בס”ד
כח האמונה
מהפך ממכה לרפואה וממיתה לחיים
(בהשראת ‘באר הפרשה’ של הרב בידרמן)
בפרשת חקת יש הרבה סיפורים. מרים הנביאה, הצדקת הגדולה, אחת משבע הנביאות שעמדו להן לעם ישראל לדורות נפטרה “ותמת שם מרים”. איפה זה היה? במדבר צין. מרים מתה לא היו מים. למה לא היו מים? כי איך לישראל היו מים במדבר? איך הם שתו? היתה להם את באר מרים. אחד מעשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות זה ‘פי הבאר’. שבוע שעבר דיברנו על פי הארץ, שהארץ פערה פיה ובלעה את קרח ועדתו כי הם החזיקו במחלוקת, והיה כדאי לקב”ה לברוא פה לארץ שתבלע את מחזיקי המחלוקת רק כדי שיראו כולם ויראו מלהחזיק או לקחת חלק במחלוקת.
השבוע אנחנו מדברות על ‘פי הבאר’, הבאר זה בארה של מרים, ומסביר המהר”ל שבכל מקום שישראל הלכו היה נפתח פתח באופן ניסי שממנו המים היו עולים וזה נקרא פי הבאר. והיו הנשיאים של השבטים באים וסובבים אותה במקלות שלהם וקוראים ‘עלי באר עלי באר’, והמים מבעבעים ועולים כעמוד למעלה, וכל אחד ואחד (מן הנשיאים) מושך (את המים) במקלו, איש לשבטו ואיש למשפחתו.
ואשה שהייתה צריכה לילך אצל חברתה מדגל לדגל, הייתה הולכת בספינה – והמים היו יוצאים חוץ למחנה ומקיפים חלק גדול ממנו ומגדלים מיני דשאים ואילנות שאין להם סוף”. למה הבאר הזאת נקראת בארה של מרים? כי היא באה לישראל בזכותה של מרים. מרים חיכתה שש שעות על המים לראות מה יעשה למשה, כששמו אותו בתיבה ביאור, הקב”ה גמל לה מידה כנגד מידה, שבזכותה עלו מים לכל ישראל.
צריך להבין שאין שום דבר ושום מעשה שאנחנו עושות בעולם הזה שהוא נסתר מעיני ה’ ושהוא לא מתוגמל. “אין הקב”ה מקפח שכר כל בריה’, כל דבר ה’ רואה ועל כל דבר ה’ גומל, אם טוב ואם רע. מה כתוב על הכלבים במצרים “ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו”. במצרים היו עשרה שערים, על כל שער היה פסל של איזה חיה – שער חתול, שער זאב, שער חמור… וכל השערים היו מכושפים בצורה כזאת שאם היה מישהו מנסה לצאת מהם כל החיות במצרים שהיו מאותו מין של השער היו מיללות. משער החמור כל החמורים היו נוערים, משער הזאב כל הזאבים היו מיללים, משער הכלב, שממנו יצאו ישראל כל הכלבים היו נובחים.
אבל כשישראל יצאו הכלבים לא נבחו, כי הם הבינו שישראל יוצאים ברצון ה’, והם קיבלו על עצמם את רצון ה’, בגלל זה הם לא נבחו. מה ה’ גמל להם? מאז ה’ ציוה שכל טרפה בשדה “לכלב תשליכון אותו”. ה’ גמל לכלבים על הבחירה שלהם. קל וחומר בן בנו של קל וחומר, שה’ גומל לנו, בניו אהוביו, על כל דבר וכל התגברות שאנחנו עושים למענו או למען הזולת. על כל דבר הכי קטן ה’ גומל, ואם אנחנו לא רואים את זה מיד זה כי זה כמו זרע, כשהוא יגדל הוא ייתן פירות ואז נראה כמה ה’ גמל לנו!
