אין מוצרים בסל הקניות.
חיזוק לפורים תשפ”ב
מה שהשיר אומר הוא “ויהי בימי אחשוורוש הוא אחשוורוש הוא המולך מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה” . צריך לדעת שהתורה ובכתבי הקודש זה הכל רוח הקודש רצופה ויותר מרוח הקודש, ואין מילה אחת מיותרת בתורה ולא בכתבי הקודש. ואפילו אות מיותרת אין בתורה ובכתבי הקודש ודורשים וחוקרים כל מילה ומילה למה נכתבה ואפילו כל אות ואות למה נכתבה. ואפילו התגים, שהם מעין קוים מעוטרים מעל האותיות, שרואים אותם רק בספר תורה כתוב על קלף ולא בחומשים הרגילים שלנו, אפילו הם לא באים סתם. וכתוב שרבי עקיבא דרש תילי תילים של הלכות על כל תג ותג. מילא, לימד אותנו איזה לימוד מהתגים שיש על האותיות, אבל הוא הגדיל לעשות הוא אמר, זה לא סתם איזה תובנה, איזה לימוד לחיים אלא ממש הלכות ניתן ללמוד מהתגים, שרוב הציבור בכלל לא מכיר.
אז למה אנחנו מתעכבים על כל זה? כי המגילה מתחילה בכפל לשון, “ויהיה בימי אחשוורוש, הוא אחשוורוש, הוא המולך מהודו ועד כוש”. עכשיו שאנחנו יודעים שבכתבי הקודש אין מילה אחת מיותרת, ואף לא אות אחת מיותרת ואפילו לא תג אחד סתם, אנחנו שואלים את עצמינו למה המגילה היתה צריכה לכפול “ויהי בימי אחשוורוש, הוא אחשוורוש, הוא המולך…” שתגיד לנו: ויהי בימי אחשוורוש המולך מהודו ועד כוש. ובאמת חז”ל עמדו על כפל לשון זה וגם הסבירו אותו: “הוא אחשוורוש – שהיה אחיו ובן גילו של ראש”. כשחז”ל אומרים אחיו ובן גילו, למה הם מתכוונים? הם מתכוונים לומר – אותו דבר. שהיה אותו דבר כמו ראש. מי זה הראש הזה? מי שהעיד עליו הכתוב כבר קודם שהוא ראש. על מי העיד הכתוב שהוא ראש? על זה למדנו בשיעור שעבר שנבכודנצר חלם חלום על פסל ענק מימדים, שראשו היה עשוי זהב, חזהו וזרועותיו כסף, בטנו וירכיו נחושת, שוקיו ברזל, ורגליו חרס וברזל. הנביא דניאל פירש לו את החלום שהפסל הזה רומז על הממלכות שישלטו בעולם. ראש הזהב רומז על נבוכדנצר. הכסף – פרס, נחושת – יון, ברזל – ישמעאל, ברזל וחרס – ממלכות חזקות יותר ופחות. והאבן שמפוצצת את הפסל משיח…
הראש אם כך, זה נבוכדנצר, עליו נאמר ראש. אז אחשוורוש הוא אחיו ובן גילו של נבוכדנצר, כלומר, הוא כמו נבוכדנצר. במה הוא כמו נבוכדנצר? אז גם עם זה עונים חז”ל ואומרים בלהרוג ולהחריב. כמו שנבוכדנצר, הרג וטבח במיליוני יהודים מעם ישראל אף אחשוורוש רצה להרוג את כל העם. “הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך”. רצית להרוג, תהרוג. גם אני רוצה להרוג את העם השנוא הזה, רק שאני לא רוצה שה’ יתנקם בי כמו שהוא התנקם בפרעה ובסנחריב, אז אדרבא תהרוג אתה ואם יתנקם, יתנקם בך. ולהחריב, כמו שנבוכדנצר החריב את בית המקדש, כך גם אחשוורוש התעקש להשאיר אותו בחורבנו. כמו שאמר לאסתר המלכה “מה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך עד חצי המלכות ותעש”, מה זה חצי המלכות? אומרים לנו חז”ל, זה בניין בית המקדש – כל מה שאת רוצה – אתן לך, עד בניין בית המקדש, את זה אני לא נותן, זה צריך להשאר בחורבנו. זה אחיו ובן גילו של נבוכדנצר שרצה להרוג ולהחריב.
