מקור הקנאה – הרגש זולתו
מה מקור הקנאה? כל דבר שרוצים לטפל בו ולפתור אותו, צריך ללכת לשורשים שלו בנפש שלנו. השורשים הם תמיד טובים, אבל כאשר לוקחים אותם לכיוון לא טוב, זה מזיק לנו. למשל, אכילה זה דבר טוב, אבל אם אדם אוכל במהירות ובבהלה, זה נעשה לא טוב. מצד שני, בלי אכילה אי אפשר לחיות. עם אכילה נכונה אפשר להגיע להישגים גדולים מאוד בקדושה. אם לוקחים את המידה ומשתמשים בה לא נכון, מגיעים איתה למקומות הכי לא טובים, וקנאה זו אחת המידות האלה. השורש של מידת הקנאה הוא יתרון האדם על הבהמה. בעל ‘הסולם’ אומר שמותר האדם מן הבהמה הוא הדבר שנקרא ‘הרגש זולתו’ שאדם מסוגל להרגיש את הזולת. בעלי חיים אינם יכולים לעשות זאת. כאשר כלבים הולכים ומצילים אנשים, זה לא מתוך אהבה והתחשבות. אלה אינסטינקטים או אילוף. אין להם בחירה חופשית לאהוב מישהו אחר, להרגיש את צערו ולהתחלק אתו. ראיתם פעם איזה חתול שתופס עכבר ואומר לחתול אחר: ”בוא אחי, יש לנו איזו ארוחה ביחד”? הוא אוכל לבד, הוא לא מתחלק עם אף אחד. הוא לא מרגיש שהחתול השני רעב כי הוא לא תפס עכבר. בן אדם יכול להגיע להרגש זולתו. מי שלא מגיע לזה, עוד לא נכנס לגדר ‘אדם’. אדם רוחני מרגיש את הזולת. בעל ‘הסולם’ מסביר שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם במטרה אחת ויחידה – להיטיב לנבראים. להעניק להם תענוג אמיתי, לא מזויף כמו התענוגות החולפים של העולם הזה. תענוג אמיתי זה תענוג המשכי ונצחי. הקב"ה נקרא אינסוף, והוא רוצה להעניק לנו תענוג בכמות ואיכות אינסופיים. אנחנו יכולים להשיג ממנו הארה בלי גבול. זה נקרא להתקשר באין סוף ברוך הוא. זו המטרה של כל אחד מאיתנו. כמות ההארה שאנחנו מקבלים מהבורא, היא לפי הכלים שלנו. אין אור בלי כלי, וכגודל הכלי, כך גודל האור. ככל שמביאים לנהר כלי יותר גדול, כך אפשר לשאוב ממנו יותר מים. כלי זה רצון. הרצונות שלנו מושכים שפע. אם לאדם יש רצונות קטנים, הוא מושך מעט שפע, ואם יש לו רצונות יותר גדולים, הוא ימשוך הרבה שפע.
רצון בלתי מוגבל
אם האדם משתמש רק ברצונות שלו, יש לו רצונות מוגבלים מאוד. הקדוש ברוך הוא מאפשר לו להרחיב את הרצון, בכך שירגיש את מה שיש לשני וירצה גם את זה. הרגש זולתו בפן החיובי שלו, מאפשר לבן אדם לרצות להיות משפיע כמו משה רבנו, כמו רבי שמעון, כמו רבי זושא. אבל אם לוקחים אותו לפן השלילי, מגיעים לבסוף לקנאה. לבעלי חיים יש רצון מוגבל. אף פרה לא תרצה את מה שהשנייה רוצה. ברגע שהיא אוכלת ושבעה, נגמר לה הרצון. היא לא תאכל עוד ולא תחסוך למחר, היא לא תחתוך עוד עשבים ותשים בפריזר. יש לה רצון מוגבל – לאכול, לשבוע, לישון. אצל האדם זה אחרת. עד גיל 13 מתפתחים אצלו רצונות לבלוע את כל העולם. תשאלו היום נער בן 13 אם הוא רוצה כסף, והוא יגיד – בטח. כמה? כמה שיותר, העיקר עוד ועוד. ראיתם פעם עשיר שבע? מיליארדר שבע מכסף? שלמה המלך אמר: “אוהב כסף לא ישבע כסף” (קהלת ה, ט). מאין יש לאדם רצונות כאלה גדולים? מכך שהוא יכול לבלוע רצונות של אחרים. הוא יכול לרצות להיות מפורסם או לשלוט על כל העולם כמו אחשוורוש וכמו נפוליאון. אדם יכול להגיע לשיגעון גדלות כמו חלק מהפוליטיקאים, שרוצים דברים בלי פרופורציה למעמדם האמיתי. לא צריך להיות אדם גדול ומוכשר בשביל לרצות הרבה.