אפשר להגיד על יום הכיפורים שהוא היום הכי גבוה בשנה. מבחינה רוחנית זה יום שבו עם ישראל מסולקים מגשמיות כמעט לגמרי ונחשבים כמלאכים, לכן יש מנהג ללבוש לבן ביום כיפור – כדי להדמות למלאכים. כתוב על המלאכים שרגליהם רגל ישרה ולכן אנחנו מקפידים לעמוד בתפילת ‘שמונה עשרה’ עם רגליים צמודות, כמו המלאכים. יש בספרים מושג של ‘עיצומו של יום מכפר’, היום הזה הוא יום כל כך גבוה שעצם השמירה של היום הזה עם העניינים של אותו יום יכול לגרום לשינוי עצום אצל כל אחד ואחד. המהות של השינוי הזה נקראת בחז”ל ‘כפרת עוונות’. כלומר, אדם שהוא במשך השנה יוצר על ידי מעשים לא נכונים מה שנקרא ‘קליפות’ או אנרגיות שליליות בשפה מודרנית. האנרגיות האלה סובבות אותו, מקיפות את הנשמה שלו, ויוצרות כמו מסך שמונע ממנו את קבלת השפע האלוקי. במשך השנה מיום ליום אנחנו אוספים עוד ועוד קליפות שנדבקות אלינו, ובסופו של דבר המסך נהיה כמעט בלתי עביר. כמו צינורות דם בגוף שע”י אכילה לא נכונה נצמדים לדפנות שלהם פסולת ושומנים שלאט לאט מצירים אותם ומצירים אותם עד שאין כמעט דם שמגיע ללב ויוצא ממנו – ואז יש התקפת לב ח”ו.

פעם בשנה יש אפשרות לנקות את כל הצינורות, להסיר את כל הקליפות האלו – הזדמנות אדירה, שצריך ממש לקפוץ עליה.

פעולות ותגובות

וקצת יותר לעומק, המהות שלנו, של הנבראים, זה רצון לקבל, תמיד אנחנו בחוסר כלשהו, ותמיד מחפשים להתמלא, רק ש’הרצון לקבל’ הזה הוא רצון לקבל לעצמינו בלבד, אגואיסטיות, הוא יוצר מה שנקרא בקבלה ‘דינים’ ו’קליפות’. אותם דינים וקליפות שמונעים מן האור להיכנס לכלי הם בעצם תוצאה של פעילות לא נכונה. הרעיון הקבלי הוא שכל פעולה של האדם יוצרת תגובהחיובית או שלילית. בלשון המקובלים ז”ל זה נקרא מלאכים. מעשה טוב או דיבור טוב יוצר מלאך של חסד, וכל דיבור רע או מחשבה רעה יוצרים מלאכי חבלה. מה זה מלאך? מלאך זה איזשהו כוח שנוצר על ידי פעילות שלנו שפועל או לטובתנו או לרעתנו. אם עושים עבירות, כלומר פועלים נגד התכנית האלוקית של הבורא, אז נוצרת אנרגיה שלילית שנקראת מלאך חבלה. המלאך הזה זה איזה מהות רוחנית שיונקת מאתנו שפע, ועד שהאדם לא יבטל אותנו היא ממשיכה לינוק מאתנו שפע, זה בעצם מה שנקרא בתורה ‘עונש’.

צריך להבין שהעונש‘ זה תוצאה של המעשים של האדם. כמו שאם אדם יכניס את ידו לשקע של חשמל חי ויתחשמל מזה – זה לא עונש, אלא תוצאה. הוא לא פעל לפי החוקים – לכן הוא חטף זרם. אין שם איזה זקן למעלה שעושה לנו ‘נו נו נו’ אלא כאנחנו הולכים נגד החוקים שהבורא טבע בבריאה – יש תוצאות. כך בחיי הפרט וכך בחיי האומה כולה.

כשהעם כולו לא הולכים בדרך ישר ויש שקר וגניבה וניאוף וכד’ זה יוצר אנרגיות שליליות שהן בעצם יוצרות את האויבים שלנו, יוצרות את הייסורים של העתיד, כל אחד יוצר את זה לעצמו וכל אחד יכול לבטל את זה לעצמו.