אז אם נגיד לעצמינו, טוב, בהתחלה הוא היה רשע אבל אחרי זה הוא התמתן ואפילו נהיה מלך טוב שעשה דברים טובים ליהודים. מגלים לנו חז”ל “הוא אחשורוש – הוא ברשעותו מתחילתו ועד סופו”. כלומר, הוא היה רשע עד הסוף וכל הדברים שגזר הן הטובים, הן הרעים – הם משמים. לא מרצונו וכוחו של אחשוורוש, אלא ממלכו של עולם, שרק הלביש את זה בהמן ובמלך אחשוורוש. וכשישראל התאחדו והקהילו קהילות ועשו תשובה, אחשוורוש עדיין נשאר ברשעתו ושנאתו ליהודים אבל מלכו של עולם שינה את הגזירה ואחשוורוש, שהוא רק שליח לרצון ה’, כמו שהכתובים מגלים לנו ש”לב מלכים ושרים ביד ה'”, שהלב שלו ביד ה’, הוא הוכרח לשנות את הגזירה. וזה טרחו חז”ל להודיע לנו כדי להעמיק לנו את האמונה, שגם מה שנראה לנו שנעשה בעולם ע”י המן ואחשוורוש הפרטיים שלנו או הציבורים של זמננו, הכל הוא ממלך מלכי המלכים שמסבב הכל כרצונו להביא לידי התכלית הנרצית לפניו.
וזו אחת הסיבות למה אמרו חז”ל “חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי”. בפורים אתה צריך להגיע לדרגת אמונה והכרה כזאת שאתה מבין שאין כאן שונא שנקרא המן הארור ואוהב שנקרא מרדכי האהוב, אלא כולם שליחים שבהם מתלבש רצון ה’. ידוע הפסוק “לולי ה’ שהיה לנו בקום עלינו אדם, אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו”, חז”ל גילו נו מי זה האדם הזה שקם עלינו ולולי עזרתו של ה’ היה בולע אותנו חיים, זה המן הרשע. ועל זה אומר בעל חידושי הרי”ם, שעלינו לדעת שהכל מהשי”ת, גם מה שיש לסטרא אחרא כח להרע לפעמים זה רק מהשי”ת לטובתינו.
ויש סיפור על הצדיק הנורא ר’ יחיאל מאיר מגוסטנין שהיה לו המן משלו שהציק לו ורדף אותו עד חורמה. עם הזמן חלה אותו יהודי ונפל למשכב, והרבי מגוסטנין עמד בתפילות ובתענית שיתרפא. התפלאו כולם, מילא הרבי שומע חרפתו ואינו משיב אבל למה הוא קורע שערי שמים בתפילות עליו?! הסביר להם שאותו רודף הוא רק שליח משמים, ואם ימות זה ועדיין לא סיים שליחותו ישלחו שליח אחר תחתיו, ומי יודע אם לא יהיה יותר גרוע מהראשון? עדיף שישאר זה רודפי אחרי שאני כבר מכיר אותו ואת תחבולותיו.
