בנות יקרות, אני בטוחה שאנחנו כולנו מרגישות כמו אותיות בתוך ספר היסטוריה. עכשיו ממש נכתבת היסטוריה, עכשיו ממש אנחנו בתוך מהלך של גאולה. זה כבר כמה שנים מאז הקורונה, ואנחנו בשנתיים ואח”כ השביעי באוקטובר והמלחמות אחרי זה שלא נגמרות. אנחנו כולנו בקטע שמרגיש שדברים גדולים קורים, זה לא סתם. כולנו מרגישות שאנחנו בתוך מהלך אלקי ושמשהו קורה בעם הזה. יש התחזקות יש מסירות נפש, יש התאחדות, משהו קורה, זה לא אותה מציאות כמו לפני עשר שנים. כמו ילד שגודל עם השנים הוא מרגיש את המציאות סביבו אחרת. ככה אנחנו מרגישים שעם ישראל גודל, שהוא משתנה, ושההשגחה האלקית סביבנו מהדהדת בהתאם.
ואת הנסים האלו חשוב כל כך שנראה ונודה עליהם. איך אנחנו פותחות את תפילת שמונה עשרה? “ה’ שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך”. ה’ תן לי דיבורים של תהילה, תן לי לספר את תהלתך. תן לי לראות את זה ולהודות על זה. כי ההודיה זה חלק מהמהות של יהודי. כי מה זה להודות? להודות זה לקחת את הכתר ולשים אותו על הראש של מי שאנחנו מודים לו. זה לא כחי ועוצם ידי עשו לי את החייל הזה אלא זה אתה בורא עולם. בלעדיך אני כלום. אתה עושה הכל, מה זה מייד עושה? זה מיד מוריד שפע של רחמים וברכה והצלחה ופותח את השערים של הכל.
למה? כי זה הכרה בנותן השפע. הכרה בנותן זה חיבור אליו. חיבור שהיסוד שלו הוא התבטלות. יש חלק בתפילה שנקרא ‘מודים’, מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, שָׁאַתָּה הוּא ד’ אלקינו ואלקי אבותינו לעולם ועד, צורינו, צוּר חַיֵּינוּ, מָגֵן יִשְׁעֵנוּ, אַתָּה הוּא לְדוֹר וָדוֹר. נּוֹדֶה לְּךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ, עַל חַיֵּינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶךָ, וְעַל נִשְׁמוֹתֵינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ, וְעַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ, וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת, עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם. הַטּוֹב כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ, וְהַמְרַחֵם כִּי לֹא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם קִוִּינוּ לָךְ.”
על מה אנחנו מודים ב’מודים’?
- אנחנו מודים לה’ שהוא הבורא שלנו – למה? כי הוא טוב ומיטיב, כי הוא נותן לנו כל יום מחדש את החיים ואת השמש ואת האויר ואת החושים ואת כל מה שיש לנו ובפרט את ההזדמנות לעשות את התיקון שלנו! והוא לא משאיר אותנו לבד שם אלא הוא כל רגע ורגע איתנו
- אנחנו מודים לו שמאז ומעולם, משחר ההסטוריה, מאז האבות הוא ככה איתנו ו”אלקי אבותינו” ושעד עולם הוא הבטיח שיהיה ככה איתנו – “לעולם ועד”
- אנחנו מודים לו שהוא צור חיינו. כלומר, הסלע הגבוה והחזק של החיים שלנו שעליו אנחנו נשענים
- אנחנו מודים לו שהוא מגן ישענו. הוא נותן לנו ישועות שמגינות עלינו בכל דור ודור
- והוא עושה איתנו נסים ונלאות וטובות בכל יום בבוקר, צהרים ערב
- ולכן, מעולם ולעולם אנחנו מקוים לו ולישועתו.
ולא סתם חז”ל תקנו את הברכה הזאת, כי זו הברכה שאמורה לעודד כל יהודי באשר הוא. לא משנה מה הוא עובר ומה הוא עתיד לעבור, יש מי שהוא מגן ישעו, הוא יכול לקוות אליו והוא ישלח לו ישועות.
במלחמה הפיצו סרטון של איזה חייל הנדסה שביקש – תמשיכו להתפלל עלינו, אנחנו מרגישים את התפילות, אנחנו רואים את זה בשטח. אנחנו השליחים שלכם פה בארץ ואתם השליחים שלנו מול שמייא.
כשאנחנו אומרים את תפילת ‘מודים’ מה אנחנו עושים? אנחנו משתחווים. מכופפים את הראש. כשאנחנו מכופפים את הראש מול בורא עולם ונותנים לו את הכתר זה בעצם לקבל את מלכותו, ואז הוא מיטיב לנו כמו שמלך יודע להיטיב.