פר דינים

הביטול של זה נקרא תשובהכלומר להשיב את הרצון הזה לקדושה, כך שיתבטל המלאך השלילי, יתבטל הכוח השלילי שנוצר על ידי פעולה לא נכונה. ויוה”כ זה מתנה גדולה מאד מאד, שאנחנו יכולים להעלות את כל הדינים האלה שיצרנו במשך השנה, אפשר להעלות אותם למעלה למקור האור. וידוע שכשהדין מתחבר באור הוא מתמתק, ואין הדין נמתק אלא בשרשו. שרש הדינים שיכול למתק את כל הדיניםאת כל הקליפות זה נקרא ספירת בינה, לכן יוה”כ כולו מיוחס לספירת בינה.

המלכות היא כנגד העולם הזה הגשמי, העשייה, והבינה זה העולם הרוחני שבו מקור השפע של הנשמות שלנו. כל השנה אנחנו נמצאים במלכות ושואפים מבינה, אבל יש יום אחד בשנה שאנחנו טובלים בתוך הבינה. אז יום הכיפורים זה כאילו אדם לוקח את עצמו, נכנס בתוך הבינה שנקראת ‘אמא עילאה’, אמא עליונה, לתוך הרחם חזרה, לתוך המים (לכן זה נקרא ‘מים עליונים’) וכמו נולד מחדש, בתנאי שהוא שומר את יום הכיפורים כמו שצריך.

דינים זה כוחות של סיום, אם הם מחוברים לחסדים זה כוחות של קדושה. אם הם מתנתקים מהחסדים זה נהיה עשיו. שניהם – יעקב ועשיו, יצחק וישמעאל, באו מאותו אבא. אחד מחובר לדרך של האבא, מחובר לחסדים, ואחד לא. יצחק היה מחובר לאברהם, ישמעאל לא, יעקב היה מחובר לפנימיות של יצחק, עשיו לא. עשיו, כמו יצחק, בא מקו שמאל, לכן כתוב שיצחק אהב את עשיו, זה עניין של שיווי צורה. ומכיוון שעשיו לא היה מחובר לשורש שלו הלך ונהיה רוצח. הגבורות כשהן לא מחוברות לחסדים ,לדברים הטובים, בסוף נהיה מזה רצח ניאוף וכל הדברים הגרועים. כי הדיניםאם הם לא מחוברים לחסדיםהם הופכים לקליפה. וקליפה זה כוח שממסך את הנשמה הוא לא מאפשר לאור עליון להאיר לנשמה שלנו. דין שנפרד משרשו נקרא קליפה. דין שמחובר לשרש נקרא אדנות, מחובר לשם הוי”ה.

יש חמישה מיני דינים בעולם חמישה כוחות של סיוםזה נקרא בקבלה מנצפךאלו חמש אותיות סופיות, שבסוף מילה משנות את הצורה שלהן. אלו חמש מיני כוחות של סיום, של גבורה. ביחד אם עושים גימטריא של הכוחות האלו זה יוצא 280 כמניין פרזה מסמל את כללות כל כוחות הדין שיש באדם ובעולם בכללכל כוחות הסיום נקרא פר.

כ”ו זה גימטריא 26, גימטריא שהם הוי”ה. שזה מורה על מידת הרחמים הגמורה. כפור זה חיבור של כ”ו עם פ”ר, זה חיבור של כל כוחות הדין שיש בעולם עם כל כוחות החסד והאהבה והרחמים, במקום הכי גבוה. זה הפנימיות של העולם. יום כיפור זה שיא השיאים. רואים את זה בחלק האחרון של התפילה בתפילת נעילה, כשאומרים שבע פעמים ה‘ הוא האלוקים”. זה החיבור הכי גבוה. ה’ – זה יהו”ה, זה מידת הרחמים, אלוקים – זה כל כוחות הדין. והם מתחברים, זה נהיה אחד.