זה שורש הקנאה, כי האדם מרגיש את הזולת, וקולט שלשני טוב ולו לא טוב. זה לא קיים בדומם, בצומח או בבעלי החיים, רק באדם. הוא מרגיש או מדמיין את הטוב של השני, וזה עושה לו רע, משום שכולנו באנו לכאן כדי להתמלא, והוא רואה שהשני מתמלא והוא נשאר ריק. צריך להבין את הפסיכולוגיה העמוקה, לא רק ברובד הרגשי אלא המנטלי והרוחני. אנשים מקנאים במי שנראה מתמלא, שנראה שהוא מקבל את מה שהם רוצים לקבל. זה בא מהרגש זולתו, וזה המקור לכל ההתנהגויות הפסולות בניסיון להשיג את מה שיש לשני, לקחת לו או למנוע ממנו את מה שיש לו. מכאן באות כל המידות הרעות. כשאדם אומר: “אני לא רוצה לראות אותו מתמלא” זה נקרא מידת סדום. הגמרא מביאה דוגמא של שני אנשים שיש להם מזרון אחד. אחד יכול לישון על המזרון ואחד על הרצפה. אם האחד ייתן את המזרון לחברו, הוא יקיים מצוות “אהבת לרעך כמוך”. אבל אם הוא לא מסוגל לראות את השני נהנה במקומו, הוא יחביא את המזרון, וכך שניהם יישנו על הרצפה. מי שלא יכול לראות שטוב לשני, זו מידת סדום. זו הקנאה. ככל שאדם יותר בחוסר, יש לו יותר קנאה, כי הוא מדמיין יותר מילוי אצל אחרים. להם טוב ולי לא. הכל מושרש במידת החיסרון, ברצון לקבל בכלים הריקים. הוא מקנא באחרים ואז שונא אותם. יוצא מכך שהשורש העליון של הקנאה הוא הרגש זולתו שלוקחים אותו למקום לא נכון.
גאווה, דמיון וחוסר סיפוק
הגורם השני לקנאה זו הגאווה. התחושה ש”מגיע לי”. כאשר אדם חי בדמיונות שמגיע לו, זה שורש להרבה תקלות בחיים, בזוגיות וכל התחומים. הוא חושב שצריכים לעמוד לפניו ולעשות לו מה שהוא רוצה. אין לזה שום בסיס. בכתובה, האיש חותם על התחייבויות לאישה, אבל האישה לא חייבת לו. אף אחד לא חייב לו כלום. אדם שחי בהרגשה של “מגיע לי” זה נובע ממידת הגאווה ותחושת החשיבות העצמית. זה מגיע מחוסר. אדם שהוא באמת מלא, הוא שמח וטוב לו. הוא לא רוצה שום דבר מאף אחד. לעומת זאת, מידת החוסר מביאה אותו לדרוש כל הזמן מאחרים כדי להתמלא. מכיוון שהמילוי שלו בא ממידת הגאווה, זה לא מילוי אלא חושך וריקנות. זו שבירת הכלים. שבירת הכלים זה מעגל קסמים. ככל ששוברים יותר את הכלים, כך יהיו יותר גאווה, יותר חוסר ויותר קנאה. אלה נקודות שצריך לחזור עליהן, להתבונן בזה ולצאת מהמידה הזאת. זה לא בשמיים, אפשר שכולם יחיו בלי קנאה. זו הכנה לגאולה. גורם נוסף נקרא דמיון שקרי. דמיונות של עולם הזה – מה נכון, מה טוב, מה זה נקרא להצליח, מה ההגדרה של הצלחה. אנשים חושבים שהצלחה היא רדיפה אינסופית אחרי תאוות עולם הזה, שהמהות של האדם היא לרדוף אחרי התאוות. אבל כמו שלמדנו, לתאוות אין סוף. יש לו מנה, רוצה מאתיים. יש לו מאתיים, רוצה ארבע מאות. בכל מקום בו אדם כזה רואה הזדמנות לקחת עוד, הוא ילך לשם וינסה לקחת עוד ועוד. גורם נוסף הוא חוסר סיפוק. אנשים חיים בחוסר סיפוק כי הנאות החיים שלהם הן זמניות, גירויים זמניים שחולפים מיד. אם יש לאדם סיפוק והוא מאושר מהחיים שלו, מהעבודה שלו, זה נקרא בספרי המוסר הסתפקות. כשאדם חי בהסתפקות, טוב לו עם מה שיש לו. אבל התרבות שלנו יוצרת מצב שאנשים חיים כל הזמן בחוסר. איזו אנרגיה נשארת בנפש כשאדם משחק איזה משחק מחשב טיפשי? כלום. אלה גירויים שנותנים מילוי רגעי שמסתלק כל הזמן. לכן אנשים מחפשים עוד אצל אחרים, מסתכלים אצל אחרים, איך להם טוב ולי לא. נוצר מצב שתרבות שלמה חיה בחוסר בגלל הנאות מיותרות וכל מיני גירויים שמשאירים את האדם ריק. הוא כל הזמן מחפש איפה יש טוב ומקנא איפה שהוא רואה טוב. צריך להבין את הדברים האלה. זה עניין של תבניות, של התנהגות, של מחשבה שיוצרת ריקנות תמידית, שמביאה את האדם לרדוף אחרי דברים שלא שייכים לו.
