דבורה’. זה ספר על 13 מידות הרחמים של הקב”ה, איך אדם צריך לאחוז במידותיו של הקב”ה ולהיות חנון כמוהו ורחום כמוהו וארך אפיים כמוהו ורב חסד כמוהו ומעביר על המידות כמוהו – ספר שלם. בזמנו אנשים לא היו כותבים סתם ספרים. היום הספרים הם ליקוטים של כל מיני דברים שאמרו אחרים. אדם כותב ספר בלי שום קשר אם הוא בעצמו מקיים את מה שהוא כותב בספר או לא. אבל בזמנו, הוא נפטר לפני 450 שנה, מה שגדולי ישראל כתבו הם גם היו מקיימים. אם הם כתבו משהו בספר סימן שהם קיימו אותו. אז כשהספר יצא אנשים אמרו לא יכול להיות שהוא קיים את מה שכתוב בספר, זה לא אנושי, זה רק למלאכים. נפל פתק משמים והיה כתוב בו “קיים זה, מה שכתוב בזה”.
מה הוא אמר? הקב”ה ארך אפיים אדם חוטא לו בכל זאת הוא מחייה אותו, מנשים אותו. מאכיל ומשקה אותו, נותן לו בית משפחה, ילדים, פרנסה וכו’ וכו’. היה יכול לקחת ממנו הכל נכון? אבל הוא ארך אפיים, כלומר, יש לו סבלנות הוא מחכה עד שהאדם יתעורר ויעשה תשובה. ועד אז הוא ממשיך להשפיע לו חיים ומזון ופרנסה ובריאות למרות שהאם הולך נגדו. הוא רב חסד, כי לפי מידת הדין האדם הזה היה צריך לתת את הדין ולהענש, אבל הוא דוחה את מידת הדין כמה שאפשר. ככה ראוי שאדם יתנהג עם החבר שלו. יש לך צרה ממישהו? מישהו ממרר לך את החיים? עושה לך מצרים? אתה בין המיצרים? תעביר, תעביר על המידות. אל תחזיר לו, אל תדבר עליו תשתדל למחול לו ואז הצרה תהפוך לך לאור – יזרח אור לישרים.
אתה נרדף? עושים לך צרות? האלקים יבקש את הנרדף, אני איתך בצרה, “את מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח” אל תהפוך לרודף, הפוך, תבליג ותוותר ומזה תצמח לך הישועה, כי בזה אתה גורם שה’ איתך. הוא רואה שאתה מנסה לישר את הלב שלך, לעשות מה שהוא רוצה אז “לישרי לב – שמחה” (תהילים צז’, יא’) . ה’ יזריח אור לישרים, ויתן לך שמחה בלב. “זרח בחושך אור לישרים חנון ורחום וצדיק”. זה מה שהרמ”ק אומר לנו – תהיה חנון ורחום וצדיק – תרויח מכל הכיונים, גם ה’ יאיר לך וגם בסופו של דבר יתביישו כל אלו שעושים משהו נגדך ותתברר צדקתך.
“ילמד האדם כמה צריך שיהיה סבלן לסכל עול חברו ורעותיו שהרע, עד שיעור כזה, שעדיין כעתו קיימת, שחטא כנגדו, והוא יסבול עד יתן חברו או עד שיתבטל מאליו וכיוצא”
ככה בן אדם צריך להיות סבלן ומעביר על המידות, מזה יבוא האור שלו, מזה יבוא מפתח הישועות שלו. “ויזכר ה’ את רחל ויפתח את רחמה”, מה הוא זכר לה? זכר לה שמסרה את הסימנים לאחותה. היא פחדה שעכשיו שלאחותה יש ילדים ולה אין יעקב יגרש אותה ועשו ייקח אותה. אבל אין כזה דבר, היא ויתרה על הכל, על בעלה ועל כל השבטים שהיו צריכים לצאת ממנה – היא תקבל גם את הבעל וגם את הילדים.