הכל אחד

זה הסוד של היהדות, עם סגולה, סגול, ימין שמאל ואמצע, ששניים נהיים אחד, זה נקרא בקבלה ‘קו אמצעי’. לטבע אין כוח של אחד, בטבע הכל עובד על שניים: חם קר, אור חושך, גבוה נמוך, פלוס מינוס. שני החלקים האלה תמיד משלימים אחד את השני, מתנגדים אחד לשני, אין משמעות לאחד בלי השני, אבל אי אפשר להגיד שהאור זה חושך והחושך זה אור, שהגבוה זה בעצם נמוך. כשמגיעים לאחדות שני ניגודים הופכים כוח אחד. האחד הוא מעל הטבע, אין בטבע אחד. להגיע לאחד המוחלט אפשר להגיע ביום כיפור, שכל הכוחות של האדם מתחברים להיות דבר אחד שנקרא אמונת הייחוד. הרמח”ל מדבר על זה הרבה. אמונת הייחוד זה דבר גבוה מאד מאד, זה הבעיה של רובינו, שאנחנו לא רואים את הייחוד, הייחוד זה אומר שיש רק כוח אחד בעולם. זה שנראה שיש הרבה אנשים, הרבה מקרים, יש טובים ויש רעים, יש זמן כזה יש זמן אחר, יש יום ולילה זה ראיית הפירוד. אנחנו באנו לעולם של פירוד שהכל פה נפרד, כל דבר בזמנו , במקומו, לכל דבר צריך להיות השליטה הנפרדת שלו. ומעט מאד אנשים יכולים להתחיל לחבר את הכל. אמונת הייחוד זה אומר שאדם מגיע על ידי עבודה שלו לראות שהכל דבר אחד, בא מדבר אחד, הולך למקום אחד והכל גם עכשיו זה אחד.

וזה אדם שעוד לא הגיע לאמונת הייחוד העולם מבלבל אותו, הוא חי בפירוד, כל דבר אצלו זה כוח שונה, כוח נפרד, הוא לא מאמין שיש כוח אחד שמאחד את כל הדברים ויש לו רצון לכוח הזה, לבורא, הוא מוליך אותנו לקראת מקום אחד.

לדוגמא, אדם שהולך למפעל ייצור מכוניות והוא רואה שבמחלקה אחת מייצרים ברגים, במחלקה אחרת גומיות, פה מייצרים בוכנות, והוא בראש לא יודע מה התכלית של כל המפעל הזה אז הוא חושב? שזה דברים שונים, כל אחד הוא מוצר בפני עצמו. מתי הכל יתיישב בשכל שלו? כשיסבירו לו שכל המפעל הזה נוסד על מנת לייצר מכוניות, וכדי לייצר מכוניות צריך הרבה חלקים, לכן מחלקה אחת מייצרת מנוע, אחד חלקים לגג, אחד ריפוד לכיסאות ואחד צינורות למיזוג, אבל הכל בסוף מתחבר ונהיה אחד. כשהוא מבין את כל התכנית של המפעל הזה, אז גם כל חלק במפעל מתיישב לו, הוא רואה שהכל שייך לאחד הזה. הכל צריך להתאים את עצמו לאחד הזה בצורה מדויקת.

ככה אנשים בעולם לא מבינים, רואים דברים הפוכים. פעם מלחמה פעם שלום, פעם תענוגות פעם ייסורים. נראה שיש דברים שונים בעולם אבל לא, הכל דבר אחד, הכל הולך למקום אחד, מי שלא רואה את זה חי בבלבול. אבל הכל הולך לנקודה אחת – גילוי שמו בעולם, כלומר, הארתו. בינתיים הקב”ה נסתר ומעלים את עצמו, ‘מלך העולם’, נעלם מאחורי המקרים, כדי לתת לנו בחירה. ואנחנו ע”י עבודה קשה נוכל לגלות אותו, לגלות שהוא נמצא.

