בס”ד
פחדים – איך להתמודד איתם
השבויים – פחדו יום ולילה
כל אחד ואחת מאיתנו חווה הרבה פחדים, יש הרבה פחדים שפוגשים אותנו: אם זה בענייני בריאות, אם זה בענייני פרנסה, זוגיות, חברה, כל דבר. לא מקבלים אותי בחברה, אין לי מקום, זה תמיד יהיה ככה. לא תהיה לי עבודה, לא תהיה לי פרנסה. אני אשאר לבד, יקרה משהו לילדים, לא יהיה אף אחד שיעזור לי, אני אפול, אלף אחד ודברים.
הפחדים זה משהו משתק, שלא נותן לנו להמשיך הלאה ברצף של החיים. וצריכים לדעת שהקב”ה שולח לנו את הפחדים האלה בכוונת מכוון. כי כל פחד הוא מקום של חוסר אמונה בנפש שלנו. מקום של חושך שצריך למלא אותו באור ה’. בכוונה ה’ שולח לנו אותו כדי שנכניס במקום הזה את אור ה’, כי ה’ לא קצרה ידו לפרנס כל אחד. למה שיכניס אותנו לפחדים ולחצים? שישלח מיד.
צריך להבין שיש בזה כוונה עליונה. אנחנו צריכים להכניס שם את אור ה’, אור האמונה. אור ה’ – זה הכל. כל הטוב שאנחנו מחפשים בחיים, כל השפע, הכל זה אור ה’. אנחנו אוכלים, זה אור ה’, אנחנו נהנים? זה אור ה’. יש הרבה מקומות בנפש שלנו שחסרים מאור ה’. במקומות האלו הקב”ה מכניס לנו פחדים, הפחדים האלה זה תיקון הבריאה, זה תיקון הנפש, הם קוראים לנו – הנה לפה צריך להכניס את אור ה’.
מה אנחנו אומרים כל יום בתפילת ‘עלינו לשבח’? “על כן נקווה לך ה’ אלקינו … לתקן עולם במלכות שדי”. כל יום אנחנו מקווים לתקן עולם במלכות שדי. מה זה לתקן עולם? טורנוסרופוס הרשע היה מושל אכזרי מטעם רומא, הוא משל בארץ בזמן מלכות רומא. חז”ל אומרים שהוא קיים את נבואת הנביא “ציון שדה תחרש”, שחרש את ירושלים. טרונסרופוס היה נוהג להתווכח עם רבי עקיבא. באחד הויכוחים שאל את רבי עקיבא – מעשיו של מי נאים יותר של הקב”ה או של בשר ודם?
באופן מפתיע רבי עקיבא ענה לו – של בשר ודם. והביא לו שיבלים וגלוסקאות. מה זה גלוסקאות? גלוסקאות בארמית זה כיכר לחם או עוגה. כלומר, בוא תראה, הנה שיבלים זה הקב”ה ברא, אתה יכול לאכול אותם? לא. לחם ועוגות בשר ודם עושה אתה יכול לאכול אותם? כן. זה נקרא לתקן עולם במלכות שדי. העולם לא נברא מתוקן, העולם נברא גולמי. יש אבנים? תחצבו, תעשו מהם בתים. יש עצים? תכרתו, תעשו מהם רהיטים. יש כותנה? תקטפו, תעשו ממנה בגדים. יש מתכות? תתיכו, תתקנו מהם כלים. יש מכרות? תכרו מהם זהב וכסף ותזקקו אותו לתכשיטים שלכם.
ככה זה העולם, “לתקן עולם במלכות שדי” זה להביא את העולם לתיקון שלו. העולם לא נברא מושלם. אם נסתכל על הבריאה נראה שמבראשית זה לא היה מושלם. בהתחלה היה בכלל תהו ובהו. וכשהתחילה הבריאה ביום הראשון הקב”ה ברא את האור והחושך. אור זה יפה מאד, אבל חושך? חושך זה פחד, זה לילה, המקומות החשוכים שבחיים שלנו זה המקומות הכואבים, המקומות הלא מוארים!
ביום השני הקב”ה הפריד וחילק בין המים העליונים למים העליונים, חז”ל אומרים שביום הזה נבראה המחלוקת.