נשמות מאותו שורש
עכשיו ניכנס יותר לעומק וכך נגיע לפתרון הבעיה. הארי ז”ל מסביר את הקנאה בצורה שאחריה הלכו רבים מבעלי המוסר. הוא אומר שמעבר למציאות החושית הגשמית שאנחנו רואים, לכל אחד יש נשמה. יש אנשים שהנשמה שלהם מאותו שורש בשמיים. זה נקרא נשמות אחיות, נשמות קרובות אחת לשנייה. שניים שמקבלים אנרגיה מאותו צינור רוחני. כאשר שתי נשמות הן מאותו שורש, אם האנשים האלה לא מתוקנים, הם מתחרים אחד בשני. ברגע שהם רואים זה את זה, הם מרגישים מיד חיכוך הדדי. יש אנשים שאתם רואים אותם וזורמים איתם מיד, ויש כאלה שמיד נוצרת כלפיהם התנגדות. האר”י מסביר שמדובר בנשמות שהן מאותו שורש ולא מתוקנות. הם נעשים אויבים ושונאים זה לזה, כי ההרגש התת-מודע שלהם הוא שאם השני עכשיו מקבל שפע, זה בא על חשבוני. בתת מודע הנשמה מרגישה ששניהם יונקים מאותו מקום. זה השורש הכי עמוק של הקנאה. אם שנינו יונקים מאותו מקום, אז נדמה לי שהשפע שהשני מצליח להוריד הוא על חשבון השפע שלי.כמו שניים שאוכלים עוגה אחת, אם אני לא יכול לאכול עכשיו מסיבה כלשהי והשני אוכל כל הזמן, עוד מעט לא יישאר לי. זה יכול לשגע את האדם אם הוא לא מתוקן, אם תפיסת העולם שלו היא גשמית. בתפיסת העולם הגשמית, יש עוגה פיזית, ואם השני יאכל אותה היא תיגמר. אבל בתפיסת העולם הרוחנית, בורא העולם הוא אינסוף. לכן השני יכול לקחת אין סוף, וגם אני יכול לקחת אין סוף. אין גבול לאינסוף. לא ניכנס לפילוסופיה של האין סוף, הכל מופיע בתלמוד עשר הספירות. צריך לזכור שאין מעצור לפני הקב”ה. אם אתה מרגיש שכאשר השני לוקח זה על חשבונך, אתה עדיין לא בתפיסת העולם הנכונה. תפיסת העולם הנכונה היא, שאם הוא עכשיו מצליח ויורד לו שפע, סימן שנפתח הצינור בשמיים והוא מושך גם בשבילי, אז אני אקבל בזכותו. אני צריך לשמוח שיש לו. אם הוא קיבל כסף או ילדים, עוד מעט השפע יזרום גם אצלי. ככה אדם מתוקן מרגיש. הוא לא מקנא בחברו ולא שונא אותו, אלא שמח בשמחתו. אם יש מישהו בחיים שלכם שאתם מקנאים בו קנאה אמיתית וממושכת, תהפכו את זה. תשמחו שיש לו טוב. מה זה נותן לכם לקנא בו? אל תגידו לו “מזל טוב&” מן השפה ולחוץ, כשבלב אתם רק רוצים שייפסק לו השפע. תשמחו באמת שהקב”ה הוריד לו שפע.