הרבי מקאמרנא אומר ב’היכל הברכה’ מתי הקב”ה נסתר מהאדם? דווקא במקום של ייסורים, שקשה לו. אחד המקומות שהיה הכי קשה לעם ישראל זה היה כשפרעה רדף אחריהם. כשעם ישראל יצאו ממצריים, רצו ללכת לישראל, תעזבו אותנו, גמרנו אתכם את הסיפור. לא, פרעה רודף רוצה להרוג “אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל תמלאמו נפשי אריק חרבי תורישמו ידי” זה המקום היחיד בתורה שכתובות בו חמש מלים רצופות שהאות הראשונה שלהם זה א’. מה מרמז לנו הפסוק הזה? שבמקום הכי קשה שרודפים אחריך ואתה רואה שאתה הולך למות, האויבים זה לא חייב להיות אויב גשמי זה יכול להיות כל מיני דברים שחורים בראש, כל מיני פחדים, כל מיני דיכאונות, כשאדם רואה את עצמו ממש על סף האבדון – שמה גם נמצא בורא עולם.

מיתוק הדינים

חמש אלפים בפסוק שמתאר איך מצרים רודפים להרוג את ישראל. א’ זה אלופו של עולם, באותו רגע שאתה מבין את זה יצאת מהייסורים, באותו רגע שאתה מבין את זה שאלופו של עולם מתחבא שמה בתוך החושך הכי גדול בחיים שלך, זה הוא עשה לך את זה, באותו רגע נעלמת ההסתרה. זה נקרא שאדם מחבר את הדינים לחסדים, כיפור. לחבר את הדין אל החסדזה דבר גדולנקרא מיתוק הדינים בשרשם. למתק את הדין שבשרש הנשמה, שישרה אור על שרש הנשמה שלנו, שתהיה בשמחה, צריך שלמעלה זה יהיה באיזון. כלומר ימין ושמאל יהיו באיזון. שמאל זה כוח שמקבל לעצמו וימין משפיע, ברגע שאדם מגביר את כוח הדין של הקבלה בלבד נעשה מחלוקת בשרש הנשמה. אדם נראה לו שפה בעולם הזה הוא מרוויח, מהתנהגות של מקבל לעצמו, אגואיסט, שהוא רק חושב על עצמו, גם ברוחניות וגם בגשמיות, הוא לא מחבר את העבודה שלו פה בעולם הזה למטרת השפעה, גם העבודה הרוחנית שהוא עושה זה הכל בשביל עצמו זה הכל בשביל לפתח את האנרגיות שלו את הצ’י שלו, את הפראנה שלו, את הראיה רוחנית שלו, את האגו שלו. כשאדם עובד ככה שיעשה את המדיטציות הכי יפות בעולם הוא מפריד את עצמו משרש הנשמה שלו, בסופו של דבר זה נגמר בחושך, למה? כי נעשה מחלוקת בשרש הנשמה. רב האנשים שעושים את הדברים האלה לא מבינים בכלל מה קורה….

כל מה שעושים צריך לכוון אותו לתועלת הזולת ולתועלת הבורא, יש כאלה שהבינו שבגשמיות זה לא העניין אז עושים את זה ברוחניות וברוחניות זה הרבה יותר קשה כי שמה