אז הנס של פורים הוא בתוך הטבע וזו אחת הסיבות למה נקראת מגילת אסתר ע”ש אסתר ולא מרדכי. כי זו מגילה של הסתר, אם לא מתבוננים, כמו שאנחנו צריכים תמיד להתעמק בענייני אמונה, לא נראה את הנס, הכל יראה כאילו בדרך הטבע. רק אם נראה את כל הסיפור מהתחלה עד סוף, בעיניים בוחנות, נראה את ה’ מסתתר מאחורי כל מהלך הדברים. כי מה קרה? אחשרוורוש מלך, הרג את אשתו שלא שמעה לו בעצת המן יועצו, מצא מחליפה למלכה את אסתר, גידל את המן על כל השרים. נתן לעמלקי זה רשות להרוג את כל היהודים בכל מדינות מלכותו, טף ונשים ביום אחד. מרדכי שמע ששומרי המלך זוממים להרוג אותו, גילה לאסתר, אסתר גילתה למלך בשם מרדכי ונכתב בספר דברי הימים בלי שניתן לו גמול. מרדכי גילה לאסתר את המזימה, היא בקשה מבעלה שיבטל את הגזירה, הוא הורה לתלות את המן ולשים את מרדכי, שהציל אותו על בית המן ואיפשר לו לשלוח מגילות שניות לכל הפחות והאחשתרפנים שירשום בהם מה שהוא רוצה על היהודים. קרה פה איזה קריעת ים סוף? איזה 10 מכות פלאיות? איזה מן שירד משמים? איזה עמוד אש או עמוד ענן שהקיפו פתאום את כל היהודים והגנו עליהם מפני פורעיהם? לא. הכל היה בהסתר.
אבל מי שיתבונן יראה שכל המגילה רצופה השגחות פרטיות שהולידו ישועה לעם ישראל ואם לא היו, לא היה רווח והצלה ליהודים. כי אם ושתי היתה נשארת על כסא מלכותה או היתה נבחרת מלכה אחרת לא מעם ישראל, לא היה מי שיעמוד לעם ישראל בעת צרתו! אז משמים אחשוורוש גזר להרוג אותה למרות שמאד מאד אהב אותה כי היתה אחת מהנשים היפות ביותר בעולם, כפי שמגלה לנו המדרש. ומשמים גם אסתר היתה אחת מ-4 נשים היפות בעולם (שרה, רחב (אשתו של יהושע, אביגייל אשת דוד ואסתר) ובנוסף ליופיה היה לה גם חן. ומשמים, למרות שהיתה הצנועה בנשים ויושבת בתוך ביתה, דווקא באותו יום שעברו פקידי המלך ברחוב ביתה הציצה מבעד לחלון והפקידים בהשגחה הרימו בדיוק באותה שניה את הראש לחלון וקלטו אותה ולקחו אותה בעל כרחה. וה’ מקדים רפואה למכה והציב אותה בבית המלכות עוד לפני הגזירה של המן.
אם מרדכי לא היה מגלה אזנה של אסתר על מזימת שומרי המלך להרוג את המלך, ואם אסתר לא היתה מגלה למך בשמו, לא היה המלך מגדלו אחרי שהרג את המן, ולא היה ניתנת לו האפשרות לכתוב בטבעת המלך את המגילות השניות שמגלות ליהודים את המזימה הראשונה ומכינות אותם להתכונן מראש להפרע מהשונאים. כי המן היה מאד מתוחכם הוא שלח מכתב אחד לאחשתרפנים ולפחות ומכתב אחד לציבור בכל מדינה. לאחשתרפנים והפחות כתב בדיוק את התוכנים להרוג ולאבד את היהודים. ואת הציבור הוא רק הכין להיות “נכונים ליום הזה” להתכונן לצו המלך ביום הזה שכבר יפורש אח”כ. כי הוא לא רצה שהיהודים ידעו ויתכוננו מראש. אז משמים מרדכי היה מהסנהדרין, שידע 70 שפות והבין את שפת השומרים – טורסית, ואמר לאסתר, ואסתר גילתה למלך בשמו, ומכאן למדו שכל האומר דבר בשם אומרו – מביא גאולה לעולם. אל תנסה לקבל את הקרדיט על משהו טוב שמישהו אחר אמר, כי הישועה תבוא דווקא מזה שתגיד דבר בשם אומרו.