אז גם למרים ה’ גמל במים, היא עשתה מסירות נפש על המים והיא קבלה את שכרה במים. מה קרה כשהיא מתה? זהו הבאר שממנה שתו כל ישראל נעלמה, “ולא היו מים לעדה”, כל העם נשאר בלי מים. מה הם ישר עושים? “ויקהלו על משה ועל אהרן. וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי יְהוָה. וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל יְהוָה אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ.וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת”
משה ואהרן ישר הלכו לאהל מועד וה’ אמר להם, לכו קחו את המטה תביאו את כולם ותדברו אל הסלע מול העיניים שלהם והסלע יוציא מים. משה לקח את כל העם אבל הוא לא ידע לאיזה סלע לדבר. חלק הקיפו אבן אחת ואמרו שיוציא לנו מים מזאת, והליצנים שבהם אמרו, מה, משה היה רועה עיזים הוא יודע איפה יש מים אז הוא רוצה להוציא לנו מים ממקום שממילא יש שם מים, ולהטעות אותנו שזה ה’ שלח אותו. אז שיוציא לנו מזאת, לא בעצם מזאת, בעצם מזאת, ככה כל פעם היו מצביעים על סלע אחר. והוא אומר להם – אתם יודעים שהקב”ה יכול לעשות לכם נס, כבר ראיתם מספיק ניסים, בואו איתי לסלע שאראה לכם. והם אמרו לו: לא, אם אתה לא מוציא מהסלע שאנחנו אומרים לך, אז גם מסלע אחר אנחנו לא רוצים שתוציא לנו. ואז הוא עמד והכה בסלע,(בסלע שישב בין הסלעים, בארה של מרים) יצאו ממנו קצת מים. אמרו לו, מה זה לתינוקות יונקים? הכה עליו עוד פעם ויצאו מכל הסלעים מים.
מה אומר בעל חידושי הרי”ם מגור? לעולם כל הנצרך לכל בריה מוכן בכל מקום ובכל עת, אלא שהוא נוסתר מהעין הגשמית, וכשהקב”ה מאיר עיניו רואה שהכל לפניו. “אמר רבי בנימין כולם כסומין עד שבא הקב”ה ומאיר את עיניהם”. הכל לפנינו רק אנחנו סומין. אז בכל ‘סלע’ שמזדמן לנו בחיים, אנחנו צריכים לזכור שהקב”ה כבר הקדים את הרפואה למכה, והכין עבורה את ישועתו, אלא שלעת עתה היא נסתרת מעינינו. ובאמונה הזאת אנחנו ממשיכים את הישועה שתתגלה.
כשמשה רבינו בא לגאול את ישראל חוץ מהאותות שעשה להם אמרו לו יש לך סימן שאתה הגואל שלנו? אמר להם: כן, הסימן שלי הוא פקד פקדתי אתכם. הלכו לסרח בת אשר, שהיא היחידה שנשארה מדור השבטים והאבות ושאלו אותה אם זה הסימן, אמרה להם כן, אבא שלי אשר קיבל מיוסף, ויוסף קיבל מיעקב שכל גואל שיבא ויאמר לבני “פקד פקדתי אתכם” הוא גואל של אמת.
לא כל מי שיבוא ויגיד אני הגואל באתי לגאול אתכם אנחנו מאמינים לו, יש סימנים מעידים. הסימן אז היה שיגיד פקד פקדתי. אז העם האמין “ויאמן העם”. האמינו. למה דווקא פקד פקדתי? כי מה האותיות העוקבות אחרי פקד? אחרי פ – צ, אחרי ק – ר, אחרי ד – ה. יוצא צרה. כשיש לך צרה תדע שהישועה, הפקידה, מזומנת עוד מלפני הצרה, לכן אל תתייאש אף פעם. זה היסוד שאני רוצה שאם ישראל ידעו בתחילת התהוותם לעם. אני תמיד מקדים רפואה למכה וישועה לצרה.
