בשלב ההודיה אני מרגישה שקשה לי להגיד תודה כשאני כועסת, יש לי התנגדות פנימית מאוד חזקה , מה ניתן לעשות?
ניתן לעצור ולעשות התבוננות, למה קשה לי לצאת מהסרט? זה מה שאת צריכה לשאול את עצמך. למה קשה לי לצאת מהסרט? אם מישהו עשה לי מישהו בעצם זה סרט והכעס נמצא אצלי. לצאת מהסרט זה שלב ראשון, לדעת שזה נמצא אצלנו, אם לא, לא עשינו עבודה.
למלמל את המילים זה גם עוזר, אבל העיקר הוא החרטה. מה החרטה? כמו שאנחנו אומרים תמיד. אני לא כועס בגלל שהוא הכעיס אותי, הוא הכעיס אותי כי יש בי כעס. מכיוון שיש בי כעס, בורא עולם מרחם עלי ושולח לי ילד או מישהו שמכעיס אותי ואז אני יודע שאני צריך לעבוד על זה.
המטרה היא לא לפתור את הסיטואציה, היא תיפתר מאליה, כמובן שאנחנו עושים הכל בדרך הטבע, אם יש סיטואציה לא נעימה אנחנו פועלים בדרך הטבע אבל זה לא הפתרון, הפתרון הוא העבודה הפנימית של האדם, לצאת מהסרט החיצוני באותו רגע ולהבין שזה נשלח אלי כי אני צריך לתקן.
אני מודה שזה קשה, כשאלו רגשות חזקים מאוד, הנפש הבהמית לא נותנת לאדם לחשוב, היא משתלטת על השכל לגמרי והשכל רק עובד אצל הבהמה. כלומר, הוא רק מתרץ למה האדם הזה הוא לא טוב ומה אני אעשה ואיך אני אעשה לו, זה קשה.
ברגע שהשכל תפוס, זה קשה. לכן צריך להפסיק רגע, לעשות התבוננות, להירגע ולהתחיל לחשוב נכון, שהמוח יהיה שליט על הלב ולא להיפך חס ושלום.
שאלה:
אין עדיין תגובות.