תוכחת השני או עין הבדולח

שאלה:

בעין הבדולח למדנו שהמציאות החיצונית היא כולה של ה'. כלומר הוא יצר את המציאות ולכן אין לנו להתעמת או לבוא בטרוניה לאף אדם אף שהכעיס ופגע בנו. מאידך יש מצוות "הוכח תוכיח את עמיתך". וגם בשולחן ערוך כתוב שלא להחזיק על אדם שלא להידמות לאבשלום, אז באמת איך מתיישב הדיסוננס?

תשובה:

כל מה שקורה לאדם כולל הדברים הכי קשים זה מה' יתברך לעורר אותו לעשות תשובה. אבל, התורה אמרה שיש גבול לדבר הזה והגבול זה הלכה.

אם מישהו גזל לך אתה צריך תגובה נכונה, לא צריך לצעוק להתעצבן ולהרוג אותו. אתה צריך לתבוע אותו לבית דין שיחזיר לך את הכסף. גם בתגובה להתנהג ע"פי התורה הקדושה ולא מרגשות, אינסטינגטים.

בא מחבל להרוג, צא להרוג אותו קודם -זה תורה. אם לא ניקית מספיק טוב, יש עדין נסיונות וצריך להתנהג איתם עפ"י דין תורה ולהגיב נכון, לא לשתוק על כל איוולת שמישהו עושה. יש מקרים שאדם חייב להגיב אבל עפ"י ההלכה ולא עפ"י הבטן. זה הדיוק.