ואם שנת המלך לא היתה נודדת כל הלילה, לא היה מסתכל בספר הזכרונות, ולכן כתוב שבעל החלומות דאג להראות לו בחלום שהמן מנסה לרשת מלכותו, והתעורר בבהלה ומאז נדדה שנתו כל הלילה, וכל רגע שהיה כמעט נרדם היה המלאך גבריאל מעירו. ואז חשב, אם באמת המן רוצה לקחת מלכותי ממני לא יכול להיות שאף אחד לא ידע מזה ויספר לי. אולי מישהו עשה לי טובה שלא גמלתי לו ולכן אין חוששים לי יותר, כי יודעים שממילא אני לא גומל טובות. ומי הוא זה שכתב את ספר הזכרונות והקריא למלך – שמשי הבן של המן. וכתוב שכמה שהיה מוחק את הסיפור מספר הזכרונות ומנסה למוחקו, המלאך גבריאל הופך חזרה את הדף כותב את הסיפור ובסוף היה הסיפור נקרא מאליו. אז אלו נסים שקורים בחדרי חדרים, שאין אנחנו בכלל יודעים מהם, אם לא חז”ל מספרים לנו. אין בעל הנס מכיר בנסו.
ואם לא היה המן מכין עץ לתלות את מרדכי עליו ובא לבקש מהמלך רשות לתלות אותו עליו בדיוק אחרי החלום הזה ואחרי העיון בספר הזכרונות, מי יודע אם לא היה המלך נענה לו והיה מרדכי נתלה?
ואם לא היה המלך, בדיוק בגלל אותו חלום והשתלשלות, מנסה את המן כדי לבחון מה בראשו ומגלה שהוא חפץ בכתר המלכות, מי יודע אם היה ממהר לתלות את המן במשתה שאח”כ. שהרי המלך שאל מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו? והמן שחשב שהוא האיש ענה לו “איש אשר המלך חפץ ביקרו יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך וסוס אשר רכב עליו המלך ואשר נתן כתר מלכות בראשו”, כלומר יראה כל העם שכתר המלכות בראש אותו האיש. מיד כעס המלך.
ואם לא היה המן קמצן ומרמה את המלך, היה המלך פחות ממהר לתלותו. שהרי מה שהיה הוא כשהסכימו המלך והמן על הגזירה רצה המן לשקול כסף לגנזי המלך, אבל המלך אמר אני לא יודע מה מספרם, איך תדע כמה לתת לי לראש? אמר המן כתוב מפורש ששים אלף רגלי יצאו ממצרים. אני נותן לך על כל ראש מאה זוז, ביחד עשרת אלפים ככר כסף. יוצא שהוא מנה רק את הגברים. ועל זה נחתמה הגזירה. אבל כששלח את פתשגן הכתב רימה את המלך וכתב “להשמיד להרג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד”, לכן כשאמרה אסתר “כי נמכרנו אני ועמי לשמיד, להרוג ולאבד” התפלא המלך ושאל “מיהו זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן” הרי אני לא יודע שהיו הנשים בגזירה, עכשיו שאני יודע שאת יהודיה איך זה שגם את בגזירה? ואז היא ספרה לו על מה שהיה כתוב בספרים שנשלחו בידי הרצים ונתגלתה התרמית של המן.
ואם לא היה המלאך גבריאל מפיל את המן על המיטה של אסתר בדיוק בזמן שהמלך כעס כל כך ועזב את המשתה וחזר וראה אותו על מיטתה ולא היה חרבונה מספר על העץ שהכין שמרדכי מי יודע אם היה מצווה לתלותו. ואם לא היה נתלה בוודאי שהיה מוצא תחבולות לדחות מעליו את הגזירה, ולא היתה טבעת המלך שבידיו ניתנת ביד מרדכי ולא היה מרדכי יכול לשלוח ספרים שניים שהכינו את היהודים לגזירה ועזרו להם להתכונן וכד’.
וביום המיועד אם לא היתה מתבטלת הגזירה והקב”ה לא היה עוזר ליהודים להכות בשונאיהם ולנצח אותם, לא היה עוזר כלום. ויש עוד הרבה נסים בין לבין שלא הזכרתי בגלל קוצר הזמן. לכן, ההלכה אומרת שאת מגילת אסתר צריך לקרוא כשהיא פתוחה. כדי לרמוז לנו שאת ההשגחה רואים רק כשכל הסיפור פרוש לפנינו, כי אם נקרא כל פרק בפני עצמו, לא נראה את ההשגחה והנס. ולכן מגילת אסתר זה לגלות את ה’ בתוך ההסתר וזה תוקף האמונה.
