בס”ד
הפרשה שלנו היא פרשה חזקה ומעניינת מאד, כמו כל הפרשות של בספר בראשית. יש בפרשה חמישה דברים מאד משמעותיים: ביקור המלאכים, חורבן סדום ועמורה, לידת יצחק, גירוש ישמעאל ונסיון העקידה. בפרשה הקודמת קראנו על הברית מילה שעשה אברהם אבינו כשהוא בן תשעים ותשע. זה היה הנסיון השמיני שלו, האם יעשה את המילה או לא, והוא באותו יום שהצטווה בו ביום מל את עצמו, בצהרי היום לעיני כולם שלא יבוא אף אחד ויאמר אחרי זה, אם היינו יודעים שאברהם מל, היינו מונעים את זה ממנו. מל את עצמו, את ישמעאל בנו ואת כל עבדיו ולקח את כל הערלות של כולם ונהיו כמו גבעה בתוך הבית שלו ונהר של דם יוצא משם, ועלה לריח ניחוח לה’ ואומרים חז”ל, שלא ירשו ישראל את ארץ כנען מאבותיהם אלא בזכות המילה. כל זה היה בפרשה הקודמת.
בפרשה הזאת, ביום השלישי אחרי המילה, זה היום שהוא הכי כואב. ביום הזה נהוג לעשות סעודת ‘שלישי למילה’ כדי שזכות הסעודת הודיה תגן על הנימול להפחית לו מהכאבים ולהתרפא. ביום הזה, למרות שזה היום הכי כואב, ולמרות גילו המופלג, אברהם ישב בפתח האוהל שלו וציפה לאורחים. מה עשה הקב”ה? הוציא חמה מנרתיקה. היום ידוע במדע שיש מן נרתיק על השמש שמפחית את החום שהשמש שולחת לעולם. בתוך הנרתיק המעלות הרבה יותר חמות, ובאותו יום הוציא הקב”ה חמה מנרתיקה ככה שהיום ההוא היה חם ברמות שאנחנו לא מכירים.
הכוונה היתה שעוברים ושבים ישארו בבית ולא יטריחו את אברהם אבינו. אתן חושבות שזה עזר? מה פתאום, אברהם אבינו שלח את העבד שלו, אליעזר, לחפש אורחים. חזר ואמר שלא מצא. אמר אברהם אבינו ‘אין אמונה בעבדים’ והלך בעצמו לחפש אורחים, ביום השלישי למילה, היום הכי כואב והכי חם שהיה EVER. מיד נגלה אליו הקב”ה.
במקביל שלח לו הקב”ה שלשה מלאכים את מיכאל, גבריאל ורפאל. כשאחד היה נראה כמו מוכר פת, אחד היה נראה כמו ספן ואחד כמו ערבי. אברהם אבינו מיד רץ אליהם. עזב את השכינה ורץ לארח איזה שלשה weirdies, מכאן למדו חז”ל ש”גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה”. רץ לשחוט להם 3 פרים כדי להכין להם לשונות בחרדל. לשון זה החלק הכי משובח, ואת האורח מארחים עם המובחר שיש לנו, אז שחט להם 3 פרים בשביל שלש לשונות!
למלאכים האלו היו שלה תפקידים, מיכאל בא לבשר את שרה על ההריון, רפאל בא לרפא את אברהם מהמילה וגבריאל בא להשחית את סדום.
כשמיכאל בישר לשרה כי היא יולדת בן היא צחקה בקרבה, היא ידעה שהיא ואברהם זקנים בלים, מה הקשר בן עכשיו? והקב”ה שואל את אברהם “למה זה צחקה שרה… היפלא מה’ דבר?” יש פלא שהוא ‘גדול’ עלי? שאני לא יכול לעשות? מה הצחוק?
ושואל החפץ חיים למה התורה האריכה כל כך בעניין של שרה שצחקה, יש שם עוד הרבה דברים שקרו והתורה לא מזכירה בכלל, למה דווקא את הצחוק הזה שהיא צחקה בלב שלה היא מזכירה ומאריכה בו?
אז אנחנו צריכים לדעת שיש כלל חשוב מאד שנקרא “מעשה אבות סימן לבנים”. והמשמעות שלו היא, כמו שמלמדת אותנו תורת הקבלה, שהמציאות בנויה בצורת שורשים וענפים. השורשים נמצאים למעלה בעולמות העליונים והענפים יורדים ומשתלשלים דרך כל העולמות ומגיעים לעולם הזה. מה שיש בשורש, זה מה שיהיה בענף. אם השורש הוא שורש של עץ תפוח, הענפים יוציאו תפוחים, ואם השורש הוא של עץ תאנה הענפים יוציאו תאנים. הפירות שאנחנו רואים תלויים לגמרי בענפים.