ביום השלישי הקב”ה גילה את האדמה וציווה עליה להוציא עצים ופירות ודשאים. בתוך הציווי הזה הוא ציווה עליה שטעם העץ יהיה שווה לטעם הפרי. נגיד עץ מנגו, גם הענפים והעלים שלו יהיו בטעם מנגו – האדמה לא צייתה.
ביום הרביעי ברא הקב”ה את השמש ירח וכוכבים. שני המאורות הגדולים ואז קטרגה הלבנה. הלבנה אמרה “אפשר לשני מלכים שישמשו בכתר אחד?” הלבנה אמרה בעצם – שנינו מלכים, איך שני מלכים יכולים למלוך? אמר לה הקב”ה “יפה אמרת, לכי מעטי את עצמך” ואז נתמעטה הלבנה וקטנה ממידתה. לעתיד לבוא היא תחזור לגודל המקורי שלה אבל בינתיים ביום הרביע נולד לנו קטרוג הירח ומיעוט הלבנה.
ביום חמישי ברא הקב”ה את התנינים הגדולים. חז”ל אומרים שהתנינים הגדולים זה הלוייתן ובת זוגו, ואיך שהוא ברא אותם מיד הוא שחט את הלווייתן נקבה כי אם הם פרים ורבים אין העולם יכול לעמוד בפניהם.
ביום השישי ברא הקב”ה את האדם ובו ביום חטא.
מה אנחנו רואים? הבריאה, כביכול, דורשת תיקון. מהיסוד, מהשורש היא דורשת תיקון. אנחנו הגענו כאן לעולם שדורש תיקון, “לתקן עולם במלכות שדי”.
טורנוסרופס המשיך ושאל “אם הוא (הקב”ה) חפץ במילה, למה אינו יוצא הולד מהול ממעי אמו?”
רבי עקיבא הבין מההתחלה למה טורנוסרופוס כיוון כשהוא שאל מעשי מי יותר נאים. כי טורנוסרופוס רצה להגיד, אם מעשי הקב”ה יותר נאים הוא ברא את האדם עם ערלה, מה אתה הולך ועושה לו ברית מילה? מה אתה מקלקל את מעשי ידיו? ולכן רבי עקיבא ענה לו מראש שמעשי בני אדם נאים יותר.
אז טורנוסרופוס שאל “אם הוא חפץ במילה למה אינו יוצא הולד מהול ממעי אמר?” זה בדיוק העניין של “לתקן עולם במלכות שדי”, הקב”ה נתן לנו את העולם חסר כדי לתקן אותו. לתקן אותו במעשי ידינו ובאמונה.
ועל זה ענה לו רבי עקיבא “ולמה שוררו (חבל הטבור) יוצא עמו והוא תלוי בבטנו ואמו חותכו?” מה אתה מתייפיף לי? אתה לא רוצה שבני ישראל יעשו ברית מילה אז אתה אומר לי “זה לא טבעי, נולדנו ערלים, אז למה שנלך נגד הטבע? הרי גם נולדנו עם חבל טבור שאנחנו צריכים לחתוך, עוד לפני הברית מילה, אז מה ההתייפיפות?
“ומה שאתה אומר למה אינו יוצא מהול, לפי שלא נתן הקדוש ברוך הוא את המצות לישראל, אלא לצרף אותם בהם”. כל מה שהצטווינו בו – זה כדי לצרף ולזכך אותנו. יש לנו עבודה פה, “לתקן עולם במלכות שדי”, להצטרף ולהזדכך. להכניס את אור ה’ במקומות החשוכים.
את מפחדת שלא תהיה לך פרנסה? מה היה במדבר? לא היה לעם ישראל פרנסה. לא היה להם אוכל, לא היה מים. מה הם יעשו במדבר? מה הם יאכלו? מה יאכלו הנשים, הילדים, הסבים והסבתות? לא מדברת כבר על מה יאכלו כל הבהמות שהם הביאו איתם, כל החמורים והגמלים והכבשים והעיזים, שהם גם האוכל שלהם, וגם נושאי התכשיטים והזהב שלהם, שהם לקחו ממצרים במכת חושך וגם הים פלט בקריעת ים סוף.