זה לא עניין של עוד כסף שם זה כוחות בנפש, קונים כוחות בנפש. זה אחד המקומות הכי קשים, האגו הרוחני. אז כל מקום שהוא ‘מקבל לעצמו בלבד’ יוצר מחלוקת, קונפליקט בשרש הנשמה – האורות מסתלקים. זה העונש. עונש זה עצם התגובה לפעולה שאדם עושה. עשית פעולה לא נכונה מסתלק אור משרש הנשמה – זה עונש. יש בעולם חשבונות מדויקים ביותר, זה נקרא מידת הדין. זה לא שיש מישהו בשמיים כועס או שמח מעניש או נותן שכר, יש פה מערכת עולמות שיש בה כללים. אדם שהוא משפיע הוא מתחבר לאור, אדם שהוא מקבל לעצמו יוצר מחלוקת ומסתלק ממנו האור. עצם הסתלקות האור זה עונש, אדם בעצם מעניש את עצמו. זו מערכת שאדם נכנס לתוכה ואם הוא לא יודע איך להפסיק אותה אז זה הופך כדור שלג שהולך ומתגבר. בימים האלה אפשר להפסיק את זה. כי כשאדם נפרד מהשורש שלו, מחי החיים, נהיה דין בחיים שלו, נהיה עוון. העוון זה איזושהי פעולה שהוא עשה שהיא לא לפי החוקים, וזה יוצר מחלוקת בשרש הנשמה, הסתלקות של אורות, זה נקרא ‘עוונותיכם היו מפרידים ביני וביניכם’. הקב”ה אומר מה מפריד ביננו, הרי הנשמה כל כך אוהבת את ה’ יתברך, הוא מקור האור, מקור השפע, מה הנשמה רוצה? רק א ת החיבור הזה. כל מה שאנחנו עושים בחיים זה רק געגועים לחיבור הזה, ברגע שנרגיש אותו קצת פעם בטהרה, בלי שום לבוש, בלי שנאכל אבטיח או נראה איזה סרט, אם פעם נרגיש את האור הזה בעצמותו נבין שזה כל מה שאנחנו מחפשים בחיים שלנו, וכל הלבושים זה דרך להתקרב.

הבורא רומז לנו, ‘מציץ מן החרכים’ יש חריצים קטנים הוא מציץ עלינו דרך שם, כל מיני תענוגות שמתלבשים דרך חיים, אבל החיים בעצמם זה להתחבר לחי החיים‘ ולא צריך שום דבר אחר חוץ מזה. מה מפריד, מה מונע? עוונות, עבירות. מה זה עבירות? לקחת אור ולהפריד אותו מרשות הקדושה לרשות עצמינו, הפרדנו אותו מן השרש. כל הארה שאנחנו מקבליםאם לא מחברים אותה לשרש היא לא מתקיימת, אין לה קיום, היא מסתלקת מן השרש, הנשמה נשארת חשוכה, חושך בנפש. לכן כל דבר ודבר, כל רצון ורצון שיש לנו צריך לבדוק אם הוא מחובר לשרש או לא. דבר שלא מחובר לשרש אין לו חיות, והוא לא יתקיים הרבה זמן, הוא ימות.

אדם שמכניס את עצמו לחלל הפנוי, חלל זה מקום של רצון לקבל לעצמו, שם הנחש שולט, נחש זה מקום של קבלה לעצמו בלבד, אדם שהוא רק מקבל לעצמו אין לו שום קשר לשרש כי השרש זה השפעה. אז אם אדם עושה נטו לעצמו בלבד – ניתק את עצמו מן השרש ח”ו. נקרא כרת, שאין לו בכלל חיבור. רמזו המקובלים שחלל זה 68 גימטריא חיים. מקום החושך הגדול זה מקום החיים. מתי? כשיודעים להפך את החושך לאור. כלומר, את המקבל לעצמו, למשפיע נחת רוח לבורא. אכילה אתה אוכל, יש לך רצון, יש לך תאווה, השאלה איך אתה עושה את הפעולה הזאת? אם זה מקבל לעצמו – מפריד את עצמו מחי החיים, אם זה על מנת להשפיע הוא מתחבר. אז אם הפר דינים האלה מחוברים לחסדים זה נעשה מקור הברכה הכי גדול כי אי אפשר בלי זהאבל אם לא זה נהפך מקור הייסורים הכי גדולים. הייסורים זה חסרונות בנפש….

אדם שמפנה את עצמו מהאורות האמתיים של הקב”ה, והאורות הכי גדולים זה אורות של אמונה, אם אין אמונה לאדם הוא ריק, אין לו כלום. אם הוא לא מאמין שיש פה השגחה בעולם אז הוא אדם ריק. אם זה לא מחובר לאמונה, לקב”ה, זה נהיה פ”ר דינים, דינים אמתיים. ואז כל הפסיכולוגיים לא יכולים לעזור.