האבות והאמהות שלנו, אברהם, יצחק ויעקב, שרה, רבקה, רחל ולאה, הם השורשים שלנו, אנחנו הענפים שלהם. כל מה שיש בהם וקרה להם והם עשו, נותן רושם בשורשים. לכן, למרות שהקב”ה הבטיח לאברהם אבינו שהוא יתן לו את הארץ, בכל זאת הוא מצווה אותו “קום והתהלך בארץ לארכה ולרחבה”, כי עצם ההליכה, לכבוש אותה ברגליים, זה כבר מכין וסולל את הדרך לכיבוש הארץ על ידי יהושע. לכן אברהם אבינו הקפיד לקנות מעפרון החתי את מערת המכפלה בכסף מלא. למה? כי הרכישה הזאת היא לכל הדורות עד עולם, זה הופך להיות קניין אברהם ובניו.
אומר החפץ החיים, מה שצחקה שרה זה מה שיקרה לנו באחרית הימים בדור עקבתא דמשיחא. שיהיו ליצנים שיגידו איך יכול להיות שפתאום יבוא משיח צדקנו ויגאלנו? לא יכול להיות. לכן האריכה התורה במעשה שרה, כדי שנדע שיש לקב”ה תרעומת על הנהגה כזאת, כי “היפלא מה’ דבר?” בכל רגע ורגע הוא יכול לשלוח לנו את הגואל, ובן רגע הכל יכול להפוך לנו לאורה ולברכה. כמו שגאל את אברהם ושרה ברגע אחד. כשהוא כבר בן מאה. “ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ”. “היו יהיה לגוי” גימטריא 100. בן מאה הוא גאל אותו.
ובאותו זמן שנפקדה שרה הרבה עקרות נפקדו, הרבה חרשים התחילו לשמוע ועוורים לראות ושוטים נשתפו, נהיו שפויים. והרבה תפילות נענו כשנענו תפילותיה ורבו השחוק והשמחה בכל העולם. וכשנולד יצחק השמים, הארץ, החמה והלבנה, הכוכבים והמזלות כולם היו שמחים, כי אילולי היה נולד לא היו מתקיימים.
ביום שיצחק נגמל מהנקה, אחרי שנתיים, עשה אברהם משתה גדול. כשקיבלו את ההזמנות התחילו לדבר עליו, ראיתם שני זקנים שהביאו אסופי מהשוק ואמרו “זה הבן שלנו” ועכשיו גם עושים משתה גדול להראות כאליו הוא באמת הבן שלהם?! מה עשה אברהם אבינו? הלך וזימן את כל גדולי הדור לסעודה, ושרה זמנה את הנשים שלהם, וכל אחת הביאה את הבן שלה איתה אבל בלי המינקת, ואמרה “אוי שרה אולי תוכלי להניק את הבן שלי, הוא רעב, והמינקת לא איתי?”.
כתוב שבאותה שעה תבע המקום את עלבונה של שרה מה שצחקו עליהם ונתן לה חלב להניק את כל הבנים של כל הגבירות. על זה כתוב “היניקה בנים שרה”. אבל עדין היו ליצני הדור מרננים ואומרים “מאבימלך (מלך גרר) התעברה שרה”. מה עשה הקב”ה צר פניו של יצחק בדיוק כמו של אברהם, עד שכולם העידו בו שהוא בנו.
כשיצחק גדל התנסה אברהם בנסיון התשיעי והוא גירוש ישמעאל. ישמעאל מגיל חמש עשרה התחיל להביא צלמים מהשוק,עשה את עצמו כאילו הוא משחק איתם אבל באמת התכוון לעבוד אותם עבודה זרה. וכשיצחק גדל הוא התחיל לקנטר אותו, מה אתה חושב שאתה תירש את כל מה שיש לאבא כי נולדת בזקנותו? אני בכור ואני נוטל פי שנים! פעם אחת הוא ראה את יצחק יושב לבד בשדה, והוא היה עם הקשת והחיצים לקח חץ אחד וירה בו להרגו. שרה קלטה את זה והתחילה לגעור בו והוא ענה לה, “מה, אני סתם משחק…”. אבל שרה הלכה לאברהם ואמרה לו “גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק”.
