אין מוצרים בסל הקניות.
ריפוי הטבעי גורס שאין סוגים שונים של מחלות. מקורן של כל “המחלות” הוא אחד – הצטברות רעלים ברקמות שונות של הגוף. במקום שתתבטא בו חולשה , שם מקור הזיהום. אנו רואים שכל אדם רגיש במקום אחר בגופו. ישנם כאלו שתמיד מרגישים כאב אוזניים, אחרים מרגישים בעת מחלה כאב גרון, אחרים כאבי גב וכו’. דבר זה נובע כתוצאה מתורשה, כלומר נטייה גנטית, או סיבה אחרת כמו שימוש לא נכון באיבר, קור חום ושאר גורמים חיצוניים שמוקרנים באופן קבוע על האיבר וגורמים לו חולשה וכן שאר סיבות שמפורטות ביתר הרחבה בערכת דיסקים שלנו של ‘בריאות טבעית.
מחלה זה מצב של הצטברות רעלים, או ליתר דיוק, זהו סימן חיצוני שמתבטא בצורות שונות, של הצטברות רעלים וסילוקם. בתהליך הריפוי , הגוף מפנה את הרעלים במנגנונים שונים ומופלאים.
ניתן לשרטט משוואה שבצדה האחד יהיה החדרת פסולת לגוף ומצדה השני הוצאת פסולת מן הגוף. כאשר שני ציידי המשואה זהים- ישנה בריאות אך כאשר משואה זו מופרת, לטובת הצד של החדרת פסולת, אזי חייבת להופיע מחלה, במוקדם או במאוחר, שתפקידה, החלמה – פינוי פסולת מיותרת.
כלומר, אדם בריא הוא זה שמסוגל לפלוט את כל הפסולת שהוא מכניס לגופו. פסולת מוגדרת כחומר זר לגוף או תוצר פירוק של הגוף עצמו בתהליכים ביוכימיים שונים, שאין לגוף כל צורך בשימושו ולעיתים הוא אף מזיק לו ( כגון רעלים למיניהם ).
הרמב”ם אמר שישנן ארבע דרכים לפינוי הפסולת מן הגוף: צואה, שתן, זיעה ונשימה. הפסולת הזאת יוצאת דרך הנתיבים השונים להוצאת הפסולת: מערכת העיכול והשתן וכן האוזניים, גרון, אף, עור. כל הנ”ל הן דרכים חלופיות או שונות והן מצטרפות לדרכי הפינוי הרגילות במצב של החלמה .
הייתה שחקנית צרפתייה אחת, שצבעו את גופה בצבע זהב, לצורך סרט כלשהו, והיא מתה באופן פתאומי. כאשר חקרו את נסיבות מותה, הבינו שפטירתה נגרמה בגלל שהעור שלה נסתם ע”י הצבע, ולכן לא התאפשר פינוי של הרעלים. מסיפור זה רואים עד כמה חשוב נושא פינוי הרעלים, יום יום, שעה שעה, שלולא כך מתים. ידוע שאם אדם לא נותן שתן במשך 72 שעות הוא מת, שוב, מאותו צורך קיומי לפינוי פסולת תמידי.
גם עצירות, נחשבת, עפ”י הרמב”ם לאם המחלות ואנשים רבים סובלים מבעיות עצירות.
תהליך הניקוי נקרא באנגלית :healing crises , כלומר משבר החלמה. ואכן, תפקידה של המחלה הוא ניקוי הפסולת, כאשר רמת הרעלים בגוף הגיעה למצב בלתי אפשרי. יש לרעלים נטייה להצטבר באיבר מסוים ולכן כל אחד מגיב באופן שונה למחלה, לניקוי.