ולכן, ואנחנו מגיעים אל דבר מאד מאד חשוב, בגלל שיום הפורים הוא יום של גילוי תוקף האמונה, ההשגחה שבתוך ההסתר, איך ה’ מסתתר בתוך כל דבר, יש יכולת ביד כל יהודי פשוט לפעול בתפילותיו כמו צדיק הדור!
ר’ יחזקאל משינאווא אומר שביום הזה יש ביד כל יהודי את הכח שיש לכהן גדול לפני ולפנים בקודש הקודשים. ע”כ. וכתוב “מה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך עוד ותעש” שביום הזה אומרים ליהודי מה שתבקש ותשאל תקבל. כי ביום הפורים פתוחים כל השערים וזהו עת רצון גדולה מאד שכל אחד נענה בשאלותיו. כמו שכתוב “כל הפושט יד בפורים נותנים לו” מה זה לפשוט יד? זה להגיד אין לי – תתן לי. גם אנחנו אומרים לקב”ה אין לנו – תתן לנו. ונותנים לנו את בקשתנו.
לכן צריך להקדיש זמן לבקשות האלו. יש כמה ימים בשנה שמשכימים קום בהם ופורים הוא אחד מהם. שאז משכימים קום לפני התפילה ושופכים דמעות כמים לפני בורא עולם בתפילות ותחנונים וקריאת תהילים למלא את בקשותינו. ורבי מרדכי מנדבורנא אמר שכחל ביתמדרש שלא מסיימים בו את התהלים בפורים, הוא לא בית מדרש של נדבורנא. כי בפורים הוא זמן של רחמים וע”י אמירת התהלים אפשר לפתוח את כל השערים בשמים ממעל. ואם בכל השנה זה ככה ע”י אמירת כל התהלים בפורים על אחת כמה ועמה. ויש סיפור על אחד שבישיבה שלו היה בחור שירד מטה מטה עד שכבר לא הניח תפילין. ואותו אחד שכאב לו פתח בפורים את ארון הקודש וגעה בבכי לפני אבינו שבשמים על פלוני בן פלונית, ועד מהרה התהפך לבו של הבחור מהקצה לקצה וחזר לישיבה והחל ללמוד במרץ עד שנהפך מהמצטיינים שבה. וגם על בחור שלא מצא את הזיווג שלו למרות שכל החברים שלו כבר התחתנו בשעה טובה ומוצלחת. ובליל פורים אמר את כל התהלים עד עלות השחר ומיד אחר הפורים נשתנה מזלו לטובה והתארס עם בת ומשפחה כל כך מוצלחים שאפילו לא חלם.
ואומר ה’פלא יועץ’ שבדר”כ תפילת הרבים מתקבלת אבל בשביל שתפילת היחיד תתקבל צריך זכויות מיוחדות. לא כן בפורים שאפילו תפילת היחיד מתקבלת. ויש סגולה להטהר ממחשבותיו הרעות כמו שכתוב במגילה “ובבואה אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה”.
בנוסף, גם זמן קריאת המגילה הוא עת רצון גדולה מאד. שכתוב שיש היכל גבוה מאד בשמים, שממנו חוצבה נשמתו של מרדכי היהודי, ושכל השנה ההיכל הזה גנוז ורק בפורים בעת קריאת המגילה הוא מתגלה לחוץ. וצריך לעורר רחמים שיתגלה לחוץ וישפיע ויאיר על עם ישראל. ולכן ‘קב הישר’ אומר שכשמברכים “על מקראה מגילה” אנחנו צריכים לכוון שאנחנו קוראים לקדושה להתגלות עלינו. ושאומרים אחרי מקרא המגילה קדיש “תתקבל צלתהון ובעותהון” שיתקבלו התפילו והבקשות. אלו התפילות והבקשות שהקדמנו למקרא מגילה וקמנו מוקדם בבוקר וביקשנו. ויש סגולה להפקד בבני, חיי ומזוני בעת קריאת מגילה” ולהפוך מזלו מרעה לטובה.
ויהיו כל התפילות מתוך שמחה ואמונה עזה ש”כל קוויך לא יבושו ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך” כמו שאנחנו אומרים אחרי קריאת המגילה.