אני זוכרת שמיד אחרי השביעי בנובמבר שאלו את הרב פינטו איך זה יכול להיות שדווקא בשמחת תורה, היום שנחשב שבו נערכת החופה בין הקב”ה לעם ישראל, שיש זיווג מלא בין הקב”ה לכנסת ישראל דווקא אז נערך טבח כזה נורא? הרי אם יורד גשם ביום הראשון של סוכות למה חז”ל מדמים את זה? לעבד שבא לאדון שלו ומביא לו כוס מים והאדון תופס את הכוס ושופך לו אותה בפנים. ככה זה על היום הראשון בסוכות. עכשיו שמחת תורה? זה הרבה יותר. דווקא ביום הזה טבח כזה?! אתן יודעות מה הוא ענה? הוא אמר שבגלל שזה היה בשמחת תורה היה מיתוק מאד גדול, ולמעשה היה צריך להיות הרבה יותר גרוע. היו צריכים לתקוף מכל הכיוונים. אח”כ נחשפו התוכנית של סינואר. סינואר תכנן מתקפה בו זמנית מכל החזיתות. היינו אמורים להיות מותקפים בדרום מהחמאס, עד חדרה , התכוניות היו שהם יחדרו עד חדרה!
ומצפון – החיזבאלללה, כוחות רדואן. אתם לא מהצפון, אני מ הצפון, פה בצפון כולם רעדו מכוחות רדואן, אמרו החמס הם ילדים לידם. איפה כוחות רדואן עכשיו איפה, תגידו, איך הם נעלמו פתאום? ‘מודים אנחנו לך’!
זה לא יאומן כי יסופר, סוריה היתה צריכה לחבור עליהם בצפון, תימן מדרום מזרח ומבית ערביי ישראל שרקדו על הגגות בזמן הטבח והמלחמה. ועל כולם איראן, ראש התמנון.
איזו השגחה היתה לנו, איך ניצלנו מהלשמיד ולהרוג ולאבד מנער ועד זקן ביום אחד – מודים אנחנו לך בורא עולם צור חיינו מגן ישענו.
כולם רעדו מה- 150 אלף טילים של חיזבאללה. מאיראן ותימן נשלחו אלינו מאות טילים. אנשים היו בפחד, היו בחרדות. הצפון ננטש, עסקים קרסו, היה פחד קיומי, היה פחד כלכלי, מה לא היה? 4000 פעילי חיזבאללה התפוצצו עם הביפרים . אתם חושבים איזה צה”ל מוצלח? איזה האקרים יש לצבא! תבינו כבר 10 שנים לפני זה ישראל החדירה בפלאפונים של החיזבאללה חומר נפץ, רק שפתאום נסראללה פחד מהאזנות והורה להם לעבור לביפרים. כל התוכניות התפוצצו לנו בפנים, והנס, ההשגחה, שגם לזימוניות האלו ישראל הצליחה להחדיר חומר נפץ. ברגע שנודע לנו שגם בזה נסראללה החליט להפסיק להשתמש וברגע האחרון הצליחו להפעיל את זה. אחרי זה נאסראללה חוסל בבונקר. וכל האוויר יצא מהבלון הלבנוני.
בסוריה, אסאד ברח, וצה”ל נכנס עם 350 מטוסים ובתוך יומיים הושמדו כל מטוסי חיל האוויר הסורי, כל כלי השיט, כל הגנרלים, כל מדעני הגרעין והנשק הכימי. זה נראה לכם נורמלי? כזאת הצלחה בכזה טווח זמן קצר ועוד עם אפס אבידות, זה נורמאלי? אין כאלו דברים, זה ניסים שלא יאומנו, “מגן ישענו, צור משגבנו” בורא עולם, השגחה שלא עוזבת אותנו רגע.
ועל הכל איראן כולם היו בחרדות מהאיום האיראני. אתן זוכרות את מאות הכטב”מים, טילי שיוט, טילי קרקע קרע שנשלחו אלינו ביום אחד? כמעט כולם יורטו ומה שלא נפל בשטחים פתוחים. יש כאלו ניסים? מה זה הדברים האלו?
הניסים שאנחנו חווים עם נפילות הטילים הם לא יאומנו. סיפר הר’ ברוורמן על טיל שנפל בבני ברק בשכונת מגורים (ברח’ דונלו) . הוא חדר את הבניין מהקומה השלישית לשניה לראשונה. כל התכולה של הקומות העליונות נפלה עם הטיל לקומה הראשונה הזאת, כלומר, בלוקים וברזלים וריהוט ומה לא. כמובן שכל החלונות הנפצו לרסיסים וכל הדירה הוחרבה, חוץ מדלת זכוכית אחת במרפסת, שמה רב צדיק שמרוב השקידה בתורה אפילו לא שמע את האזעקה ואז נפל הטיל. הדלת של הבית נשברה מההדף אבל הדלת זכוכית שלידו -לא. הוא יצא בלי פגע. בסלון ישבו הר’ גומבו והחברותא שלו שגם למדו בכזאת שקידה שלא שמעו את האזעקה, עד שהכל התרסק מסביבם כל הבית נחרב, בלוק של עשר קילו שנפל מלמעלה קצת שפשף לאחד מהם את הזרוע, בזה הסתכם כל האירוע.