ואם אנחנו מאמינים ולא רואים את הישועה, היא כאילו לא נמשכת לנו? אומר ה’דברי ישראל’ ממודזיץ שהעצה היעוצה היא להתאזר בסבלנות. סבלנות זה אמונה, להאמין שהקב”ה פועל לטובתנו וברגע הנכון תבוא הישועה. לא לדחוק את השעה, כי מי שדוחק את השעה – השעה דוחקתו. אלא צריך לשבת ולצפות בסבלנות ובאמונה לישועת ה’, אמונה שבוודאי הישועה כבר מוכנה לו ובבוא העת היא תגיע, ועל ידי זה הוא יוושע בכל טוב.
המפתח הוא האמונה וסבלנות, סבלנות נולדת מאמונה. וראינו את זה בהפטרה של השבוע שעבר. מה היה בהפטרה? ההפטרה מדברת על יפתח הגלעדי. יפתח הגלעדי היה גבור חיל והאחים שלו גרשו אותו מהבית כי הם אמרו “לא תנחל בבית אבינו כי בן אשה אחרת אתה”. מה יפתח עשה? הוא ברח מהם והתישב בארץ טוב, “ויתלקטו על יפתח אנשים ריקים”. שואל הרבי מוולברוז’ למה יפתח היה צריך לברוח הם לא רדפו אחריו? וחוץ מזה הוא היה גיבור חיל אז למה שיברח? והוא מגלה לנו שיפתח כבש את יצרו וקיבל על עצמו את מידת הסבלנות, לעשות את עצמו נרדף תחתיהם וסבל את חרפתו. אבל בגלל שהוא לא האמין בעצמו שיוכל לעמוד בפני היצר כל הימים, ופחד שאם הוא ישב עם האחים יבוא היצר באחד הימים ויפתה אותו להוציא מהם את הנחלה בכח גבורתו, לכן הוא ברח מהם כמו שבוחרים מהאויב. ולאן הלך? לארץ טוב. כלומר, עיכב את עצמו בידיעה ברורה שכל מה שה’ עושה הכל לטובה. הכל טוב, כי הכל מעשה ה’.
והוא כל כך עבד על עצמו והרגיל את עצמו בזה עד שה’ שלח לו כל מיני אנשים ששפכו את לבם לפניו על כל הצרות והתלאות שלהם, והוא החכים אותם לראות שהכל זה לטובתם השלמה, והכניס בהם את האמונה הזאת שהכל לטובה עד שנהיו ריקים מכל צרותיהם!
מה ה’ גמל לו על זה? בשכר זה הוא הפך להיות ראש וקצין על כל ישראל, עד שכתוב “יפתח בדורו כשמואל בדורו”. אתה התלמדת במידת הסבלנות, ויתרת וברחת מתוך אמונה שהכל לטובה, אתה הופך להיות ראש הדור ואתה שקול כשמואל הנביא בדורו. עד כדי כך מידת הסבלנות היא מפתח לכל הישועות.
משה רבינו לא הצליח במי מריבה לסבול את תלונות ועזות העם ובמקום לדבר אל הסלע היכה על הסלע, והמים יצאו מהסלע, באה להם הישועה אבל בכל זאת הקב”ה הקפיד על משה רבינו ונגזר עליו שלא יכנס לארץ. למה? כי הוא אמר אם היית מדבר אל הסלע והיה מוציא מים היו לומדים קל וחומר, מה סלע שאינו מדבר ואינו שומע ולא צריך שיזונו אותו ככה מקיים את דבר ה’, קל וחומר אנחנו שאנחנו שומעים ומדברים וצריכים לפרנסה שעלינו לקיים את דבר ה’.
ואם אתם חושבים שקל וחומר זה סתם איזה משהו בא רבי יוחנן בר תורתא ומגלה לנו שבכלל לא. בגלל קל וחומר אדם יכול להפוך את החיים שלו! רבי יוחנן בר תורתא היה תנא קדוש. למה הוא נקרא בר תורתא? הסיפור הוא שהוא היה בעצם גוי, ובתור גוי הוא קנה פרה מיהודי, והוא השתמש בה לחרוש את השדה. כל השבוע היא חרשה את השדה אבל בשבת היא ישבה ולא זזה. כמה שהוא היכה אותה היא לא זזה. הוא חזר למוכר ואמר קח חזרה את הפרה שלך ותביא לי את הכסף. כשהמוכר שמע למה הוא רצה להחזיר לו את הפרה אמר לו ‘חכה רגע, תן לי לבוא לדבר איתה’. הלך לפרה ולחש לה באוזן “פרה, פרה!, כשכשהיית ברשותי היית עובדת שישה ימים, ובשבת היית נחה, כי אני מצווה על שביתתך. כעת את ברשות גוי ועלייך לעבוד בשבת.”, מיד הפרה קמה והתחילה לעבוד.