בקריעת ים סוף פרעה רצה לשכנע אותם להלחם עם ישראל אז הביא את כל הזהב של מצרים איתו, וכשהמצרים טבעו אז גם הזהב והתכשיטים טבעו אבל הקב”ה רמז לשר של ים והים היה פולט כל רגע עוד ועוד מביזת הים. אז הם יצאו עשירים אבל כשהם הגיעו למדבר אין להם אפילו מה לאכול, מה הם יעשו עם כל הזהב בלי אוכל ומים?
נכון שבקריעת ים סוף הקב”ה הצמיח להם עצי פרי נושאי פירות בתוך הים, ומים מתוקים יצאו להם מתוך הקירות. המים של ים סוף נעמדו והתקשו כמו שיש ומשם היו יוצאים להם מים מתוקים. אז היו ניסים. אבל מישהי שהיו לה ניסים בפרנסה של החודש שעבר זה מרגיע אותה שיהיו לה ניסים גם החודש הזה? זה בדיוק העניין שאנחנו צריכים לראות את הישועה בעיניים עכשיו. מה שראינו אתמול לא מרגיע אותנו. זה חוסר אמונה.
מיד הם התלוננו “מי יתן מותנו ביד ה’ בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשבע כי הוצאתם אתנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב”(שמות טז’ ג’). מה אנחנו הולכים למות כאן ברעב? בשביל זה הוצאת אותנו ממצרים?
מה הקב”ה אמר להם? אני מוריד לכם לחם מהשמים. אבל אני מוריד לכם אותו לא בפעם אחת להרבה זמן אלא כל יום מחדש, למה? כדי להרגיל אתכם באמונה ולנסות אתכם אם תלכו במצוותי או לא. “ויאמר ה’ אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא” (שם).
מה הקב”ה עשה כדי להרגיל אותם באמונה? היה מוריד להם את המן כל יום מחדש. המן היה יורד בבוקר, ואחרי ארבע שעות, כחם השמש, הוא היה נמס. לא אספת, לא קבלת. כל יום מחדש הם היו צריכים לשאת עיניים לשמיים ולצפות למן. אין אוכל במקרר, במזווה, בסופר, יש מן ארבע שעות בבוקר. כמה מן הוא היה מביא להם? חז”ל אומרים שכל יום היו יורדות כמויות אסטרונומיות של המן. כל יום היה יורד מן בכמות שמספיקה לכל ישראל למשך אלפיים שנה. אבל אחרי ארבע שעות, כחום היום, המן היה מתחיל להנמס ולזרום נחלים נחלים.
מה זה אומר? הלחם, הפרנסה, באה משמים. אני מוריד לכם את הפרנסה משמים, ויש לי מספיק לתת לכולם, לא חסר. אני מוריד לכם מן שמספיק לכולכם לאלפיים שנה, אבל לא משאיר אותו אצלכם. כל יום אני לוקח מחדש ונותן מחדש, למה? להרגיל אתכם באמונה. אמונה זה להתחבר אלי, זה אמונה.
אם אני נותן לכם כל מה שאתם צריכים אתם בועטים בי והולכים בשרירות לבכם, “וישמן ישורון ויבעט”. אדם מקבל כל מה שהוא צריך עד הפה כל רגע מה קורה? “שמנת, עבית, כסית, שכחת קל מחוללך”. שוכח ממי שהביא לו את הכל , ממי שמנשים אותו כל רגע והולך אחרי היצר הרע והתאוות שלו.
אז מה אנחנו עושים עם הפחד שלנו לגבי פרנסה? מכניסים בו את אור האמונה. ה’ זן ומפרנס, רק אליו אני נושאת עיניים, לא הבוס מחליט על הפרנסה שלי ולא מצב השוק יקבע את הלקוחות שלי, רק הקב”ה הוא זן ומפרנס אותי. אור וחושך נבראו ביחד כדי שבכל מקום של חושך, נכניס את האור, אור ה’. כל מקום של פחד, זה מקום של חושך שצריך להיתקן עם אור האמונה. הקב”ה מציף לי אותו כדי שאני אכניס בו אמונה. מה האמונה? זה הוא שזן ומפרנס אותי, זה לא תלוי במצב הבריאות שלי ולא בכישורים שלי, הקב”ה יכול לפרנס אותי בלי שום כישורים ובלי יכולות.
