בס”ד
אלילות יוון
בנות אנחנו התרגלנו לחשוב, והתרגלנו לשמוע ולקרוא בתקשורת השכם והערב, השכם והערב שכל הדברים שקורים בעולם הזה זה בגלל סיבות שאנחנו רואות בעינים ויכולות לנתח אותן. ניצלנו מהטילים כי יש לנו כיפת ברזל, כי יש לנו ממ”דים ואולי אפילו בגלל שאנחנו קוראות תהלים ומתחזקות באמונה.
צה”ל ניצח את החיזבאללה כי יש שב”כ גאוני שמפעיל טכנולוגיה מתקדמת שמאפשרת להרוג אלפים דרך הביפרים, ויש טילים מתקדמים שיכולים להרוג את נסראללה בבונקר שלו המזוין שלו עמוק עמוק בתוך האדמה, ואנחנו מקבלים מארה”ב סיוע אוירי וצבאי וחימוש ובגלל זה ובזכות זה וכו’ וכו’.
הצלחנו להתקבל לעבודה רצינית כי עשינו קורס שהגדיל את הארגז כלים שלנו ואת הרזומה שלנו. וגם ההיפך אנחנו במינוס בבנק בגלל שנפלו עלינו כל מיני הוצאות רפואיות או קנסות או נזילות בבית או על הילדים לא חסר על מה.
אין לנו זוגיות כי לא מצאנו מישהו מתאים או לא עשינו מספיק מאמץ לחפש או אנחנו לא נראות מספיק טוב אנחנו צריכות להוריד כמה וכמה קילו מיותרים. כל מיני עניינים שאותם אנחנו הופכים להיות הסיבות לכל מה שקורה לנו.
אני לא אגיד שזה עבודה זרה אבל אני אתן קצת רקע על האליליות של יוון של פעם. איך היוונים ראו את זה? ותדעו היוונים של פעם לא היו טיפשים, חז”ל הודו שחכמי יוון היו חכמים מחוכמים, לא כמו חכמי ישראל, חכמי ישראל גברו עליהם, אבל היה FIGHT. הם היו בליגה הלאומית. איך הם ראו את זה? הם אמרו יש כל מיני אלילי שפע. על כל שפע שיש בעולם יש אליל שהוא מעביר אותו לעולם, קצת דומה למה שאנחנו אומרים שיש שר ממונה לכל דבר.
אז לצורך הדוגמא, את רוצה אהבה? לכי לאלת האהבה, אפרודיטה, היא הצינור שלך לקבל אהבה פה בעולם הזה, תקריבי לה, תמצאי חן בעיניה, בתמורה היא יפתחו לך את הצינור הזה.
עכשיו אם את לא נשואה, את עדיין רווקה, ואת רוצה אהבה, לכי גם לאם כל האלים, שהיא גם אלת הנשים והנישואין ותפתחי גם אצלה את הצינורות,תקריבי לה, תשתחווי לה, היא תתן לך.
אל תשכחי גם את אדון האלים בפועל ואדון העולם, אם הוא יראה שאת פועלת אצל האלים היותר נמוכים ולא מתייחסת אליו, אז הוא עלול לכעוס עליך ולעצור לך את כל השפע ולנקום בך, אז הוא אולי הראשון שאת צריכה להקריב לו וכל הטקסים המחייבים. בנוסף, יש גם את אלת הקסם, המעברים והלילה. שזה בדיוק מה שאת צריכה את צריכה איזה קסם פה לעשות מעבר בין המצב עכשיו למצב של זוגיות והתחלה חדשה.
ובגלל שזה ממש ממש חשוב לך אז גם תלכי גם לאלת הגורל ואלת הנעורים, כי את ממש חייבת לחדש את הנעורים שלך ולשנות את הגורל שלך.
היום זה נשמע לנו מופרך. יש כאלו שאולי אפילו חושבות, וואלה, הלוואי שהיו לי כאלו כפתורים ללחוץ עליהם ולשנות גורלות. תכלס, בהתנהלות החשיבה שלנו אנחנו לא כל כך רחוקות. מה הכוונה? כל פעם שאנחנו חושבות שהסיבה למה שקורה לנו זה איזה עניין של השתדלות פה בעולם הזה או דברים שאנחנו רואים בעיניים – אנחנו בעצם לא תולות את זה בקב”ה אנחנו תולות את זה באיזה נסיבות שונות ומשתנות שלא קשורות אליו. מה אנחנו עושות? אנחנו הופכות את הנסיבות, את ההשתדלויות להיותיותר גבוהות מהקב”ה, הם הסיבה שבזכותה או בגללה יהיה לי או יקרה לי או קיבלתי או לא קיבלתי. הם מעל ה’. אין אותו פה. איפה הוא פה במשוואה?