ישמעאל, הוא מנסה להרוג את יצחק, הוא גם עובד עבודה זרה, תעיף אותם מפה. אבל אברהם אבינו כולו רחום וחנון, היה רע מאד בעיניו לעשות את הדבר הזה. מכל הרעות שבאו עליו עד אז, היה לו הכי קשה לו שהבן שלו יצא לתרבות רעה עד שהוא צריך להוציא אותו מהבית. אמר לה, אחרי שעשינו אותה גבירה נגרש אותה מהבית? מה יאמרו עלינו הבריות? יהיה פה חילול ה’.
אמרה לו שרה, בגלל שאתה חושב שזה חילול ה’, ה’ יכריע ביני ובינך. באותו לילה התגלה אליו הקב”ה ואמר לו “כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה”. כל מה שאמרה לך ברוח הקודש היא אמרה לך. השכים אברהם בבוקר, לקח לחם ומימיה עם מים (חמת) וקשר להגר במתניה כדי שהחמת תגרר אחריה בחול וככה הוא ידע לאן הם הלכו. בזכות אברהם לא חסרו מים מהחמת, עד שהגיעו למדבר. במדבר התחילה לתעות אחרי עבודה זרה של בית אביה (פרעה), מיד חסרו המים מהחמת.
הם במדבר, אין להם מים, היא מבינה שהסוף קרוב, “ותשלך את הילד תחת אחד השיחם, ותלך ותשב לה מנגד הרחק כמטחוי קשת כי אמרה אל אראה במות הילד ותשב מנגד ותשא את קלה ותבך.
ויקרא מלאך אלהים אל הגר מן השמים ויאמר לה מה לך הגר אל תיראי כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם קומי שאי את הנער והחזיקי את ידך בו כי לגוי גדול אשימנו”
אומר הרד”ק שכל זה נכתב כדי ללמד אותנו שאם יבואו צרות לאדם שלא יבהל, ויבטח בה’ שישים את האחרית לטוב. כי אם הגר שהתחילה מיד לעבוד עבודה זרה והבן שלה ישמעאל שרצה להרוג את יצחק לא צריכים להבהל, קל חומר, בן בנו של קל וחומר כל אחד מישראל שאין לו להבהל אלא יש לו לבטוח בה’ שבוודאי יסובב שהאחרית תהיה טובה.
ה’תפארת שלמה’ אומר שכתוב שהגר הלכה וישבה רחוק כמטחווי קשת ואמרה “אל אראה במות הילד..” והכוונה שהגר למדה מבית אברהם לקבל את הנהגת הבורא באהבה ובתמימות בלי לשאול שאלות. שזה הדרך של הצדיקים שהם לא מתבוננים בצרה במידת הדין בזמן שהיא שולטת בגבורה, שמא יכנס בהם איזה פקפוק והרהור רע כלפי הנהגה של מעלה.
לכן הגר אמרה “אל אראה במות הילד..” אני לא מתבוננת לראות למה ארא הדבר הזה, שלכאורה היה ראוי לחסד ולרחמים שהוא בנו של אברהם אבינו, לכן לא אסתכל בעניין מיתת הילד מה זה ועל מה זה. וזה נכתב בתורה כי זה הדרך שבה אנחנו צריכים ללכת לקבל את הדין באהבה.
ומיד לאחר שקיבלה את הדין מיד באה לה הישועה. ומבאר ה’שפת אמת’ שהישועה הזאת היתה מוכנה לה זה מכבר. לכן כתוב “ויפקח אלקים את עיניה ותראה באר מים”. לא כתוב שהוא ברא באר חדשה אלא שפתח את עיניה וראתה באר מים עומדת לפניה. מכאן למד בעל חידושי הרי”ם כי לעולם כל הנצרך לכל בריה מוכן בכל מקום ובכל עת רק שמוסתר מעין הגשמי, וכשהקב”ה מאיר עיניו רואה שהכל לפניו. וככה גם בעניין הישועה, ישועת הכלל וישועת הפרט. אם אנחנו מרגישים שבאו מים עד נפש ואנחנו לא יודעים את נפשנו אנחנו צריכים לדעת שהישועה כבר מוכנה לנו, עומדת ניצבת ומוכנה לפנינו ואין לנו אלא לבטוח בה’ ולהתפלל אליו שיגלה עינינו.
וככה היה גם עם יצחק. בנסיון העשירי, שהיה הנסיון הקשה ביותר, התורה כבר כותבת לנו “והאלקים נסה את אברהם”. מה היה הנסיון? ניסיון באמונה, וככה היו כל הנסיונות של אברהם אבינו, נסיונות של אמונה. כמו שאומר ר’ מנחם מנדל מוויטבסק, שעשרת הנסיונות היו לנסות אותו בעניין האמונה. כי בכל נסיון היה נראה כשינוי רצון אצל הקב”ה בהתחלה הוא אמר לו “לך לך מארצך… ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה”, יצא מחרן, עזב את הכל, הגיע לארץ, מה ראה? ראה שיש רעב כבד בארץ, איזה ברכה ואיזה אגדלה שמך.
