התנגדות לאור ישר, כמו החוסם פיו בשעת מריבה, יוצר הרגשת לחץ חזקה בחזה, כמו הצטברות של אנרגיה שלילית שרוצה להתפרץ החוצה, לא תמיד קל ליישם את עין הבדולח בשעת ניסיון ואין לי אלא לבחור בין להחזיק את הלחץ הזה בפנים לבין להיכנע ולשחרר אותו על הזולת. השאלה שלי הא

שאלה:

התנגדות לאור ישר, כמו החוסם פיו בשעת מריבה, יוצר הרגשת לחץ חזקה בחזה, כמו הצטברות של אנרגיה שלילית שרוצה להתפרץ החוצה, לא תמיד קל ליישם את עין הבדולח בשעת ניסיון ואין לי אלא לבחור בין להחזיק את הלחץ הזה בפנים לבין להיכנע ולשחרר אותו על הזולת. השאלה שלי האם להחזיק את הלחץ בפנים, כלומר ההתנגדות לאור הישר, זה בריא לגוף ולנפש? כי זה מרגיש הרסני, ונראה שעלול להצטבר ולפרוץ בשלב יותר מאוחר.

תשובה:

יש שתי תשובות בדבר. קודם כל, מי שכתב את זה צודק. ככה אומר הרב דסלר, שיש שלושה שלבים בתיקון של מידות, נקרא הכנעה, הבדלה והמתקה. את זה אמר הבעל שם טוב.

הכנעה זה אומר שאדם רוצה להגיד משהו, רוצה להתפרץ והוא עוצר את עצמו. זה כמו קפיץ שלוחצים אותו או מותחים אותו וברגע של רפיון הוא מתפוצץ. יש סכנה בזה, אבל אין דרך אחרת, זאת תשובה ראשונה.

אחרי שעוברים את ההכנעה, מגיעה ההבדלה, חופש. אם אדם עוצר את עצמו, זה לא שאדם יקבל התקף לב מזה שהוא לא ידבר רכילות, זה לא עד כדי כך. כל פעם שאדם מתגבר ועומד בזה ועובר זמן, הוא משתחרר מזה. זה דבר ראשון.

דבר שני, עין הבדולח זה שחרור. ממה בא הלחץ של הבן אדם? שהוא מרגיש שעושים לו משהו לא טוב והוא צריך לסבול את השני ולא להגיד כלום.

בעין הבדולח אתה לא סובל אף אחד, זה בורא עולם ששולח אליך את הבן אדם, אתה מדבר ישר עם בורא עולם, אתה מעלה את זה למעלה, אל תשאירו את זה בחזה. תודה אבא שבשמיים ששלחת לי את הנודניק הזה, מחילה, סליחה וכפרה, אני יודע שיש בתוכי את הדברים האלה, תנקה אותי מכל הפסולת הזאת. זה שחרור גדול מאוד.