בקשר למחשבות טובות על הזולת, האם זה רק על יהודים או על כל העמים? וגם איך אפשר לחשוב רק מחשבות טובות כשאתה נתקל ברוע, ניצול ואכזריות?

יש מחלוקת על ערבות, ככה כתוב בספר מתן תורה. האם רק ישראל ערבים זה לזה או כל העולם, המסקנה שם שעד זמן הגאולה, ישראל ערבים זה לזה ואחרי זה כל העולם כולו.

עם ישראל צריך להיות אור לגויים, איך תהיה אור לגויים אם אתה רואה בהם פסולת? הם לא פסולת, אלא כשאנחנו נתמלא ותהיה בינינו אהבה, זה יעבור גם כן אליהם וזה יכלול את כל העולם.

הדרך היחידה להתמודד עם ניצול ואכזריות, היא הדרך של אברהם אבינו, לדעת שאף אחד לא עושה רע מעצמו, אלא יש לבורא עולם הרבה שליחים, יש לו הרבה דובים ואריות להתנקם בבן אדם שצריך להתנקם בו.

ותמWיד צריך להיזהר לא להידבק לבני אדם, לא להיכנס לסרט לא נכון של הוא עושה לי והוא אומר לי. אם בא מחבל להרוג, אנחנו לא עושים כל מיני ספקולציות מחשבתיות, אלא הורגים אותו, ככה התורה אמרה.

יש הלכה שהיא הגבול לעבודת המוסר, אבל עד אז, בוודאי שצריך כל הזמן את הקדוש ברוך הוא כמקור של כל התנועות, הדבר הזה הוא הדבר היחיד שמוציא את האדם לחופשי.