הגוי עמד כולו משתומם ואמר למוכר “מה, אתה מכשף? אני היכיתי אותה בשוטים ולא עזר עכשיו אתה לוחש לה על האוזן והיא קמה לעבוד?” סיפר לו המוכר את כל העניין, ואותו גוי היה עוד יותר בהלם. עשה קל וחומר ואמר לעצמו: אם הפרה שאין בה דעת יודעת לשמור את השבת, אני שנוצרתי בצלם אלוקים לא אלך ואכיר את בוראי? הלך והתגייר, והפך לתלמיד חכם גדול. והיו קוראים לו: בן תורתא – ‘כלומר, בן הפרה. שור – תור.
אז אתן מבינות מכאן מה הכח של קל וחומר. הקב”ה רצה שיתקדש שמו בעיני העדה גם מכח הנס, שיתחזקו באמונה וגם מקל וחומר. עד עכשיו היו מתים כל שנה כל אלו שקיבלו לשה”ר מהמרגלים והיו מרגנים ובוכים באהליהם על שהקב”ה מביא אותם לא”י, ורצו לחזור למצרים. הקב”ה רצה שהעם יתמלא באמונה, וזה התפספס. משה רבינו נענש וגם אהרן אותו דבר נפטר לפני שנכנס לארץ.
מה קורה אחרי זה? משה רבינו שולח שליחים למלך אדום שיתן להם לעבור דרך ארצו ומבטיח לו שהם לא יסורו מדרך המלך ימין ושמאל, לא יגעו בשום יבול שדה או כרם ולא ישתו משום מים שלהם רק לקצר את הדרך. מלך אדום לא מסכים ומאיים שאם יעיזו לעבור אצלו יצא למלחמה נגדם ביד חזקה ובהמון עם. אז העם צריך לסבוב את כל ארץ אדום בשביל להגיע לישראל, באותו זמן אהרן נפטר, הבאר של מרים שנעלמה כשמרים מתה, חזרה בזכות משה ואהרן, עכשיו כשהוא נפטר עוד פעם היא נעלמה ונפש העם קצרה. ואז ישר הם התלוננו: “וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל”
למה העלית אותנו ממצרים כדי למות במדבר? אין לנו מים לשתות ונפשנו קצה בלחם הקלוקל. מה זה הלחם הקלוקל? זה המן. המן שהיה אפשר לטעום בו כל טעם שרוצים ושהיה יורד להם מהשמים כל יום עטוף בטל, כמו מנה עטופה מוגשת על מגש. ובזה הם קצו. הרגע הוצאתי לכם מים מהסלעים במדבר, אתם יודעים שהכל בידים שלי, אני יכול להוציא לכם גם עכשיו, אז במקום לבקש ולהתפלל אתם מתלוננים ומבזים את המן ואותי ואת משה?
מיד מה קרה? “וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל”. מה עושה ה’? ה’ אומר, אתם מדברים לשון הרע בה’ ובמשיחו, שזה בא מכח הנחש? אני שולח לכם את הנחשים השרפים שימיתו אתכם, כמו שלשון הרע ממית.
הפעם ישראל תפסו את עצמם באו אל משה ואמרו חטאנו, דיברנו על ה’ ועליך, תתפלל אל ה’ שיסיר את הנחש הזה מעלינו. משה מתפלל וה’ אומר לו: “עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי. וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי”.