לכן כל הצרות שיש לנו בבין המיצרים – הכל יכול להפוך לאור בזמן שאנחנו עושים תיקון. מבליגים, לא מדברים לשון הרע, מוותרים. זה דווקא הופך לנו לישועה. ה’ מסובב את כל המציאות והופך שדווקא מזה תצמח לנו הישועה.
“עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע”. לא רק שעם ישראל יוושע מהצרה, אלא דווקא ממנה, דווקא מהצרה עצמה תבוא הישועה. דווקא המלאך הזה שמקטרג יכול להפוך לסנגור. רק מה צריך? בזמן הזה אנחנו צריכות להכנס פנימה. כי בפנים בפנים בתוך הלב, בתוך רצון הלב העמוק ביותר יש געגוע מאד גדול לאור ה’. אור ה’ שתמיד שוכן בתוכנו רק הוא מכוסה כל כך שהוא נקרא בגלות. זה נקרא ‘גלות השכינה’ שהאור של ה’ שאמור לשכון בתוכנו לא מאיר. האור הזה הוא בתוכנו אבל הוא לא זמין לנו, כי הוא מכוסה. ואז אנחנו מרגישות בכאב ובבדידות ובצער ובכאב. והכאב הזה הוא לא כאב פרטי הוא חלק מכאב גדול של כל העם שנובע מהחורבן ומגלות השכינה. שהשכינה לא מאירה לנו, אין לה בית לשכון בה. נחרב בית המקדש, והבניין החיצוני הוא רק סימן לחורבן פנימי שקרה בבית קודש הקודשים שאצלנו בלב.
זה גלות השכינה, זה צער השכינה שהיא כל כך רוצה לתת לבנים שלה אבל לא יכולה, כמו פרה שכל כך רוצה להניק את העגלים שלה ואם היא לא יכולה היא בצער קשה כמו שכתוב “יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק” ולמה השכינה לא יכולה לתת לנו את השפע ואת האור? כי הלב חסום. הלב חסום במידות קשות של כעס, של שנאה, של קנאה, של תחרות, של עין צרה, של נקמנות ושקר ואכזריות ואגואיסטיות. נקרא לכל זה שנאת חינם. שעליה נחרב המקדש וגלתה השכינה כי השכינה, כל כך רוצה להאיר בנו אבל אומרת מצטערת בני אני לא יכולה להאיר פה הכל חסום.
וזה לא אנחנו באמת, זו הנפש הבהמית שלנו. נפש שכל חיות היער משתוללות בה. מה אנחנו צריכות לעשות? להשליט עליה את הנפש האלקית. להגיד, כן יש בי אור, הוא רוצה להאיר אבל בשביל שיאיר אני צריכה לסלק את המידה הזאת של הכעס ששולטת בי עכשיו. זה לא אני, זה הדפוסים של הנפש הבהמית. בפנים יש לי נפש הרבה יותר גבוהה, אלקית. בפנים ה’ אוהב אותי כל כך, אני אהובה, אני חלק ממנו, אני הבת שלו, ואני גם אוהבת אותו. אבל הנפש הבהמית עם המידות הקשות מכסה לי את כל זה. אני לא יכולה להרגיש את הקשר העמוק והנצחי שלי עם בורא עולם, אני לא מצליחה לקבל את האור שלו.
“רצה הקב”ה לעשות לו דירה בתחתונים”, מה שחב”ד תמיד אומרים. דירה בתחתונים זה להתגלות בנו, בברואים, בבנות ישראל היקרות, הקב”ה משתוקק להתגלות בנו, להאיר בנו אבל אי אפשר כשהכל מלא גאווה ושנאה. אני צריכה לפנות לו מקום. איך? לומר לו: ה’ תעזור לי לפנות לך מקום, תעזור לי לעשות לך דירה בתחתונים. תנקה ותסלק ממני את הכעס, השנאה, הקפידה הנרגנות שיש בי תן לאור השכינה להאיר בי.