תשובה

כיפור זה להעלות חזרה את כל הדינים לשרש אבל בשביל זה צריך תשובה. עיקר התשובהאומר הרמחלזה שינוי הרצון. התשובה הפנימית היא שינוי הרצון, שינוי הרצון משנה את המעשה בפועל. תשובה, אומר הרמח”ל, מוחקת את העבר. שאדם לא רוצה יותר את המעשה שהיה בעבר, הוא נבהל ממנו, זה נקרא חרטה. הוא מתחרט באמת שדיבר לשה”ר, גזל וכו’ – זה מוחק את הדברים שהוא עשה. בתנאי שאין לו את השרץ ביד. לקחת ממישהו משהו – אתה חייב להחזיר, כי אם אתה מתחרט שלקחת ממישהו משהו ואתה לא מחזיר אתה לא מתחרט באמת, אתה אוהב את מה שלקחת. חרטה אמיתית אדם מחזיר במעשה. בעבירות שבין אדם לחברו עד שהוא לא מרצה את חברו התשובה לא מועילה. בבין אדם למקום מספיק שהוא מרצה את המקום, מתחרט ומתוודה ומקבל על עצמו להבא אבל בבין אדם לחברו צריך לפייס את חברו קודם.

גזלת אין לך מה לעשות פה בכלל, כי זה היפך הקב”ה, הקב”ה רק נותן, אתה חטפת לעצמך ממישהו אחר, בדיוק ההיפך. השכירים צריכים להיזהר מאד מאד מאד. כמה בעל הבית הרשה לו לנוח באמצע העבודה? אם הוא נח יותר או מתרשל או מבזבז את הזמן זה נקרא גזלן. לכן כשפועל אוכל באמצע העבודה ברשות בעה”ב, אז ברכה ראשונה ‘המוציא לחם מן הארץ’ לא מברך, למה? כי זה מדרבנן. ברכה אחרונה של ברכת המזון כן מברך כי זה מדאורייתא, באו חז”ל ואמרו אנחנו נתיר איסור ‘מדאורייתא’ – גזל, בשביל מצוה ‘מדרבנן’ – ברכה ראשונה? זה עד כדי כך חמור. אדם שעובד צריך להועיל לבעה”ב כמה שיותר. יש כאלה ‘ראש קטן’, ‘גמרתי אין לי מה לעשות יותר’. לא, אדם שהולך לפי ההלכה מחפש עבודה – להועיל למי ששכר אותו.

אז אם אדם לא מחזיר נקרא ‘טובל ושרץ בידו’. כלומר, הוא הולך למקווה בשביל להיטהר מטומאה, אבל הוא מחזיק ביד שלו טומאה גדולה – שרץ- לא מרפה, אז הטבילה לא עלתה לו, לא הועילה. אבל אם אדם עשה תשובה בין אדם למקום, החזיר את מה שצריך להחזיר, אז זה נקרא שהוא מיתק את הדין. וביום כיפור הוא מעלה את זה לשרשו לגמרי על ידי שהוא מתחרט ומתוודה על כך. ביום כיפור כל הדינים עולים לשורשם ומתמתקים בשרש, רפואה אמתית, אדם נהיה בריה חדשה לגמרי אם הוא רוצה, זה הזדמנות חד פעמית.

אבל בשביל זה צריך להתנתק לגמרי מלמטה, להתנתק לגמרי מלמטה זה קודם כל לשמור שבת, יום כיפור נקרא ‘שבת שבתון’. לא לחלל את יום הכיפורים. ויש עוד חמישה דברים – אכילה ושתיה, נעילת נעליים מעור, רחיצה (כלשהי, אפילו שטיפת הפנים), סיכה (מריחת שמן ומשחות וכד’) ותשמיש המטה (הפרדה בין בעל לאשתו), שביום הזה אנחנו נמנעים מהם. אם אדם עושה אפילו רק את הדברים האלה, אפילו לא התפלל את החמש תפילות, יכול להעלות אותו עד שרש השורשים. מתכוננים לזה שנה שלימה ליום כיפור.

יהי רצון שנזכה לגמר חתימה טובה, כל עם ישראל, כולנו ביחד

ונזכה לראות בביאת משיח צדקינו במהרה בימינו אמן