יש סיפור על הבבא מאיר שהגיע אליו יהודי כשהוא היה עוד במרוקו, והתחיל לבכות ואמר שהוא עולה לארץ ישראל. “אז למה את בוכה? אתה צריך לשמוח”. ענה לו אותה יהודי אני לא יודע קרוא וכתוב. שמעתי שבארץ ישראל כולם חכמים, אז איך בן אדם כמוני שלא יודע קרוא וכתוב יתפרנס?” אמר לו הבבא מאיר: “אל תדאג תהיה לך פרנסה כל ימי חייך” .
לאותו אחד היתה אמונת חכמים. מה זה אמונה חכמים? שמאמינים לחכם, מאמינים לצדיק, גם אם הוא אומר משהו שנראה לגמרי לא הגיוני – סומכים עליו. זה אמונת חכמים, והאמונה מורידה דרכה את כל השפע והברכה. הוא הגיע לארץ ואחד הילדים שלו נכנס לעבוד בתעשייה הצבאית. יום אחד פנה המפקד אל בנו של אותו אדם ואמר: “יש לנו בעיה. יש המון ניירת סודית שחייבים לגרוס, ואסור שמישהו יקרא את המסמכים האלה, מה אני יכול לעשות?!”
אמר לו אותו הבן “תביא מישהו שלא יודע קרוא וכתוב”. “נו, ומאיפה אני אמצא בן אדם כזה?” אמר לו הבן “יש לי בן אדם כזה – אבא שלי!” אותו אבא נכנס לעבוד במפעל במשכורת טובה מאד עד הפנסיה. בפנסיה הוא התחיל לדאוג, מה יהיה עם הפרנסה שלו עכשיו? אבל הוא נזכר בברכה של הבבא מאיר שתהיה לו פרנסה בריווח כל ימי חייו ונרגע. ובאמת הם לא מצאו מישהו שיחליף אותו והחזירו אותו לעבודה.
מה אנחנו לומדות מהסיפור הזה? אנחנו לא צריכים לפחד מהזיקנה, מחוסר יכולת, משום דבר, הקב”ה לא תלוי בסיבות. הוא נותן פרנסה לאדם זקן שלא יודע לקרוא ולכתוב. הוא לא תלוי בסיבות.
אתם זוכרים את פרח פילו מקיבוץ בארי? אשה בת שבעים שהסתגרה בממ”ד שלה והמחבלים הפכו את הבית שלה לבסיס. 12 מחבלים היו אצלה בבית יומיים ובסוף היא קפצה מחלון הממ”ד והצליחה להמלט מהם לשער הש”ג, כשכל אחד מהמחבלים היה חמוש ומזוין ובשיא הכוחות שלו. וכמה שכוחות צה”ל ניסו להלחם בהם לא הצליחו במשך יומיים וההיא בורחת מהם בלי שהיא נפגעת לא מהם ולא מכוחות צה”ל. אפשר להבין את זה? ה’ לא תלוי בשום נסיבות, כשה’ רוצה להושיע מישהו הוא יושיע אותו, בכוחו שלו, לא בכח אותו איש.
אנחנו לא צריכים כוחות ואנחנו לא צריכים כלום, הדבר היחיד שאנחנו צריכים זה אמונה. על הדבר היחיד שאנחנו צריכים להתפלל זה על אמונה. אם יש אמונה יש הכל. אמונה זה כרטיס הויזה שאיתו אנחנו ממלאים את כל המזווים וכל הארונות וכל הצרכים.לא צריך לפחד שלא יהיו מספיק לקוחות, או לא יהיו מספיק מקומות עבודה, כי המקום של האדם שמור לו. אם נגזר עליו משמים הוא יקבל, אף אחד לא יכול לקחת לו. יש לי מספיק לכולם אתה רק צריך לשאת עיניים אלי ותקבל. זה לא תלוי בגיל שלך או בכישורים שלך, זה תלוי באמונה שלך ובמה שנגזר עליך. בכח האמונה אתה יכול למשוך פרנסה גם אם לא נגזר עליך.