אם ניצלתי מהטילים בגלל כיפת ברזל או בגלל הממ”ד – זה אומר שהם נתנו לי את החיים. יש אל המוות באלילות היוונית, הוא מחליט על המוות של הבריות. אם הם רצו להנצל מהמוות הם הקריבו לו, האמינו בו. אם אני מאמינה בקב”ה אני מאמינה שהוא זה הקוצב קצבה לכל חי, הוא המחליט על החיים והמוות שלי, לא שום סיבה אחרת. זה לא אומר שאני לא אכנס לממ”ד ואני לא אזהר. רבינו בחיי מסביר יסוד מאד חשוב בעניין האמונה והבטחון, הקב”ה גזר על ההשתדלות. “בזעת אפיך תאכל לחם” אתה צריך לעשות השתדלות, הלחם לא יקפוץ לך לפה לבד, אתה צריך להשתדל.
כי הקב”ה לא פועל בגילוי פה בעולם הזה, הוא בהסתר, הוא מסתתר מאחורי הסיבות. “ברוך אתה ה’ אלקינו מלך העולם” הוא מלך העולם והוא פועל בהעלם, הוא נעלם מעינינו. זה חייב להיות ככה. אם זה לא יהיה ככה איזה בחירה תהיה לנו? אם הכל יהיה בגילוי לא נוכל לעשות שום דבר מתוך בחירה. אנחנו נהיה רובוטים ממלאי הוראות, וכמו שלא נכניס את היד לאש מתוך בחירה ככה לא נעשה שום דבר מתוך הרצון העצמי שלנו. זה רובוטיקה, זה AI, זה לא בני אדם.
בני אדם מקבלים שכר וגמול על הבחירה שלהם. אם הכל יהיה בגילוי, לא תהיה בחירה. זה משחק מכור. אנחנו לא במשחק מכור כאן, יש לנו כאן בעולם הזה בחירה מלאה, כמו שהרמב”ם אומר בהלכות תשובה: “רשות כל אדם נתונה לו: אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק, הרשות בידו; ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע, הרשות בידו….. ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו, ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים, אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאיזה דרך שירצה”
הכל בידיים שלנו, בחירה מלאה. אם ה’ יהיה בגילוי תהיה לנו בחירה? לא. אז חייב שהוא יהיה בהעלם כדי לאפשר את הבחירה. לכן חובת ההשתדלות מחויבת בעולם הזה, כי הקב”ה חייב להיות בהסתר.
אבל אסור לנו ליפול לתוך האמונה הזאת שההשתדלות הזאת או כל סיבה שבעולם היא זאת שקובעת את הגורל שלי. התקבלתי לעבודה כי בראש השנה נקבע שאני אתקבל השנה לעבודה, והגזירה הזאת התלבשה בתוך נתונים של העולם הזה, עשיתי קורס, הרחבתי את הארגז כלים שלי ואת הרזומה שלי וקבלו אותי לעבודה. מה הסיבה האמיתית שבגללה נגזר בשמים שאני אתקבל לעבודה? את זה אני לא רואה. כתוב שרבי, רבי יהודה הנשיא, מי שכתב את המשנה, זה יסוד כל התורה שבעל פה, סבל 13 שנה מטחורים, תחתוניות קוראים לזה בגמרא. 13 שנה הוא סבל מטחורים. מה יגידו בימינו? הוא היה בלחץ, הוא אכל אוכל חומצי, מילדות היו לו בעיות ביציאות, אלף ואחד תירוצים.
מה אומרת לנו הגמרא? לא, זה נגזר בשמים, ויש סיבה למה זה נגזר בשמים על ידי איזה מעשה באו? שאותו עגל שהיו מוליכים אותו לשחיטה, הלך ותלה ראשו תחת כנפי בגדו של רבי, והיה בוכה. אמר לו רבי: לֵךְ, לכך נוצרת! אמרו (בשמים): הואיל ואינו מרחם יבואו עליו ייסורים.
