מה יכולים לעשות כדי לשנות תחושה של חוסר חיות וחוסר חשק לחיות? אני מרגישה שאני פועלת כמו רובוט, עושה מה שצריך אבל בלי חשק בלי מוטיבציה? כל הזמן יש תחושה של עוד יום להעביר, איך אפשר לעזור בעניין הזה?

לצערנו, הרבה חיים בתחושה הזאת היום, זה קורה שהנשמה מכוסה בכל מיני דברים שהיא לא צריכה להיות מכוסה בהם. לצערי, אני לא יודע מי שואל, אני אומר באופן כללי שהיום בדורנו, אני יודע שיש שימוש בכל מיני חומרים מעוררים ומגרים, זה נהיה דבר שהוא תופעה בגדר מגפה ואסון.

התחושה שמקבלים מזה, אחרי זה מביאה את הכיבוי באותה עוצמה. כמה שמתרגלים לזה יותר, החושים נהיים יותר קהים, הרגש נעשה עם מחיצות וחומות והמחשבות מתערפלות עד שאי אפשר בלי זה וכו'. זה דבר ראשון.

צריך לדעת שהנשמה שלנו היא שמחה, הנשמה שלנו זה אנרגיה, חיות וטוב. אם היא מגולה, טוב לנו. אם היא מכובה, לא טוב לנו. אנשים למדו לכבות את הנשמה עם כל מיני דברים שמכבים את הנשמה וזה אסור, זה לא טוב, חושבים שזה החיים הטובים אבל זה לא החיים הטובים.

תסתכלו צעד אחד קדימה או שלושה צעדים קדימה, רואים מה קורה. אנשים מגיעים או לזה או לפסיכיאטריה וזה לא טוב, דבר ראשון צריך להתנתק מכל הגירויים המלאכותיים שמביאים את הנפש למצב כזה או אחר, זה לא טוב. אני אומר את זה מתוך הרפואה, זה לאו דווקא דת.

דבר נוסף, מה שמכבה את הנשמה בעיקר זאת הראייה, כשאדם מסתכל במראות אסורות, מזין את העיניים, לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם, מזין את העיניים בדברים לא טובים וגם אכילה.

תתקדשו בדברים האלה, ראייה, אכילה ודיבור. אלה הדברים. אני לא מדבר על הברית, זה וודאי, אבל הדברים האלה מורידים את השמחה לאדם, מורידים את הנפש שלו למטה וכבר אין לו חשק לחיות.

נפש בהמית זה חושך, צריך להתקדש בדברים האלה, בשלבים, לאט לאט. להוריד כל מיני אפליקציות מהטלפון, לא צריך את הכל. רק מה שחייבים לעבודה או דברים כאלה, לא כל דבר שיקפוץ לכם מול העיניים. לא לראות כל מיני דברים, אפילו ילדים רואים את זה.

כל תמונה שנכנסת למוח, נשארת שם, אין להוציא אותה עד הגלגול הבא, אי אפשר להוציא את זה. אז מה, נחשוף את העיניים שלנו לכל דבר? חבל. אני לא אומר את זה מבחינה דתית אפילו, לא מדבר על פריצות דתית וכו', לא על זה אני מדבר.

אני מדבר על שמחת נפש פשוטה שיש לילד קטן, תראו תינוקות. למה? עוד לא כיבו להם את זה. ברגע שנותנים להם את זה בידיים, זהו.