ירד למצרים בגלל הרעב מיד לקחו לו את שרה לבית פרעה…. הבטיח לו “כי ביצחק יקרא לך זרע” ואחרי זה אמר לו “והעלהו שם לעולה”. בכל הפעמים אברהם אבינו התחזק באמונה פשוטה בבורא שלא להרהר אחרי המידות שלו בכלל. ומשם התעלה למדרגותיו הקדושות. למרות שכתוב שלא היה סגפן ממנו ולמרות שהיה מזכה הרבים שהפיץ את האמונה בקל חי בכל הדור, בכל זאת, למעלות הרמות זכה בזכות שעמד בנסיונות של האמונה.
אז גם בנסיון העשירי הישועה עמדה מוכנה לו עוד לפני הנסיון רק שהיתה מוסתרת. מאיפה אנחנו לומדים שהישועה היתה מוכנה לו עוד לפני הניסיון? אומר הרב פרלמוטר שכתוב שעשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואחד מהם זה – אילו של אברהם אבינו. ולכאורה למה צריך לברוא עוד איל מיוחד לאברהם אבינו בזמן השחיטה? כבר נבראו האילים ביום השישי לבריאה, למה צריך עוד אחד? שהקב”ה יזמן אחד מהאילים שכבר נבראו אל אברהם אבינו בזמן העקידה. אלא שהאיל של אברהם בא להציל את יצחק אבינו משחיטה, ולכך צריך בריאה מיוחדת, כדי שכל יהודי בכל עת צער או צרה או שחיטה תהיה מוכנה לו הישועה שלו. שידע שהקב”ה הקדים לבורא את הישועה שלו עוד מששת ימי בראשית. וברגע שיתחזק באמונה פשוטה בבורא, מיד תגיע לו הישועה.
ואומרים בשם החוזה מלובלין שכתוב “והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו” שיש עוד איל אחר, יש עוד נסיון עקידה מלבד הנסיון הידוע, וזה כשהאדם נסתבך בתאוות היצר והוא נלחם כנגדו בגבורה ומשבר את הרצןן והטבע שלו – זה נקרא עקדה ממש, שהוא עוקד עצמו על המזבח. ואם הוא עומד בנסיון מאיר אורו עד כסא הכבוד!
ובכל רגע שאנחנו עומדים בנסיון בשביל הקב”ה – זה לתקן עולם במלכות שדי שדיברנו בשיעור שעבר. וזה מעלה ריח ניחוח לה’ עד כסא הכבוד. כתוב “ויאבק איש עמו” אמר ר’ יהושע בן לוי מלמד שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד”, שכשאדם נאבק עם היצר יש נחת רוח שעולה מלפניו עד כסא הכבוד, וזה לתקן עולם במלכות שדי. שזה שאמרנו ששאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא “מעשי מי נאים מעשי הקב”ה או מעשי בשר ודם?” וענה לו רבי עקיבא “מעשי בשר ודם”. יש שיבלים אבל אי אפשר לאכול אותם ככה, צריך להשלים את הבריאה, לטחון ולברור וללוש ולאפות כדי לאכול בסוף לחם או עוגה. הבריאה נבראה לא מתוקנת גם בפיזי וגם ברוחני והקב”ה שם אותנו פה להשלים ולתקן את הבריאה, “לתקן עולם במלכות שדי”, לתקן גם את עצמנו ודרך זה את העולם כולו.
לכן כל אחד עובר בחייו את נסיון העקדה, שהוא צריך לוותר על דבר שיקר לו מאד למען ה’, אבל צריך לדעת שברגע שהוא עושה את זה ומשלים עם זה, באה לו ישועה וגאולה מיד. וכדי לעמוד בנסיון צריך להכין לעצמו ‘צידה לדרך’ של התחזקות באמונה ובטחון עוד לפני זה. לקחת כל נסיון קטן בתור תרגול להתחזק באמונה ובטחון, וככה לעלות מעלה מעלה במעלה האמונה ובטחון.
_________________________________
להצטרפות לוואטסאפ של השיעורים של הרבנית וקבלת לינק לשיעור המשוכתב: https://did.li/hlYaa
כניסה לזום👇 – ימי שני בשעה 21:00
https://did.li/7Sk6q
(סיסמה במידת הצורך 12345)
השיעור לנשים בלבד 🤩
ואל תשכחו להזמין את החברות להצטרף!! 🙌