הקב”ה בכוונה שולח לנו פחדים ונסיונות כדי “לתקן עולם במלכות שדי”. העולם לא נברא מושלם, אנחנו צריכים לתקן אותו במעשי ידינו ובכח האמונה שלנו. אני מפחדת מבעלי או שאני מפחדת מהלבד, שלא יהיה לי בעל. בכל מקום כזה, בכל פחד צריך להכניס את כח האמונה. מה אני מאמינה? אני מאמינה ש”ה’ הוא האלקים האמיתי ואין עוד מלבדו שום כח בעולם ובכל העולמות כלל, והכל מלא רק מאחדותו הפשוט”. ואם אין שום כח בעולם ובעולמות חוץ מהקב”ה אף אחד לא יכול להזיק לי. ואם מישהו מזיק לי הוא רק שליח של הקב”ה ואני צריכה להכניס שם את האמונה. האמונה היא שהכל הקב”ה עושה לטובתי. נדמה לי שאור החיים הקדוש אומר שבכל יום הקב”ה מתעסק עם האדם לטובתו אם בגופו אם ברוחו.
כל מה שהקב”ה עושה איתי הוא לטובתי השלמה. אם יש מישהו שמפחיד אותי אני צריכה לזכור שאין לו שום יכולת להזיק לי אות לצער אותי בשום דבר אם אין לו רשות משמים. ואם יש לו רשות משמים זה לטובתי, לעורר אותי להכניס שם אם אור האמונה או לעורר אותי לעשות תשובה. צריך לחזור בתשובה, כי אין יסורים בלא עוון. אז למה באו לי היסורים האלו? יש לי משהו לתקן. בואו נתקן נחזיר את אור ה’ לשם. איך נתקן? עין הבדולח. ה’ כל מה שיש בי שגורם שאותו אדם יפחיד אותי או יתעלל בי אנא סלק ממי והסר ממני, תודה ה’ שאתה נותן לי הזדמנות לתקן את הנפש, לתקן עולם במלכות שדי”. עכשיו ממש ברגע זה אני עוסקת בתיקון, אני עוסקת בשליחות שלמענה באתי לעולם. באתי להכניס את אור ה’, אור האמונה, למקומות החשוכים שבנפש שלי, וזה איך אני עושה? אני חייבת לפגוש את המקומות החשוכים האלה.
הם באים לי בצורת פחדים, כל פחד הוא חוסר אמונה, תזכרו את זה. יש פחד יש חוסר אמונה. “פחדו חטאים בציון”. החטאים וחוסר האמונה מולידים לנו פחד. אנחנו מכניסים אמונה מכניסים את ה’ לשם. שום דבר לא קורה במקרה, שום דבר לא ‘מתפלק לה’, שום דבר לא יוצא מכלל שליטה. תארו לעצמכם שהמח או הלב שלנו היו יוצאים מכלל שליטה, מה היה קורה איתנו? מיד היינו מתים. מי שדואג שהמערכות האלו יפעלו כל רגע, אפילו בלי שנחשוב על זה דואג גם לשאר הדברים ואם משהו לא הולך כמו שצריך לאן צריך לשאת עיניים? רק לשמים.
הדבר הכי מרגיע זה קודם כל להגיד תודה. תודה ה’, תודה ה’, תודה ה’, תודה שהבאת לי את הצרה הזאת, אני מקבלת אותה בהכנעה ובאהבה כי אני יודעת שזה התיקון שלי. תדעו שלהגיד רצוף תודה כמה פעמים או כמה דק’, זה כבר מרגיע את אש התבערה, זה כבר מעדן את הפחדים, מרגיע את הרגש, אפשר להתחיל להכניס קצת שכל. . “אנא ה’ כל מה שיש בי שגורם לי לפחד הזה, לבן אדם הזה להפחיד אותי וכו’ וכו’, אנא מחק ממני, הסר ממני, סלק ממני'”. כפר לי וסלח לי על כל מה שפגמתי ושגורם לחושך הזה. תודה ה’ שאתה עוזר לי לתקן את הפגמים שבתוכי, לתקן עולם במלכות שדי…” – זה עין הבדולח.
____________
להצטרפות לוואטסאפ של השיעורים של הרבנית וקבלת לינק לשיעור המשוכתב: https://did.li/hlYaa
כניסה לזום👇 – ימי שני בשעה 21:00
https://did.li/7Sk6q
(סיסמה במידת הצורך 12345)
השיעור לנשים בלבד 🤩
ואל תשכחו להזמין את החברות להצטרף!! 🙌