יש סיבה שנעלמת לנו מהעיניים ובגללה הכל קרה. יש עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים שם למעלה, ואותה עין ואוזן היא שגזרה ככה. כשרבי תיקן בשורש את הסיבה ליסורים, הם התבטלו, כמו שאומרת הגמרא:
“ועל ידי מעשה הלכו. יום אחד היתה אֲמָתוֹ מטאטאת את הבית, והיו מוטלים שם בני חולדה וטאטאה אף אותם. אמר לה: עזבי אותם, כתוב (תהלים קמה, ט) ‘וְרַחֲמָיו עַל־כָּל־מַעֲשָׂיו’! אמרו (בשמים) הואיל ומרחם נרחם עליו”.
הנסיון שבא לו לתיקון היה במדרגה יותר גבוהה, קודם בא לו עגל חמוד שבא לשחיטה, טוב יכול לרחם עליו ולהציל אותו. עכשיו באו לו יצורים מאוסים בתוך הבית, לא שרצו להרוג אותם, רק לטאטא אותם החוצה, והוא ריחם עלים – משמים ריחמו עליו.
מבינות, ריבונו של עולם הוא מעל כל הסיבות, מעל כל הדברים, לא הסיבות חורצות את גורלו של האדם. לא בגלל שיש לי כמה קילו יותר או פחות או בגלל שלא מצאתי אף אחד בגלל זה אני לא מתחתנת. הפוך, נגזר עלי כרגע שאני לא אמצא את הבן זוג, בגלל זה לא מצאתי ובגלל זה השמנתי ואני לא נראית טבו ובו’ וכו’.
מה אני צריכה לעשות עכשיו? לעבוד לסיבות או לקב”ה? למי אני אלך כשאני רוצה להתחתן? לסיבות או לקב”ה?
הנה, תראו כתבה שהתפרסמה ב- YNET: “ספרד: בת 22 פוטרה מעבודתה בחברת לוגיסטיקה אחרי שהגיעה עשרות פעמים למשרד בין חצי שעה ל-45 דקות לפני תחילת המשמרת. בחברה טענו כי “פגעה בתיאום הצוות”. בית המשפט דחה את הערעור של העובדת וקבע כי הפיטורים מוצדקים.”
מה YNET וכל המקבילות שלה מחנכות אותי יומם ולילה להאמין? שאותה בחורה פוטרה כי היא באה מוקדם מדי לעבודה.
זה בדיוק הלך החשיבה של אלילות יוון. יש כל מיני סיבות שחורצות את הגורל שלי. אם YNET היה כותב מתוך נקודת מבט של אמונה איך הוא היה כותב את הכתבה הזאת? “ברצות ה’ פוטרה בספרד בחורה בת 22. רצון ה’ התלבש בסיבה של הקדמה למקום עבודתה בחצי שעה עד 45 דקות… ברצות ה’ גם השתדלות לטובה הופכת להיות לרועץ ולסיבת פיטורין…”
אם לא היינו חיים בעולם של הסתר ושקר, ככה היו נראות המודעות שלנו. רק שהעולם הזה נקרא בפי כל ספרי הקודש ‘עלמא דשיקרא’, עולם השקר, הוא המולך והשולט בעולם הזה. מה השקר הכי גדול ונורא? שה’ מוסתר. שנראה כאילו הוא לא סיבת הסיבות ועילת העילות. זה השקר הכי גדול שממנו משתלשלים כל שאר השקרים.
חג חנוכה שבו נלחמו באלילי יוון, נלחמו בהשקפה הזאת. בחג החנוכה התגלה לעיני כל שיש ה’ בעולם והוא פועל ישועות ונפלאות גם במצבים הכי לא סבירים, “נותן רבים”, מה זה רבים? מליונים, “ביד מעטים”, כמה מעטים? קומץ, קומץ ממש. זה לא נסים שלא ניתנים לתיאור?! אנטיוכוס אסף איתו את כל המלכים שהוא יכל, אתם יודעים עם כמה מליונים הוא הגיע לארץ? ה’ התגלה. אני לא נתון תחת שום סיבות ואילוצים, אם אני רוצה המעטים ינצחו את הרבים והחלשים את החזקים.
כשספירת ההוד מתוקנת היא מתגלים אורות במקומות הכי קשים, הכי מלחיצים, הכי מפחידים ובלתי ניתנים לפיתרון. יש ישועות ונסים ונפלאות. וזה בדיוק המהות של חג החנוכה, שהתגלו שם נסים ונפלאות בלתי ניתנים לתיאור. על ידי כל הלכות החג והמנהגים של החג אנחנו מתחברות לשורשים והתיקונים העליונים האלו.