את הניסים האלו ראינו בכל המלחמה, ‘נסיך שבכל יום עמנו’, עליהם אנחנו מודים לך. אבל היינו באיראן, איראן זה מדינה ענקית, פי שלשים מישראל. גם באוכלוסיה, פי שמונה יותר גדולה. יש לה כלכלה אדירה, היא רחוקה מאיתנו 200 ק”מ, יש לה כורי גרעין שמוחבאים בתוך ההרים וטילים בליסטיים. דוד וגליית. כמה פחדנו כל הזמן מראש התמנון הזה, מציר הרשע. מה קורה בפועל?
מאתיים מטוסים נשלחים למרחק של אלף חמש מאות ק”מ מישראל, לאחד האזורים הכי מוגנים בעולם מבחינה אווירית!! המטוסים תקפו שם במשך שעות, לפי הצפי האמריקני חיל האוויר היה צפוי לאבד עשרות מטוסים ועשרות טייסים. מה בפועל? כל המטוסים חוזרים ללא פגע!!
ביקשתי מהצאט גי פיטי שיערוך לי טבלה של קבוצת מטוסים שנכנסו לפעול בשטח עוין ומה היו הפגיעות, היה שם את ארה”ב באירן ובעירק היה שם את נאט”ו באפגניסטן ובסרביה, היה שם את רוסיה באוקראינה וכל מיני, אף אחת לא נכנס ויצא בלי פגע. אף אחת. היה שם את ישראל שהשמידה את הכור האטומי בעירק – 0 אבידות, ישראל שהשמידה את מתקני הגרעין בסוריה (2007) – 0 אבידות, ישראל שנכנסה לסוריה עם מאות מטוסים – 0 פגיעות וישראל שנכנסה לאיראן – 0 פגיעות.
אפשר לא להתפעם מההשגחה הגלויה הזאת על עמך ישראל? אפשר לא להודות לקב”ה על ניסיך שבכל יום עמנו. איך אמר ראש השב”כ לרב הראשי, למה הרבנות הרבית לא מקיימת יום הודיה עלמה שקרה במבצע ‘שאגת הארי’? איזה שם זה, הא? שאגת הארי. אתם חושבים שסתם המבצעים האלו נקראו עם כלביא ושאגת הארי? השמות האלו ניתנים משמים. כמו שהשמות שלנו, שההורים שלנו נתנו לנו, שמו להם את השם בפה. שם של אדם זה המהות שלו, הפנימיות שלו. מה יש באותיות נשמה? נ ו- ה’ בחוץ ו- ‘שם’ בפנים. שם זה דבר גדול, זה דבר ענק.
מה כתוב על השם הזה בתורה: “הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה”. זה מה שעתיד להיות עם העם הזה באחרית הימים, זה אמר בלעם. זה הדבר האחרון שהוא היה רוצה שהעם הזה יתנשא, אבל זה מה שהוא ראה שעתיד להיות באחרית הימים. האמת מה שהמפרשים אומרים על הפסוק הזה, רש”י אומר “הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא” – כשהן עומדין משינתם שחרית הן מתגברים כלביא וכארי לחטוף את המצות ללבוש טלית לקרוא את שמע ולהניח תפילין. שמעו במלחמה הזאת ראינו ושמענו מה שלא ראינו באף מלחמה. כל הציציות אזלו, תפילין, שבת. איזה התחזקות, פתאום לראות את העוצמות של הקדושה שזורחות מכל אחד, זה מפעים וזה רק ילך ויתגבר. “לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה”, מה אומר רש”י? “בלילה הוא לא הולך לישון עד שהוא אוכל ומחבל כל מזיק הבא לטרפו”. איך הוא אוכל כל מזיק הבא לטרוף אותו? “קורא את שמע על מטתו ומפקיד רוחו ביד המקום!” זה מה שהוא עושה. קורא קריאת שמע על המיטה. קריאת שמע זה המלכת ה’ עלינו. ואז “בא מחנה וגייס להזיקם הקב”ה שומרם ונלחם מלחמותם ומפילם חללים”
ואנחנו רואים את זה עין בעין. הרשויות הכינו כמעט מאה אלף מקומות קבורה, הזמינו מקררים לגופות חשבו אסון בין לאומי, אבל ב”ה לא. אבא בורא עולם איתנו סובב את הכל והפך הכל על פניו. למה כי כשאנחנו הולכים עם בורא עולם אז מי יכול עלינו. מאות מטוסים נכנסים ויוצאים בלי פגע.
בערד נפל טיל איראני בלב שכונת מגורים. מאות דירות נפגעו. נכון שהיו המון פצועים אבל נפגעים בנפש? כלום. זה השגחה שלא תאומן. היתה משפחה מקומה רביעית או חמישית אפילו שהקיר החיצוני של הבית קרס לו כולו. בחדר של הילדים היו 3 מיטות בתוך 2 מיטות נשארו 2 ילדים בלי פגע, נס אדיר שקשה להבין, ה מיטה השלישית שהיתה קרובה לקיר נשארה ריקה – הוא כבר הבין מה קרה לילד, בפועל הבן שלו נפל וניצל.
תודה לבורא עולם על ניסיך שבכל יום עמנו!