לכן אומרים ששלושת השבועות האלו הם בין הזמנים הכי גבוהים בשנה, למה? כי זה הזמן של שליטת הדינים, זה ה’יום פקודה’ של כל המשחיתים שנוצרו מהעוונות שלנו. ואנחנו מהצרות האלו ומהצער שלנו יכולים להגיע למקומות עמוקים בנפש, לחיפוש עמוק של בניה. וכשרוצים לבנות, רוצים לתקן זה – זה תחילת הגאולה.
בשלושת השבועות האלו בורא עולם מבקש מאיתנו להכנס פנימה ולגלות את הגעגוע העמוק הזה לאבא שבשמיים, את הגעגוע העמוק לאור שלו, האור האלקי. לבכות על זה שהוא איננו, שאני לא נותנת לו להאיר. בורא עולם מבקש מאיתנו להכנס פנימה, עמוק ללב ולנקות. לטהר, לברר. לראות מה גרם לאור ה’ לגלות מהלב שלי, לצאת ממנו.
בזמן הזה התפילות נשמעות במיוחד, כי הקב”ה רק מחכה שנבקש כבר, שנרצה להכניס את האור שלו, לוותר על השנאת חנם שלנו, לוותר על הלשון הרע שמסלק את השכינה. לוותר על גאווה והכעס והנקמה שמרחיקים את האור אלקי מאיתנו. לבכות על זה, לעשות תשובה. ואז זה הופך להיות פתח הישועה שלנו, פתח הגאולה. לעשות מהלימון לימונדה. לימון זה חמוץ לימונדה מתוק וטעים.
עשו לנו, לקחו לנו, פשעו נגדנו. תאמינו לי שכל הדיבורים וכל המלחמות לא עוזרים כלום. מה עוזר? עוזר להבליג, עוזר לחסום את הפה, עוזר לבלום בשעת מריבה. זה העתות רצון הכי גדולות, כשבולם פיו בשעת מריבה, כשחוסם פיו ולשונות – זוכה לאור הגנוז אין כל מלאך ובריה יכולים לשער. בסופו של דבר הכל הקב”ה מסובב מלמעלה, שום דבר לא בא בכח ההשתדלות שלנו, אבל בכח הויתור והאמונה כן מתקיים “זרח בחשך אור לישרים” – “כי ישר דבר ה’ וכל מעשהו אמונה”. אם אתה מתנהג באמונה, לא מסתכל מה עשו לך, רק הולך ביושר ואמונה – אז זרח בחשרך אור לישרים. כמו שקורה בימי בין המיצרים. אז יש לנו עוד שבועיים להשיג אורות גדולים, כי כיתרון האור מן החושך. האור שבא מהחושך זה האור הכי גדול.
יתרו שבא מהחושך הכי גדול, היה כהן לעבודה זרה, ולא היה עבודה זרה שלא הכיר ועבד, חזר בתשובה וזכה לאור הכי גדול, זכה להיות חותן משה ולפרשה על שמו בתורה. תחשבו כמה אנחנו משלמים רק לעליה לתורה, לפעמים מוכרים את זה באלפי שקלים ועשרות אלפי שקלים, הוא זכה לפרשה על שמו לנצח נצחים.
הוא ויתר על החושך ובחר באור וזכה לנצח נצחים. בבין המיצרים יש הרבה נסיונות, הפגמים צפים למעלה שנתקן אותם. אם נוותר על החושך, על כל המעשים והדיבורים מצד היצר ונבחר באור, במעשים ודיבורים של הנשמה, נזכה לאור עולם. בעז”ה שנזכה.
____________
להצטרפות לוואטסאפ של השיעורים של הרבנית וקבלת לינק לשיעור המשוכתב: https://did.li/hlYaa
כניסה לזום👇 – ימי שני בשעה 21:00
https://did.li/7Sk6q
(סיסמה במידת הצורך 12345 )
השיעור לנשים בלבד 🤩
ואל תשכחו להזמין את החברות להצטרף!! 🙌