יעקב והמלאך
מה קראנו בפרשה הקודמת? שיעקב אבינו נאבק במלאך. מי היה המלאך? זה היה שרו של עשו. מי זה שרו של עשו? זה הס”מ, זה מלאך המוות, זה המלאך החזק והגדול ביותר שיש לו 12 כנפיים, לעומת כל השאר שיש להם רק 6, שהוא מולך על כל שרי האומות. איפה עוד פגשנו את המלאך הזה? פגשנו אותו בסלם יעקב. יעקב חלם חלום ובו הוא ראה סולם שרגליו מוצבות ארצה וראשו מגיע השמימה ומלאכים עולים ויורדים בו. מי היו המלאכים? אומר רבי אליעזר בן הרוקנוס שהיו אלו השרים של ארבע המלכויות שישראל ישתעבדו תחתם. שר של מצרים, שר של בבל, של של יון ושר של אדום. כל השרים עולים ואח”כ יורדים, העליה מרמזת על אותה מלכות שתעלה ותשלוט בעולם ובישראל והירידה מרמזת על נפילתה, רק שרו של אדום עולה ואינו יורד. מי זה שרו של אדום? אדום זהו עשו. הוא ראה את שרו של עשו עולה ולא יורד.
יש מאבק בין יעקב לעשו, זה מאבק בשורש, מאבק בין הטוב לרע, מאבק שהתחיל עוד בבטן של רבקה ונמשך בימי חיי יעקב. הוא התחיל בגן עדן – אדם חוה והנחש, והוא המשיך בימי יעקב עשו ורבקה, אדם הראשון התגלגל ביעקב, חוה ברבקה והס”מ שהתלבש בנחש, התלבש כאן בעשו. בסופו של דבר המאבק הפך פרונטאלי ממש, יעקב נאבק עם שרו של עשו, כל הלילה, כל ימות הגלות, כל ימות החושך וכל הימים שהם חשוכים לנו זה המאבק ביננו לבין שרו של עשו. ולבסוף יעקב ניצח כשעלה השחר.
מה זה השחר הזה? שחר הגאולה. עד שחר הגאולה אין עוד הכרעה במאבק, שרו של עשו לא יורד בסולם, אבל בשחר הגאולה יעקב מנצח. ועל זה מתנבא עובדיה הנביא: “אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם ה'” (עובדיה א ד). לא משנה כמה הסטרא אחרא ישתרש, הקב”ה התחייב שהוא יוריד אותו, יעקב כבר ניצח לכן גם לפי מידת הדין הקב”ה יכול להורידו.
אבל עד אז יש פגם, כי המלאך נגע בכף ירכו אומרים לנו המפרשים בירך שמאל, שזה כנגד ספירת ההוד. מה זה ספירת ההוד? זהו הספירה הכי קשה, הכי מצירה, הכי עם גבורות. איך הולכות הספירות? ייש לנו את הכתר חכמה בינה. מהם נולדים חסד גבורה תפארת ומהם נולדים נצח הוד יסוד ובסופו של דבר המלכות זה הכלי השלם.
אז כשם שה’חסד’ נוטה להתפשט בלי גבול, והגבורה נוטה לעשות את הגבול לכל דבר, כך הנצח שנולד מהחסד נוטה לנצח, להתגבר על הסיבות המעכבות ולהוציא לפועל את הדבר שהוא רוצה לעשות, וה’הוד’ נוטה להודות, להכנע ולא להוציא לפועל. כל דבר מעכב, כל דבר מצמצם, כל דבר דינים, קשה, צר, מניעות, קשיים, נסיונות, זה ההוד. האדמו”ר מראדוויל מסביר בספר שלו אור יצחק, שבמידת ההוד שורה הדין החזק ביותר, כלומר הצמצום הגדול ביותר מכל המידות. בהוד הדברים מתעכבים מלצאת לפועל. אם ההוד לא מתוקן אתה מקבל כאפות, אתה מקבל את הדינים הכי קשים.
