משיעורי הקבלה והרוחניות - שהרב מדבר על הארת הנשמה, באופן כללי איך להתמודד עם מצב בחיים שיש תחושה שהנשמה התעוררה והיא פועמת וחיה, אבל נמצאים בסביבה בעיקר מאתגרת אל מול המשפחה ששם הנשמה לא בהכרח התעוררה ואז השיח אחר, וממש ממש מאתגר... איך מתמודדים עם שינויי

כתוב "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום", מי שיהודי אמיתי, הוא מסתדר עם כל אדם, לא צריך להתמודד עם אף אחד, לא צריך להילחם עם אף אחד, יש לנו עקרונות ואנו מבקשים לכבד אותם.

אנחנו לא מתערבים לאחרים בחיים שלהם אם הם לא רוצים ובדרך כלל שעושים ככה, לאט לאט אנשים כן רוצים, כי הם רואים איפה נמצא האור.

אם זה עם הורים, זה מאוד רגיש, כי אנחנו מחויבים בכיבוד הורים. אם ההורים הם אנטי והם מדברים נגד תורה או נגד רבנים, אז אסור לפגוע בהם, אסור להגיד להם:  איזה שטויות אתם מדברים, אסור להגיד דברים כאלה.

צריך לסתום את הפה ואיכשהו בדרך אגב להעיר הערה שלא משתמעת שעושים להם ביקורת. יש עניין לא לצער אחים. אם זה אחים וזה, אפשר להתווכח, אבל עם ההורים צריך מאוד להיזהר, כי יש מצוות כיבוד הורים.

אסור לעבור על מצוות כיבוד הורים אם ההורים לא דתיים, יש מחלוקת בגמרא לגבי הורים רשעים שמכים את הילדים ומרעיבים אותם, אם יש מצווה לכבד אותם.

פסק ההלכה הוא לפי מה שאני יודע שיש עניין לא לפגוע בהם, לא חייבים לכבד אותם כמו הורים אחרים, אבל אסור לפגוע בהם, אפשר למעט את הקשר נגיד לפעם בחודש.

אני מכיר מקרים של תלמידים שפנו אלי שהם סובלים סבל נוראי מההורים, הם לא מצליחים להתגבר על זה. אז מה תגיד על זה עכשיו? נהיה מזוכיסטים? לא, אבל אסור לפגוע בהורים. לצער הורים ומורים זה דבר שעושים עליו וידוי ביום כיפור.