הרפואה המודרנית מנסה “לקטול” את הניקוי הזה ובכך חוסמת את תהליך הריפוי הטבעי שהוא בסך הכול משבר הבראה. הניסיון הזה להתכחש לתהליך הניקוי וההבראה נובע מרצון תמידי לנוחות ולתפקוד מלא. אך אל לנו להפריע בתהליך ההבראה שקורה כל הזמן, ללא הפסקה, רק אם לא נפריע.
תהליך הניקוי, או המחלה, כרוך בסבל , באי נוחות, בנפיחויות שונות והגבלת התנועה בגלל שכפי שציינו, תהליך פינוי הרעלים מצריך דלקת, ודרושה סבלנות רבה בכדי לעבור אותו.
אפשר לחלק את האנשים לשני סוגים עיקריים : כאלו שחולים לעיתים נדירות ביותר, אך כשהם חולים הם מגיבים בעוצמה חזקה מאוד, חום גבוה ביותר, ועוד ביטויים שונים של ניקיון בעוצמה חזקה מאוד.
ואחרים ש”חולים” לעיתים קרובות יותר, ועל כל דבר קטן, הגוף שלהם מגיב מיד בניקיון. הקבוצה השנייה, שנראית בעינינו כחלשה יותר, היא דווקא המועדפת, מפני שהגוף שלהם עסוק כל הזמן בניקוי פסולת ואין הצטברות של רעלים. הקבוצה הראשונה, שנראית בעינינו כחזקה יותר, נמצאת ברמת סיכון גבוהה יותר, שכן יש לגופם יכולת גדולה יותר לצבור רעלים לאורך זמן, וברגע ש”כלו כל הקיצים” ויש צורך בתהליך ניקוי, הוא יכול להיות כרוך בסבל רב מאוד ובדלקות שונות.
משבר נפשי
חשוב לציין שתהליך הריפוי כרוך לעיתים גם במשבר נפשי, כגון דכדוך, כעס, מתח ועוד. ידוע כיום, מניסויים שונים, שישנן מולקולות רבות שמשפיעות על מצב הנפש והגוף במקביל.
לדוגמא, נמצא שבמצב דיכאון, המח נותן פקודה להפריש הורמונים שמשפיעים על רמת התיאבון ומפחיתים אותה. במצב של פחד, למשל, מופרש ברמה גבוהה ההורמון אדרנלין שגורם, בין היתר, לעליה בלחץ דם, הזעה מוגברת ,ירידה בתאבון.
זהו תהליך מופלא ביותר, שנועד לשמור על מצב תקין של בריאות, שכן במצב של פחד, סימן שיש סכנה, ועל כן הגוף חייב לשרוד ולהיות מהיר יותר וערני יותר ולהשתמש בכל האנרגיה שלו, להישרדות. לכן יש ירידה ברמת התיאבון.
ידוע שבזמן מלחמה, כאשר החיילים נפצעים, הם אינם מרגישים כלל כאב. ורק אחרי שהם נחים ונרגעים מהמתח שבו היו שרויים, הם מגלים לפתע פצעים שונים בגופם. ישנן מולקולות בשם אנדורפינים שמשפיעות על הרגשת הכאב ומטשטשות אותו ואלו מופרשות, בין היתר, בזמן של מתח גבוה.
לסיכום, מחלה זהו משבר הבראה שבו, הגוף צובר מספיק כוח בכדי לפנות ולפלוט את הפסולת. תהליך זה כרוך תמיד במשבר והוא קורה לבד, מעצמו, ללא צורך בשום התערבות. כמו שאי אפשר לנקות את הבית, מבלי להזיז דברים ושייווצר מעט “בלגן”, כך אי אפשר לפנות פסולת פנימית, מבלי שהדבר יהיה כרוך באי נוחות מסוימת. ברגע שנפנים דברים אלו, יקל עלינו לקבל ביתר קלות ואהבה את “המחלות”, הניקיונות, השונים, ולחיות איתם, מבלי להתנגד לתהליך הנפלא הזה ששומר על נפשנו וגופנו ע”י לקיחת תרופות.