למה המלאך אחז דווקא בירך שמאל, שהיא כנגד מידת ההוד? גם לזה יש סיבה שנעלמת מהן העין, שלא נגלית במבט ראשון אבל המפרשים מגלים לנו אותה. הרב גלאנטי אומר בספר ‘קול בוכים’ שממה נמשך הפגם? למה המלאך הצליח לגעת ליעקב בירך שמאל? בגלל שיעקב השתחווה לפני עשו שבע פעמים. ואפילו שיעקב כשהוא השתחווה הוא התכוון להשתחוות לפני ה’, בכל זאת למראית עין היה נראה שהוא השתחווה לו.
אתן זוכרות מה היה עם חנה ושבעת בניה? זה בדיוק קשור לחנוכה. אנטיוכוס הרשע הביא את שבעת בניה של חנה אליו וצווה אותם להשתחוות לפסל, וכפי שכולם יודעים שאיסור עבודה זרה הוא ב’יהרג ואל יעבור’ אדם צריך לההרג, ולא לעבור על איסורי עבודה זרה. אז הראשון סרב להשתחוות המלך – הרג אותו, השני גם סרב – המלך הרג גם אותו, כך גם השלישי והרביעי אמר לחמישי אתה רוצה למות כמו אחיך? אמר לו הרבה שליחים למקום, הרבה דובים ואריות לו אם הוא רוצה להרגני, לא אוכל להנצל בזה שאעבור על רצונו ואשתחווה אל הפסל, עכשיו זה רק נסיון, וגם הוא נהרג על קידוש ה’ וכך גם כל אחיו.
בבן האחרון שנשאר לה, אנטיוכוס חשב, אני התבזיתי פה לפני כולם שאף אחד מהיהודים העקשנים האלה לא הסכים להשתחוות לי, אם גם הילד הזה לא ישמע בקולי אני אהיה ללעג ולקלס בעיני כל”
אז הוא ניסה לשכנע אותו, תראה אם תשתחווה לפסל אני אתן לך עושר וכל טוב; כשתגדל אני אמנה אותך למשנה למלך, אבל אם תתנהג בטיפשות, כמו האחים שלך אני יהרוג אותך בעינויים אכזריים…”
אבל הילד צחק עליו, איך אתה יכול להבטיח לי גדולות ונצורות? אתה אפילו לא יודע מה יקרה מחר. המלך, שלא רצה להתבזות לעיני העבדים שלו, אמר “תראה אני “אזרוק את הטבעת שלי לרצפה, אתה רק תרים אותה וכולם יחשבו שהשתחוית לפסל”.
אתם חושבים שהילד הסכים? בשום פנים ואופן לא. אמא שלו, חנה, ביקשה מהקיסר שיתן לה רשות רגע לדבר איתו, הוא חשב שהיא רוצה לשכנע אותו להשתחוות אז הוא הסכים, והיא לחשה לו על האוזן, בן אמיץ שלי, אשריך שאתה לא נכנע לפני בשר ודם, לך לאברהם אבינו ותגיד לו – אתה עקדת מזבח אחד, ואני עקדתי שבעה מזבחות. אתה הניסיון ואני המעשה”!
המקובל האלקי, הרמ”ע מפאנו, אומר שהיא היתה גלגול של אמו של אברהם אבינו, אמתלאי בת כרנבו, וזה היה התיקון שלה. מה בכל מקרה אנחנו רואים? יש עניין למראית עין. אפילו למראית עין הבן של חנה לא היה מוכן להתכופף ולהרים את טבעת המלך, כדי שלא יראה כאילו הוא השתווה לעבודה זרה. בגלל שיעקב והשבטים השתחוו לפני עשו, אפילו שזה היה רק למראית עין בלי שמץ של מחשבה כזאת הבפנים, היה לשר שלו כח לפגום. ובגלל שהיתה כאן השתחוות לצד הרע, נגרם מכאן פגם לדורות במידת ההוד, שם נוצרה למלאך אחיזה. שם זה המשך הדורות ואותן ברכיים עתידות לכרוע ולהשתחוות לו יש לו את הכח לפגום שם.
ספירת ההוד
מספירת ההוד נמשכת הנבואה, בגלל שספירת ההוד נפגמה, אומר האר”י ז”ל, בגלל זה נפסקה הנבואה כל האלף החמישי, מאז חרבן הבית, נפסקה הנבואה. למה דווקא האלף החמישי? כי הוד זו הספירה החמישית בתוך השבע ספירות תחתונות
מי יתקן את הספירה? שמואל שהיה נביא יתקן את הספירה של הנבואה. כל ימיו עמל שמואל הנביא לתקן את הפגם שבספירת ההוד, אבל לא הצליח לגמור את התיקון. מי גמר את התיקון? אומר ה’מגלה עמוקות’ שמיצוץ מנשמת שמואל הנביא בא מתתיהו הכהן הגדול. למה דווקא בו?
