שבוע שעבר כבוד הרב אמר שמי שעושה מצווה שלא לשמה מקבל שכר אבל מפספס את הדביקות, אבל הלא כל מקור התענוג הוא הדביקות, וממילא השכר היחיד על המצוות הוא הדביקות, אז איך אפשר שעושה שלא לשמה שלא יקבל דביקות?

אמרתי שלא יקבל דביקות, יש דרגות בשלא לשמה, יש שלא לשמה סתם, הוא עושה מצווה סתם, אז המצווה שלו עדיין בקדושה, הוא מקבל שכר שנקרא אור הנפש. מי שעושה עם כוונה טבעית, זה כבר עולם היצירה, זה אור הרוח. מי שעושה מצווה עם כוונה שכלית, זה כבר עולם הבריאה.

מי שעושה שלא לשמה גמור, רק בשביל לקנטר, או להיות ראש ישיבה או בשביל כבוד ופרנסה, זה הולך לחיצונים, אז אין לו דביקות בכלל, אז לדביקות יש כל מיני דרגות, אפילו למי שלא עושה לשמה, אלא עדיין עושה סתם אבל לא על מנת לקנטר.