כדי לקבל את האור אינסוף של הבורא לתוך הכלי - אז צריך לעבוד על הכלי ולהרחיב כלים (שלא ישברו), ואז השאיפה היא בהשוואת צורה לבורא. איך שואפים להשוואת הצורה במובן הגשמי של הגוף לכשעצמו? הרי לבורא אין גוף ועל הנשמה שלנו נגזר להתהלך בתוך גוף, אז איך ברמת הגוף ש

ברמת הגוף ניתנו לנו מצוות מעשיות שעם המצוות המעשיות שאנחנו עושים בגוף, אנחנו משווים צורה לבורא.

למשל, אנחנו מניחים תפילין, אז מקבלים מוחין על ידי פעולה של הגוף. אנחנו לא מרימים יד על מישהו אחר, כתוב לא תכה רעך.

כל המצוות שאנחנו עושים עם הגוף, אלו מצוות של השוואת הצורה אל הבורא. למשל, אנחנו נוטלים ידיים שאנחנו אוכלים, נוטלים ידיים שיוצאים משירותים, אז אלו מצוות שעושים אותם בגוף.

באופן כללי, הגוף הוא מלא תאוות, אז באופן כללי זה למעט תאוות גסות ולעשות עם הגוף דברים לשם שמיים וזה כתוב בשולחן ערוך, בכל דרכך דעהו.
אדם צריך לישון עם כוונה רוחנית, שיהיה לו כוח לעבוד את הבורא ושיאכל בצורה רוחנית, זה נקרא השוואת הצורה עם הגוף. וגם לעשות הרבה בהשפעה, בנתינה לזולת גם בגוף. אפשר בדיבור, אפשר במחשבה ואפשר גם בגוף, לעזור לאחרים.