אתן מכירות את האושפיזין בסוכה? כל יום יש לנו אורח אחר מהאבות שמגיע לסוכה, אורח בארמית זה אושפיזין. כל יום יש לנו אשפיזין אחר מהאבות, ביום הראשון יש לנו את אברהם כנגד ספירת החסד, ביום השני את יצחק כנגד ספירת הגבורה, ביום השלישי את יעקב כנגד תפארת, ביום הרביעי את משה כנגד הנצח וביום החמישי את אהרן כנגד ההוד.
אהרן הכהן קשור לספירת ההוד, מצד אחד הכהנים הם חסד, מצד שני הוד. אז שמואל הנביא התלבש ב’כהן’ של הדור ההוא – הכהן הגדול, ואז פתאום אנחנו רואים שמגיע איזה יווני שמכריח אותו להקריב על המזבח חזיר לעבודה זרה והוא במסירות נפש תופס חרב וכורת את הראש של היווני וצועק “מי לה’ – אלי”, וכך מתחיל המרד נגד היוונים.
בעולם הזה זה נראה אקראי, למעשה יש כאן חשבון ארוך ושורשים עמוקים ונסתרים. האר”י ז”ל אומר שמתתיהו ובניו הכהנים תיקנו את הפגם בספירת ההוד ע”י המלחמות ביוונים. ה’דברי חיים’ אומר שכל הנצחונות במלחמות באים מספירת ההוד. וזה די מובן, שאם אתה מתקן את הספירה הזאת באות לך ישועות דרכה. ולכן התגלגל משמים שנס פח השמן נמשך שמונה, כי כל התיקון הוא של ספירת ההוד שהיא הספירה השמינית מתוך העשר ספירות. כשמסתכלים רק על השבע ספירות תחתונות אז הוד היא הספירה החמישית וכשמסתכלים על כל העשר ספירות אז הוד היא הספירה השמינית, והנס של שמונת הימים רומז שהיה כאן תיקון שלם.
ולכן יש גם עניין כל כך גדול בנר החמישי ובנר השמיני. הם הנרות המרכזיים של חג החנוכה, כי הם נעוצים בשורש הספירה שהיא הספירה החמישית והשמינית. איזה עוד חג יש שקשור למידת ההוד וקשור גם הוא להדלקה – זה ל”ג בעומר. ל”ג בעומר הוא היום השלושים ושלש בספירת העומר שהוא הוד שבהוד של הספירה. וביום הזה אנחנו מדליקים לרבי שמעון מדורת ענק, כי הוא תיקן את המידה הזאת של הוד שבהוד והפך אותה מ’דוה’, שזה בוכה וכואבת מרוב היסורים – ליום שמחה והודיה וישועות, וככה בדיוק זה חנוכה. הארה בתוך המקום הכי נמוך, הכי חשוך, הכי קשה.
האור הגנוז
אותו אור מתגלה לנו כל שנה בימי החנוכה. לכן אומרים ספרי הקודש שבחנוכה אפשר לבקש נסים מעל הטבע. אם כל השנה מנכים לנו מהזכויות בגלל הניסים. כמו שיעקב אבינו פחד שבגלל כל הנשים והילדים והצאן והבקר, כל החסדים, התמעטו הזכויות שלו, ואולי ה’ לא יעמוד בעזרו מול עשו,, אז בחנוכה זה לא ככה. תבקשי כמה נסים שאת רוצה, זה לא ימעיט לך מהזכויות, ולא רק שאת יכולה לבקש, זה זמן של נסים, זה זמן של נפלאות, ביחוד בזמן של הדלקת נרות חנוכה. אז ממש מתגלה האור הגנוז ששימש 36 שעות, מהרגע שהקב”ה אמר “יהיה אור”, עד שהוא החליט לגנוז אותו לצדיקים לעתיד לבוא. למה הוא גנז אותו?