שואל ה’אמרי אמת’, מה זאת אומרת מי שהסתכל בנחש הנחושת חי? וכי נחש ממית ונחש מחיה? אלא בזמן שישראל היו מרימים את עיניהם לאביהם שבשמים היו מתרפאים, ואם לא נימוקים. אז אם זה ככה למה הם צוו להסתכל בנחש הנחושת? שירימו את עיניהם לשמים ויתרפאו. אומר ה’אמרי אמת’ שגם זה שמלכתחילה הם הוכשו על ידי הנחשים, גם זה היה בדבר ה’. הנחש הוא רק שליח, ואם העם עשו תשובה והתוודו על חטאם, אז ברצון ה’ אותו שליח יכול גם לרפאות . מהמכה צומחת הרפואה ובמקום מיתה חוזרים לו החיים.
לא היה לכם מים, מה הייתם צריכים לעשות? להמתין בסבלנות ולהתפלל, לבקש מה’. מה עשיתם? חרפתם וגידפתם בפיכם. ה’ שלח לכם שליחים שממיתים בארס פיהם. חזרתם בתשובה והרמתם עיניכם לשמים, באה לכם הרפואה מאותו שליח. כי ה’ מזמן את הרפואה לפני המכה ומהמכה עצמה הוא יכול להצמיח את הישועה.
כך היה גם עם יפתח, כי אחרי כמה שנים שיפתח ישב בארץ טוב באו עמון להלחם עם ישראל, מיד יצאו זקני גלעד אל ארץ טוב לקרוא ליפתח שהיה גבור חיל, שילחם עם בני עמון. אמר להם יפתח “הלא אתם שנאתם אותי ותגרשוני מבית אבי ומדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם”? מה ענו לו זקני גלעד? לכן עתה שבנו אליך והלכת עמנו ונלחמת בבני עמון והיית לנו לראש לכל ישבי גלעד”. מה זה הלכן הזה? אתם גרשתם אותי בגלל זה באתם עכשיו לשים אותי לראש על כל יושבי גלעד? אומרים לנו ספרי הקודש – כן. תדע לך שאם אתה בז למישהו אחר, הקב”ה יגלגל שיעלה לגדולה ואתה תצטרך לו ולטובתו. אחיו וזקני גלעד גרשו אותו? – לכן, דווקא בגלל זה היו צריכים אחרי זה לבוא לבקש טובתו ולשים אותו ראש עליהם. דווקא בגלל שיפתח קבל בסבלנות ובאמונה את מה שבא עליו ואת הבזיון, באה לו הגדולה אח”כ דווקא מאותם שביזו אותו.
הקב”ה מסובב את הישועה לפני המכה, אם אנחנו מאמינים וראויים אנחנו זוכים לה. ישראל היו צריכים לרשת את חשבון וכל הערים שסביבה. אבל הערים האלו היו שייכים למואב. להלחם במואב ישראל לא יכולים כי הם הצטוו לא להלחם עם מואב “אל תתגר בם מלחמה”. מה עשה הקב”ה, שנים לפני שישראל הגיעו לשם הלך סיחון מלך האמורי וכבש את חשבון ואת כל הערים מסביב. סיחון היה מאד חזק, האמורים היו כגובה הארזים גבהם וחזקם. אבל ה’ נתן אותם ביד ישראל.
ללמד אותנו מה? ללמד אותנו שאל תדאג בכלל על הקניין והרכוש שלך שאתה צריך לקבל, אתה זה הקב”ה מסדר. הוא מסובב את הסיבות ומסדר שתקבל את כל מה שאתה צריך לקבל. מה אתה צריך לדאוג? רק להיות באמונה ובסבלנות, שעל ידי באה לך הישועה ואפילו מהסלע יוצאים לך מים.
____________
להצטרפות לוואטסאפ של השיעורים של הרבנית וקבלת לינק לשיעור המשוכתב: https://did.li/hlYaa
כניסה לזום👇 – ימי שני בשעה 21:00
https://did.li/7Sk6q
(סיסמה במידת הצורך 12345 )
השיעור לנשים בלבד 🤩
ואל תשכחו להזמין את החברות להצטרף!! 🙌