כי הוא ראה שהרשעים ישתמשו בו למטרות רשע וזה יהיה כלי חזק מדי בידיים שלהם למטרות הרעות שלהם, כמו האטום, מדי מסוכן, גנז אותו. אבל ב- 36 דק’ הראשונות של הדלקת נרות חנוכה, כן מתגלה האור הזה. אנחנו מדליקים את החנוכיה בחוץ בחושך, כי האור הגנוז שמתגלה מאירבמקומות הכי חשוכים. אנחנו מדליקים את החנוכיה דווקא מתחת לעשרה טפחים, למרות שכתוב “שמעולם לא ירדה שכינה מתחת לעשרה טפחים”, כי בחנוכה האור יורד עד למטה למטה, למקומות הכי נמוכים שאתה יכול להיות בהם, למקומות הכי חשוכים בנפש. יש לו את הכח הזה, הוא יכול להאיר לנשמות הכי רחוקות, יש לו את הכח הזה. רק צריך להתחבר אליו.
תיקון ספירת ההוד בהודיה
בזמן הדלקת נרות יש נוסח שלם שאומרים ושרים וחוץ מזה, אומרים לנו חז”ל “על כן נתנו הימים האלה להודות ולהלל”. בחנוכה אנחנו אומרים הלל השלם כל בוקר, דרך ההודיה וההלל אנחנו מתחברים לתיקון של הספירה הזאת ולהארה שבה. לכן כדאי שלהדלקת נרות, חוץ מסופגניות ולביבות וסביבונים נבוא עם רשימה של הודיות להודות עליהם בזמן הדלקת נרות. על הנסים שהיו לנו בחיינו, על כל ההשגחות הגדולות והקטנות, שיש לנו כל יום ויום, ובכל יום מחיינו – לראות את הטוב, להודות עליו. זה מתקן לגמרי את ספירת ההוד.
לראות את הטוב ולהודות עליו, זה אור שמאיר כל פינה חשוכה זה. ללמד כף זכות על הקב”ה, על הדברים שנראים לנו רעים, להאמין שהם לתיקון ולטובה – ולהודות עליהם, זה התיקון של ספירת ההוד. איפה בתפילה אנחנו משתחווים? ב’מודים אנחנו לך’. ההשתחות במודים וכל הודיה, הם התיקון של ההשתחוויה לעשו, לצד הרע. כשאנחנו מכופפים את הראש (משתחווים) מול המציאות שה’ נתן לנו ומודים עליה, זה התיקון של ההשתחוויה מול עשו. וכשהפגם נמתק יורדים אלינו האורות הכי גדולים, שמאירים במקומות הכי חשוכים ונמוכים.
להודות ולהלל על הטוב ועל הרע בנות, זו העבודה שלנו, שבעזרתה נראה ישועות. נתחיל כבר מהיום להתחיל את הרשימות האלו, הרשימות של ההודיה, של תיקון מידת ההוד, הודיות לקב”ה על כל דבר ודבר, וזה מושך לנו את האור הגנוז. ההודיה היא גם על הדברים הקשים והרעים, אותם צריך להאיר.
למשוך את האור לשם למקומות החשוכים, כי כל דבר חשוך שה’ מביא לנו אותו, הוא רק חושך שמכסה על האור, בתורו טמון שורש התיקון שלנו. אנחנו חייבות למצוא את האור והתיקון שיש בחושך הזה. מה אנחנו צריכות לשאול את עצמנו? איזו מידה או עניין הקושי הזה בא לתקן אצלנו? ואם אנחנו לא יודעות מיד, זה בסדר,אנחנו מודות לה’ עליו מתוך אמונה שלמה, ש’כל מאי דעביד רחמנא – לטב עביד’. זה הכל לטובתנו הגמורה! האמונה הזאת, היא עצמה מאירה וממתקת את ספירת ההוד ומושכת לנו את הישועות.
חג חנוכה נפלא בנות, עם הרבה ישועות! ואם אתן זוכות לישועות – נא לשתף, זה פרסומא דניסא, כל המהות של הדלקת הנרות זה פרסונמא דניסא. לפרסם שיש ה’ בעולם שעושה לנו נסים ונפלאות!!
_______________________
להצטרפות לוואטסאפ של השיעורים של הרבנית וקבלת לינק לשיעור המשוכתב: https://did.li/hlYaa
כניסה לזום👇 – ימי שני בשעה 21:00
https://did.li/7Sk6q
(סיסמה במידת הצורך 12345)
השיעור לנשים בלבד 🤩
ואל תשכחו להזמין את החברות להצטרף!! 🙌
